משנה אחרונה קז

הרבה פירות נקראים בשם מדינה אחרת כמו דלעת יונית וחרדל מצרי ופול המצרי וכיוצא: אגירי. מ"ש תיו"ט כאן בפי' אגורי מפי' רש"י ובפ"ק דבכורים מ"ג תמצא פי' אחר מהירושלמי: כל שהקיפו טפח. ועביו שליש טפח. ופי' הרב שהוא אצבע ושליש בגודל שהם שתי אצבעות בקטנות ע"כ נראה דמ"ש בקטנות ומשמע דכל שאר אצבעות לבד מאגודל קטנות מיקרו ובכולן בעי שש מהן לטפח. וכ"כ הרמב"ם בפירושו פ"ו דכלאים מ"ו שיעור טפח הנזכר בכל המשנה הוא ארבע אצבעות בגודל או שש באצבע שתחת הגודל ושני השיעורים שוים עכ"ל וצ"ע שאינו כן בגמ' דמנחות ד' מ"א אמר טפח הוא ארבע בגודל שית בקטנה חמש בתילתא ע"כ ופירש"י בתילתא אצבע אלמא דדווקא בזרת שהיא הקטנה שבאצבעות הם שש בטפח וכל שאר האצבעות הם חמש כדאמר חמש בתלתא ונראה דלכולהו שאר קרי תלתא שהם שלשה אצבעות בין אגודל ובין הזרת. ומיהו בבכורות דל"ט מייתי רש"י הגירסא חמש ותלתא באצבע ובין כך ובין כך משמע דלכולהו שלשה האמצעיים קרי אצבע ומדה אחת לשלשתן והם הבינונים והאגודל הוא הגדול, והזרת היא הקטנה לפיכך לשון הקטנות שכתב הרב כאן צ"ל הקטנה. ומ"מ לשון הרמב"ם בכלאים א"א ליישב וצ"ל שהי' לו גירסא אחרת אלא שאני תמיה בזה מלשון הרמב"ם בפ"ט מה' ס"ת דין ט' שכתב רוחב הגודל האמור כאן ובכל שיעורי התורה הוא אצבע הבינוני ע"כ ובלשון הזה מביאו ג"כ הש"ך ביו"ד ר"ס ער"ב והאיך קורא לו בינוני והרי הוא הרחב והגס מכולן. (ודוחק לו' דאצבע של אדם בינוני אמר דאכתי לא ידעינין באיזה אצבע מן האצבעות. ושמא לענין האורך של אצבעות ס"ל שזה הוא הבינוני וצ"ע) ועוד צריך לדקדק שיעור אצבע שאמרו חכמים בכל התלמוד איזה אצבע הוא. ולכאורה משמע שהוא אגודל. וצ"ע אמאי לא תני לי' בפרקין גבי יש שאמרו במדה גסה. ועוד דבגמ' דבכורות דל"ט בברייתא תנא אצבע שאמרו מארבע בטפח וקאמר למאי הילכתא כלו' על איזהו דין שהוזכר בו אצבע קאי ופליגי התם אמוראי מר אמר אהאי ומר אמר אהאי. משמע דפשיטא להו דלא קאי אכולה תלמודא. וקצת משמע נמי הכא רפי"ג דאהלות דתני רום אצבעים על רוחב גודל. ומשמע דאצבעים לאו בגודל נינהו. וכן בפ"ו דמקוואות דתני שפופרת הנוד שיעור שתי אצבעות חוזרות והתם הן הסמוכות לאגודל וקרי להו אצבעות סתם. אבל בכמה דוכתי מוכח דסתם אצבע דחכמים היא האגודל כדמוכח מלשון הרמב"ם שכתבנו לעיל וכן בשיעור כל המדות כולם נמדדין באגודל כמ"ש הרמב"ם בפ"ח דפאה גבי מדת הקב. וכ"כ בחבורו פ"ו מה' בכורים דין ט"ו לענין עומר לשיעור חלה. ובעניותי צריך אני להתלמד בכל זה

מ"ט האמה שאמרו. פי' הרב לשבת ועירובין וסוכה ומדות כו' ע"כ. ומיהו לענין מדות לאו כללא הוא דהא בין לר"מ ובין לר"י במתני' דלקמן יש במדות אמות בת חמשה. אלא רוב מדות קאמר והר"ש והרא"ש השמיטו מדות וה"ה שיעור הידות דלקמן פכ"ט נמי באמה בת ששה וע' פכ"ט מ"ג: באמה הבינונית: פי' הרב בת ששה שהיו שם בת חמשה ובת ששה ואצבע כו'. הא דהוי שם בת חמשה שהוצרכה למקצת הבנין שהי' נמדד באמה בת חמשה וכן הכלים לר"י כדלקמן ובת ששה ואצבע היינו משתי אמות דתני בסמוך שהיו לצורך האומנין על של משה: כתב תיו"ט לפי מדת ארכו של משה דהיינו אמתו כך פירש"י בעירובין ע"כ. ובאמת רש"י לא כתב לפי מדת ארכו של משה דמה ענין מדת אורכו לכאן והרי נמדד בטפח מד' גודלין או משית בקטנה כדלעיל. אבל לשון רש"י שם אמה של קדש שוה לכל אדם ששה טפחים למדת שתי אמות שהיו בשושן הבירה שנעשו למדת אמתו של משה ע"כ. וכוונתו שהאמה שנמסר למשה למדוד בו המשכן היתה בת ששה ולפי מדה זו עשו שתי אמות בשושן שתהא אחת יתירה חצי אצבע וכו' (וכן פירש"י בהדיא בבכורות דמ"ד שתי אמות הללו לפי האמה שתיקן משה אבל לא אמתו של משה ממש עיי"ש) ומיהו בגמ' פ"ק דכתובות ד"ה למה אצבעות של אדם דומות ליתדות וכו' כל חדא למילתה עבידה דאמר מר זו זרת זו קמיצה זו אמה וכו' ופירש"י זו זרת מן הקטנה מודדין זרת של החשן. זו אמה מהגדולה מודדין אמות הבנין והכלים ע"כ. ובמס' מנחות די"א הוסיף רש"י לפרש שמן הגדולה מודדין האמה לפי שהיא ארוכה מכולן ושתי אמות שהיו בשושן הבירה שתי מקלות שהן אמה נמדדו באותה שהיא ארוכה ע"כ. וקשה לי הא כל אמה בת ששה טפחים והטפח נמדד ברוחב האצבע ולא באורכו והן ארבע בגודל ושית בקטנה כדאמר התם במנחות דמ"א. וא"כ מאי כ"מ באורך האצבעות. ומדברים הללו נראה שעיקר האמה נמדד בידו של אדם עד הזרוע וזהו הי' להן שיעור אמה מן האצבעות עד