משנה אחרונה קו

מ"ו כביצה שאמרו. מסידרא דמתני' משמע לי דלפי גודלן נקט להו ובגדול החל שהרמון גדול מביצה וביצה גדולה מגרוגרות והגרוגרות מן הזית והזית גדול מן השעורה והשעורה מן העדשה. וע' בתיו"ט מי"א. ומ"ש הרב כביצה שאמרו לטומאת אוכלין. אבל הרמב"ם כתב יש בשיעורים התוריים ששיערו בכביצה כו'. דאיכא נמי לענין זימון כדתנן פ"ז דברכות מ"ב. ולענין שיעור חמץ ובשר קודש ספ"ג דפסחים. ובפ"ב דסוכה מ"ה לענין ברכה אחרונה. ובפ"ג דסוכה מ"ז לענין שיעור אתרוג ובפ"ה דמכילתין מ"ב לענין היסק הכירה:

לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית:

צ"ל דביצת תרנגולת קרוי' בינונית שבמין כל הביצים וה"ק דהשיעור הוא בבינונית שבמינים ובבינונית שבאותו המין. דאל"כ קשה טובא דהתנא דנחית לפרושי לן דבבינונית דוקא משערין ולא פי' לנו עיקר הביצה באיזה ביצה משערין אם של עוף גדול כמו אווזא או בעוף קטן כמו ביצי תורים או דציפרתא. דפשיטא דבכל מין נמצא גדולים וקטנים במינם והו"ל למי' זו ביצת תרנגולת לא גדולה ולא קטנה כו' אלא צ"ל כדפי' דבינונית משמע נמי של תרנגולת שהיא בינונית לשאר מיני ביצים ומיהו ר' יהודה ור' יוסי ודאי לא נחתי לפרושי אלא כיצד משערין בינונית שבאותו מין ובגמ' בפ' בתרא דיומא ד"פ כביצה לטומאת אוכלין מנ"ל ומסיק דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו בבת אחת ושיערו חכמים שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ע"כ. ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל רפ"ד מהט"א שכתב שיעור כביצה לטומאת אוכלין סתם ולא פירש לא בינונית ולא של תרנגולת ואפשר דס"ל דשל תרנגולת אינה בכלל בינונית ומה שסתם התנא ולא פי' ביצה של תרנגולת משום שהיא נקראת ביצה סתם ואלו שאר מינים אינם נקראים סתם ביצה אלא ביצי תורים או ביצת בר יוכני וכה"ג ולכך סתם הרמב"ם ז"ל ג"כ וכתב כביצה סתם. דממילא משמע שהיא של תרנגולת ומ"מ צ"ע שלא פירש לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית ובגמ' נמי משמע דשל תרנגולת אינה נקראת בינונית מהא דבעי התם למי' בפ' בתרא דיומא דילפי' כביצה לטומאת אוכלין דאוכל אשר יאכל משמע אוכל הבא מן האוכל ואיזהו זו ביצת תרנגולת ופריך ואימא ביצת בר יוכני או דציפרתא. ומאי פריך הא כיון דלא אתפרש ע"כ בבינונית משערין כדאמרי' הכא בכל השיעורין בגרוגרות וזית ושעורה. אלא משמע דשל תרנגולת אינה בינונית והתנא שלא פירש של תרנגולת משום דסתם ביצה של תרנגולת היא. והא דבפ"ט דשבת גבי המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה ומפרש התם דקלה היינו של תרנגולת שקלה לבשל. וה"נ אמרי' לעיל במכילתין פ"ה מ"ב. ואי סתם ביצה היינו של תרנגולת למה לי' התם למיתני קלה ליתני ביצה סתם. לאו קושיא היא דאי הוה תני ביצה סתם הו"א דלשיעור תני לה דצריך עצים כדי לבשל בהם בשר שיעור ביצה. ואינו כן דבשר צריך בישול הרבה והשיעור דהתם הוא דווקא בביצה עצמה משום שקלה לבשל ולא בשאר אוכלין שיעור ביצה:

ר"י אומר מביא גדולה שבגדולות:

והא דלא אמרה ר"י לעיל ברמון בינוני וכן בכל הני דלקמן. משום דכל אלו שגדלין ביחד לא צריך לכ"ז שכבר ידוע שיעור הבינונים שלהן כשהם שלשה אחוזין זה בזה כדתנן במ"ד. ובביצה דלא שייך שלשה אחוזין צריך לשיעור אחר. אבל לא משמע כן מדברי הרמב"ם שכתב גבי רמון שלשה אחוזין וכתב ג"כ דבינוני לפי דעתו של רואה:

וחולק את המים:

והמדה שמחזיק חלק זה מן המים היא המדה לכביצה אוכלין ואין להקשות למ"ד א"א לצמצם אפי' בידי אדם מאי מהני חלוקה דילמא איכא בחד בציר פורתא. שאני הכא דרחמנא אמר לשער בבינוני וכשא"א לידע אלא ע"י חלוקה כל היכי דמצית למיעבד ניחא לי' כדאמר בבכורות די"ז

מ"ז ר"י אומר הגדולה שבא"י וכו'. וכתב הרב אין הלכה כר"י וכ"כ הרמב"ם. וצ"ע במאי קמיפלגי ונראה דר"י ס"ל דמשערין בבינונית שבמדינות אפי' בא"י ונמצא דבא"י משערין בגדולה שבה וחכמים ס"ל דלא אזלי' בתר בינונית שבמדינה אחרת. אלא כל מדינה משערין בבינונית שלה וגם בא"י משערין בבינונית שלה. ונראה דהטעם שמשערין כלם בבינונית היא משום דכיון דלא איתפרש באיזהו משערין אזלי' בתר רובא ורובן של הפירות הם הבינונית. וס"ל לר"י דבתר רובא דעלמא אזלינין. וחכמים ס"ל דכל מדינה ברובה דידה

מ"ח זה אגורי: כלומר שהבינונים דרכן להיות אגורים. ונראה דלסימן בעלמא נקטי' שאם רואה שהוא אגורי ידוע שהוא בינוני. וכן גבי שעורה דתני זו מדברית. ובעדשה זו מצרית לומר שאותם הנקראים מדברית ומצרית הם הבינונים. אבל אין לומר דמשערין בכל העולם אם הם כעין של מדברית או של מצרית דהא כל מדינה בבינונית דידה משערין כדפי' לעיל. אלא ה"ק אותם הנקראים בכ"מ מדבריות או מצרים הם הבינונים. ומצינו