משנה אחרונה קה

חלק נגממו חסרון הדפנות וחיתוכן ע"כ וע"כ דנפרצו שהוסר ממנו חלק היינו בשוליו דאי בדפנות וכשהוסר ממנו חלק ולא כולו ונגממו היינו חסרון הדופן כולו א"א דכשהוסר ממנו כזית טהור ואיך יחזור ויטמא כשהוסר כולו אלא נפרצו בשוליו ונגממו בדפנות. והשתא רישא דפליגי ר"מ ור"ש במאי מוקמת לה אי בשולים היינו נפרצו ואי בדפנות היינו נגממו וע"כ כדפי' דנפרצו היינו פלוגתייהו וסתם לן בסיפא כר"ש: נגממו שיעורן במה שהן. פי' הרב אם נשאר בהן כדי לקבל כ"ש טמאין וכ"כ הרמב"ם אע"ג דכל שיעורי דמתני' בשיעור הפחת משתעי דשיעורן ברובן שנפחת רובן וכן בזתים היינו שהפחת כזית. הכא אין לפרש דשיעור הפחת בכ"ש דהא בנפרצו קתני כזתים. ובמאי מוקמת לי' אי בדפנות היינו נגממו ואי בשולים כ"ש דדפנות לא עדיפי משולים וע"כ דאין ה"נ דשולים עדיפי ובמה שהן דנגממו היינו אם נשאר משהו ועוד דבהדיא תנן בפ"כ מ"ב אעפ"י שנשרו שפתותיהן כ"ש טמאין וע"כ בנשאר כ"ש קאמר אבל הרא"ש כתב שיעורן במה שהן דכיון שנגממו בשפה תו לא חזי ע"כ משמע דמפרש דשיעור הפחת כ"ש ונפרצו דלעיל היינו בדפנות שלא במקום השפה אבל במקום השפה בכ"ש בטל. ונראה דאיהו מפרש הך דנגממו קאי אקנונות קטנים דלעיל דאמרי' בפ' דלעיל מ"ג הקנונין הקטנים משיחסום וחסימה בכלי נצרים הוא גמר השפה שעל ידו מתקיים כל הכלי והלכך בפחת כ"ש דחסימה בטל כל הכלי ומתני' דפ"כ דאעפ"י שנשרו שפתותיהם טמאים צ"ל דהתם בכלים גדולים והכא בקטנים. ומ"מ לפי' הרמב"ם א"צ לכ"ז אלא דנפרצו הוא בשוליהן ונגממו בדפנותיהן ובין בגדולים ובין בקטנים בנגממו ונשאר כ"ש טמאין כמתני' דלקמן פ"כ וכן נראה דעת הרב שגבי נפרצו לא כתב בדפנותיהן דס"ל כפי' הרמב"ם ולא כהר"ש והרא"ש ומהר"ם ז"ל

מ"ה ולמה הוזכרו רמוני בדאן. פשיטא לי' דרמוני בדן שהוזכר בין דברים החשובים לא מפני חשיבותן בטעם לבד אלא שג"כ הוא גדול מכל הרמונים. ואפשר שאין חשוב בטעמו יותר משאר וחשיבותו אינו אלא מחמת גודלו כדאשכחן לר"ע במס' ערל' שמוסיף ככרו' של בעה"ב ואין חשיבותן אלא מחמת גודלן כמ"ש הרב שם והיינו דאמר דלענין לשער הכלים לא הזכיר גדול ולא הזכיר אלא לקדש ונרא' דהא דאמר ר"מ שרמוני בדן הוזכרו לאו דאיהו ס"ל הכי דהא איהו אמר במס' ערלה כל שדרכו למנות מקדש ואין חילוק בין רמוני בדן לשאר דכולם דרכן למנות אלא ה"ק אפי' חכמים שהזכירו חשיבות רמוני בדן לא אמרו אלא לענין קידוש ולא לשער הכלים. והר"ש כתב דר"מ לסברא דידי' קאמר דרמוני בדן דווקא מקדשין שהם דרכן למנות ושאר רמונים אין דרכן למנות ובסמוך במילתי' דר"י מסיק דר"י ס"ל כולן דרכן למנות וכולן מקדשין וכמ"ש הרב. ולפ"ז צ"ל דר"מ ור"י פליגי בהא דלמר סתם רמונים אין דרכן למנות ולמר דרכן למנות וכן מסיק הר"ש. אבל לפמ"ש א"צ לדחוק בזה. ועוד נ"ל דמתני' נמי דיקא כדפי' דלכאורה קשה לאיזה צורך מייתי תנא דמתני' הכא כולה הך מלתא דרמוני בדן אם הוזכרו לקדש דכבר תני לה במס' ערלה ומה עניינה לכאן והכא לא הו"ל למיתני אלא דר"מ ור"י אומרים דרמון דכלים בבינוני וריב"נ ור"ע סוברים בגדול כרמוני בדן ומאי ס"ד ללמוד מדין קידוש לכלים עד שהוצרך לומר שלא הוזכר אלא לענין קידוש וי"ל דר"מ דס"ל ל דרמון דכלים בבינוני ומצד הסברא נראה דאית לן לשער בגדול להחמיר דעיקר שיעור רמון בכלי עץ הוא להחמיר מכל הכלים דשיעור רמון הוא גדול מכל הפירות ומייתי ראי' שאינו כן מדחזינן גבי קידוש שהוצרכו לפרש רמוני ברן יותר משאר רמונים להודיע שהדין תלוי מפני שהוא חשוב יותר וא"כ ה"ה בכלים הו"ל לפרש שהשיעור בזה שגדול יותר וכיון שכאן לא אמרו אלא סתם ברמונים אין לנו להחמיר יותר והלכך מייתי נמי דריב"נ ור"ע אומרים שבדורם הוזכרו רמוני בדן בפירוש לשער את הכלים. והשתא כיון דר"מ מייתי דין הקדוש לראי' ע"כ מסברת חכמים מייתי שהם פירשו רמוני בדן דוקא דאלו ר"מ גופי' לא פי' כלום ולא איירי ברמונים כלל דאיהו לא אמר אלא כל שדרכו למנות מקדש. ריב"נ אומר לשער בהן את הכלים. ולאו דס"ל דרמוני בדן אין מקדשין ופליג אר"מ וחכמים דמתני' דערלה אלא איהו נמי סבר דמקדשין ומיהו לא הוזכרו קאמר דלא אמרו אלא כל שדרכו למנות מקדש ואין חילוק בין רמוני בדן לשאר דכולם מקדשין שדרכן למנות וכמ"ש הרב בסמוך אליבא דר"י ור"ע קאמר דהוזכרו לענין קידוש דאיהו ס"ל התם שבעה דברים לבד מקדשין ומהם רמוני בדן. ולכאורה נראה דלענין הלכתא דכלים הלכה כר"ע דהא קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו וכ"ש לגבי ר"מ ור"י תלמידיו וכן פסק הרמב"ם בפירושו. אבל בחבורו פסק רמון דכלים בבינוני אפשר דסמך אמתני' דלעיל שלשה אחוזים דהיינו בינוני. ועוד דאשכחן בכולהו שיעורים דלקמן דכולם בבינוני ומסתברא דה"ה ברמון: