משנה אחרונה קיא

מט"ו העושה כלי קבול מ"מ טמא. פי' הרב אפי' אינו מקבל אלא כ"ש. וכ"מ ממתני' פ"ד דמקוואות מ"ג. אבל הר"ש והרא"ש פי' דקאי אסיפא דאפי' עושה מן המצה ומן הנייר ומן הקליפין. ונראה כוונתם דכל הני אין דרך בני אדם להשתמש בהן וקמ"ל דאפ"ה אם עשאן לקיבול הוה כלי. ויש לפרש דמתני' קאי אמתני' דר"פ דתנינן כל כלי בע"ב שיעורן ברמונים. ועד השתא אזיל ומפרש באיזהו רמון משערין ואיידי דשיעור רמון מפרש נמי שאר שיעורין כולהו:

והשתא הדר לדין דשיעור רמון דלא תימא שאין לך שום כלי שטמא במוציא רמון. אלא אם עשה בתחלה כלי קבול מ"מ. כלומר אפי' הוא נקוב במוציא רמון הואיל ועשוי כך מתחלתו טמא. ושיעור רמון לא מטהר אלא אם הי' שלם מתחלה וניקב אבל מתחלתו אינו מטהר וכמש"ל בר"פ שכ"כ הרמב"ם בהדיא. ולענין דינא כולהו איתנייהו שלשון מכל מקום כולל את כולם דאם הוא כלי קבול בשום ענין מ"מ טמא וכה"ג יש לפרש דעושה כלי קבול מ"מ שהרב פירשה לענין נתלה ונשען. ומשנה שא"צ היא דהא תנן לה בהדיא ספ"ב דזבים וצ"ל דהכא משום איידי קתני לה. אבל נראה לפרש דקמ"ל לענין הא דקיי"ל בדיני משכב דבעינין שיהא מיוחד דוקא למשכב ואם מיוחד למלאכה אחרת אין בו דין משכב שאומרים לו עמוד ונעשה את מלאכתנו והי' עולה על הדעת שאין לך כלי העשוי לתשמיש אחר שיהא בו טומאת משכב. ואמר שאינו כן שאם עשוי למשכב מ"מ. כלומר בשום ענין בעולם טמא. ומשכחת לה במטה שמיוחדת ביום להניח בתוכה חפצים. ובלילה מיוחדת למשכב לבד. בזו יש לה טומאת משכב שבאותה שעה שמיוחדת לשכיבה אין א"ל עמוד:

העושה כיס מעור המצה. וכתב הר"ש דבת"כ קתני דעור המצה אין מקבל טומאה דכתיב וכל מלאכת עור יצאו עור המצה ועור החופה שלא נעשה בהן מלאכה ע"כ והכא כיון שעשה בהן כיס הרי עשה בהן מלאכה וטמא עכ"ל הר"ש. לפ"ז מתפרש מלאכה היינו שעשה מהן כלי. אבל הרב בעל קרבן אהרן פי' מלאכת עור היינו מלאכות הנעשה לתיקון העור יצאו אלו שלא נעשה בהן תיקון ע"כ והביאו הרב משנה למלך רפ"ב מה"כ. ופי' זה קשה דהא בקרא כתיב או בעור או בכל מלאכת עור ומשמע דה"ק בין עור שלא נעשה בו מלאכה ובין שנעשה בו מלאכה וכן פירש"י בהדיא בפירוש התורה פ' תזריע. וא"כ אדרבה מוכח דאף עור שלא נעשה בו מלאכה טמא. ובשלמא לפי' הר"ש דמלאכה היינו מלאכת כלי קבול ניחא דתרווייהו בעור המעובד וקרא קאמר דבין פשוטין ובין מקבלין מיטמאין בנגעים. אבל לפי' הרב ק"א לא יתיישב. והרב משנה למלך תמה על עיקר ברייתא זו דת"כ דאתי למעט עור שאינו מעובד מקרא דכל מלאכת עור. וההיא בנגעים כתיב ומנ"ל לטהר בשרצים דהא מנגעים ליכא למילף דמה לנגעים שכן אין מטמאין בצבועין כדפריך בת"כ ומתוך זה סבור לומר דברייתא זו כתובה בטעות עיי"ש. ולעד"נ דעיקר הך מילתא דעור שאינו מעובד טהור:

ילפי' מדכתיב בשרצים כלי כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם. ועור שאינו מעובד לאו כלי היא והא דנסיב לה תנא מקרא דבכל מלאכת עור דנגעים. משום דמהתם נפקא לי' דשאינו מעובד לא מיקרי כלי. והיינו דגבי נגעים כתיב נמי כל כלי העור. ולעיל מיני' כתיב או בעור או בכל מלאכת עור והתם לא כתיב כלי. והני קראי איכא לפרושי להו בתרי גווני דיש לפרש עור ומלאכת עור היינו שאינו מעובד ומעובד כפי' הרב קרבן אהרן. ולפ"ז הא דבתר הכי כתוב כלי העור ולא כתיב עור סתם. ע"כ אתו למי' דדוקא כלי קבול מטמא בנגעים ולא פשוטין דילפי' כלי כלי משרצים כדאמרי' בפ' במה אשה סוף דס"ג גמר כלי כלי והתם דוקא במקבלין דומיא דשק. ובהא לא שייך למיפרך מה לשרצים שכן אין שתי וערב טמא בהן דהא לא ילפי' מיניה דין קולא או חומרא אלא גילוי מלתא בעלמא דכלי דקרא היינו כלי קבול. אלא דלפ"ז קשה כיון דכתיב או בעור דמשמע אפי' שאינו מעובד. בכל מלאכת עור למה לי דפשיטא כיון שאינו מעובד טמא כ"ש מעובד וע"כ צ"ל דהכי דרשינין לקראי. או בעור היינו פשוטין. ובכל מלאכת עור היינו מקבלין כפי' הר"ש. וכלי עור למעט שאינו מעובד. ושמעי' דשאינו מעובד לא מיקרי כלי. והשתא לא קשיא למה לי למכתב כל מלאכת עור למקבלין השתא פשוטין טמאין מקבלין מבעי'. דאי לא הוה כתיב מלאכת עור אלא עור לחוד הוה מוקמינין לי' במקבלין כדגלי קרא בשרצים דעור סתם דהתם היינו מקבל דאיתקש לשק. להכי איצטריך מלאכת עור לגלויי אעור סתם דאפי' פשוט. והיינו דנסיב תנא דת"כ קרא דבמלאכת עור משום דמיני' נפקא לן למידרש קראי דכלי לא משמע אלא עור המעובד, וה"נ מסתברא דשאינו מעובד לאו כלי הוא כלל כדאשכחן בפשוטי כלי עץ דיש להן טומאת