משנה אחרונה י

כלל לא יצא מדין מגע ומשא מחמת העצם דעצם כשעורה מן המת מטמא במגע ובמשא. ואם חסר עצמו אם יש בבשר כזית מטמא במת ואם אין בו כזית עדיין מטמא במגע ומשא אם נשאר בו עצם כשעורה. אלא שמדברי הרמב"ם פ"ג מהט"מ נראה דאפי' לא נשאר עצם כשעורה וגם אין בבשר כזית אם נשאר בבשר להעלות ארוכה מטמא במגע ובמשא וצ"ע מנין לו וראיית הכ"מ לאו דסמכא היא. וראיתי בס' מרכבת המשנה פ"ב מהט"מ הביא גירסא אחרת בדברי הרמב"ם ומסכים למאי דפי' לעיל שכל שחסר העצם מכשעורה ואין בבשרו כזית טהור

מטמא במגע ובמשא. פי' הרב בעצם משמע בין יש בו בשר כראוי כו' ובעצם אדם משמע שיש בו בשר גידים ועצמות ע"כ. ובפ"ט דחולין מ"ה מפרש דעצם כשעורה טמא דכתיב או בעצם אדם

מ"ו שמביאין ממנה עומר ובכורים. כל הני קדושי דמייתי להו למקדש אבל תרומה וחלה ומעשר שני ושביעית כיון דלאו קרבן נינהו לא חשיב להו ובכורים נמי טעונין הבאה לעזרה אבל מעשר שני נאכל בכל העיר

מ"ז ומסבבין לתוכן מת. פי' הרב מותר לסבבו וכ"כ הר"ש ולא הבנתי דמהיכי תיתי דאסור ונראה כוונתם דכשמת חוץ לעיר מותר להכניסו לעיר וכ"נ מדברי תויו"ט ולא ידעתי מנ"ל הא דלכאורה להכניסו גרע מלהחזירו ויש לפרש דה"ק דצריך לסבבו ואין להם רשות לקבור בכל מקום אלא במקום שירצו טובי העיר ויש בזה צד קדושה. א"נ ה"ק דרשות לטובי העיר לסבבו ממקום למקום אפי' הרבה עד שיהא טירחא מרובה לקרובי המת ויוציאוהו משם ולאחר שיצא אין מחזירין. ויש לדקדק דהכא משמע דכשירצו טובי העיר קוברין בעיר ובפ"ב דב"ב תנן מרחיקין הקברות מן העיר. וי"ל דהתם בקברות קבועה והכא מיירי באקראי במקום שא"א להוציא המת לקברות קבועה. ואין נראה לפרש דמרחיקין דהתם נמי כשלא רצו טובי העיר מיירי וכמ"ש הנ"י שם מ"ח דכל הרחקות שמשום היזק יכולין בני העיר למחול דלא מסתבר כיון דמשום היזק ריח רע היא לא מהני בזה מחילה דאיכא קטנים וחולים ומאן מחיל ודברי הנ"י בהיזק ממון איירי וכ"נ מדברי הראב"ד בפ"ז מהלכות בית הבחירה שכתב לא שמעתי רצון טובי העיר בזה והוא מפרש מסבבין לסופדו כלומר שאין מוחין לשהותו בעיר לסופדו עד שירצו להוציאו

מ"ח שאין זבים וזבות ויולדות נכנסין צ"ע דלא חשיב נמי בעלי קריין דאמרי' בפסחים דף ס"ז זב וכל זב לרבות בעל קרי. וראיתי שהרמב"ם פ"ג מה' ביאת מקדש העתיק ג"כ כלשון המשנה ותמה שם במשנה למלך ע"ז. ומ"ש הרב טמא מת מותר במחנה לוי'. ה"ה שאר כל הטומאות שאינם יוצאות מגופו הוה כטמא מת לענין זה ובועל נדה נמי כטמא מת כדתנן בסוף מס' זבים

ואין חייבין עלי' חטאת אכולהו קאי זבין וזבות שנכנסו להר הבית ועכו"ם וטמא מת שנכנסו לחיל וטבול יום לעזרת נשים בכולם אין על הכניסה חטאת. שאין חטאת אלא במחנה שכינה דמשכן ומקדש כתיב כמ"ש הר"ש לקמן

עזרת ישראל מקודשת. ולא תני שאין הנשים נכנסות שם. דאין איסור לנשים ליכנס בכל מקום שאנשים נכנסין. ולא יחדו להם מקום במחנה לוי' שהוא עזרת נשים אלא משום צניעות והחמירו משום זה עוד ועשו שם גזוזטרא שיהיו הנשים מלמעלן והאנשים מלמטן בפ"ב דמדות

מ"ט ההיכל מקודש ממנו. מ"ש תויו"ט דאולם והיכל חדא קדושה היא. הכי דייק רבא בפ' טרף בקלפי דף מ"ד ממתני' דהכא. ודחי לי' התם דילמא אולם ובין האולם חדא הוא. וכך נראה דהכא ע"כ אולם אינו בכלל היכל למאי דפי' לקמן בשלא רחוץ לא שייך אלא בעבודה ובאולם ליכא עבודה

שאין נכנס לשם שלא רחוץ. משמע דאכניסה לחודה בלא עבודה חייב. והקשה הר"ש מדתנן בפ' בתרא דזבחים מ"ג המסדר השולחן והמטיב את הנרות אין חייבין לא משום זרות ולא משום טומאה ולא משום רחוץ ידים, והשתא תיפוק לי' דאפי' אביאה ריקנית חייב. וצ"ל דמתני' איסור בעלמא ולא לחיובא א"נ התם ששגג בביאה והזיד בעבודה. אלו הם דברי הר"ש ז"ל והאריך בזה. ואכתי איכא למידק מתני' במאי עסקינין אי נכנס שלא לצורך עבודה מאי ארי' שלא רחוץ ברחוץ נמי אסור ולוקין עליו כמ"ש הרמב"ם רפ"ב מה' ביאת מקדש. וליכא למימר דקמ"ל דשלא רחוץ לוקה שתים. הא ליתא דברחיצה ליכא מלקות דאינו אלא בעשה כמ"ש הרמב"ם פי"ט מה' סנהדרין דין ג'. ואי מיירי מתני' לצורך עבודה מאי ארי' להיכל אפי' למזבח חייב דכתיב בגשתם לשרת כמ"ש הר"ש. ו ואין לומר דבנכנסין לתקן או להוציא הטומאה