משנה אחרונה קד

מעשה הדיוט ואינו דבר המתקיים ולכך אין תורת כלי עליו ואמר שאם החזיקו ע"י קנים מלמטה למעלה כדי שיתקיים עדיין אינו כלי שהקנים אינם חבור לה אלא א"כ עשה גפיים והיינו שגפפו מכל סביביו בדרך אריגה מעשה אומן חשוב חיבור. ותני לה הכא משום שהאפופיירות דרכן להיות נקובין כמוציא רמון וקמ"ל דאם יש תורת כלי עליו אעפ"י שנקובין במוציא רמון טמאין כיון שמתחלתן עשאן כך. ולפ"ז א"צ לאוקמי שנפחתו שוליהן דאפי' בשלימים מיתוקמא והגפיים עשויין להחזיקה דלת"ק אפי' גפיים כל שהן הוו חבור ולר"ש אינו חיבור אא"כ ניטלת בגפיים

מ"ד הרמונים שאמרו שלשה אחוזין. ופי' התוס' דשלשה אחוזין צריך נקב רחב יותר כמ"ש תוי"ט ונ"ל דלמדו חז"ל כן ממה שראינו שנשתנו כלי עץ להחמיר בהן יותר מכל הכלים. דכל הכלים משתערין אם אין ראוין לתשמישן טהורין כדאמרינן בכ"ח העשוי לאוכלין שיעורן בזתים דשיעור אכילה בכזית ובכלי מתכת נמי מוכח לעיל דתלי טהרתן בביטול תשמישן ואלו בכלי עץ ועור אפילו מיוחד לקטנית או לזתים וניקב במוציא זית אינו טהור עד כמוציא רמון וכיון שהחמירה התורה בהם בכך מינה ילפינן להחמיר יותר דאין מיטהרין אא"כ בנקב רחב כדי שלשה אחוזין וכה"ג מצינו בפי"ג דנגעים מ"ט לענין הבא עם כלים לבית המנוגע מדשיער הכתוב במיסב ילפי' מיני' להחמיר יותר לשער בפת חטין ואוכל בלפתן. ורשב"ג אתי לפלוגי דלא ילפינן להחמיר טפי ואדרבה הרי אמרו בנפה וכברה משערין להקל דבנקב קטן טהור אעפ"י שבלא נטילה והלוך אין הרמון נופל. וכן בקופה ועוד יש לפרש דפשיטא לי' לתנא דשיעור מוציא רמונים היינו רמון אחד לבד וכדתנן לקמן הרמון שאמרו כו' והיינו דקאמר הרמונים שאמרו כיון שהשיעור הוא ברמון אחד למה אמרו רימונים אלא לשער בשלשה אחוזין שהוא צריך נקב רחב. ואתי רשב"ג למימר דלא משום כך אמרו רמונים לשון רבים אלא להקל נתכוונו שדרך הנוטל בנפה וכברה רמונים להוליכן ממקום למקום נוטל הרבה ביחד. וכן הקופה אין דרך להפשילה לאחוריו אא"כ היא מלאה ובזה הוי קולא שמתוך הטלטול והפשלה ממהר לצאת וטהור:

שאין יכולין לקבל רמונים. לכאורה משמע שאין כל חללן מחזיק שיעור רמון ולא יתכן דהא קתני כגון הרובע והרי הרובע הוא ששה ביצים ופשיטא שהוא יותר מרמון ומיהו כיון דאמרן דהשיעור היא בשלשה רמונים אחוזין משמע דצריך להכניס בו כל השלשה והיינו דסמכה להך מילתא הכא. ויש לפרש דרובע דרכו להיות ארוך בגבהו וקצר ברחבו שאין יכול להכניס דרך פיו אפי' רמון אחר וסתם כלי רוחב שוליו כרוחב פיו וכיון דהכא בנפחת בשוליו מיירי כמ"ש תיו"ט בשם מהר"ם א"א לשער ברמון שאין כל רוחב שוליו כשיעור רמון:

שיעורן ברובן דברי ר"מ. נ"ל דטעמיה כיון שראינו שהחמירה תורה בכלי עץ שטמא עד כמוציא רמון אין לנו להקל בפחות מרמון בשום כלי אפי' קטן אא"כ נפחת רובו אפי' הוא פחות מרמון טהור כיון דרובו ככולו בטל לו מכלי ור"ש ס"ל דשיעור רמון גופי' חידוש הוא דהא מצד הסברא אית לן למיזל בביטול תשמישו כל אחד לפי דרכו. ואין לך בו אלא חידושו היכי דשייך שיעור רמון. אבל בכלי קטן כיון דאפקעתי' מרמון אוקמי' אזית כרוב שיעורי התורה וכדאשכחן בכ"ח דסתמי' בכזית:

רש"א בזתים. וכתב הרב הלכה כר"ש וכ"כ הרמב"ם והדבר צריך טעם ומ"ש תיו"ט בשם הר"י קורקוס ז"ל איני יודע ליישבו דההיא דס"פ המצניע בכ"ח הוא דעיקר שיעורו בזתים. ומה ענין זה לכלי עץ שלא שמענו בו שיעור זית מעולם אבל נ"ל שפסק זה יצא לו להרמב"ם ז"ל ממשנתינו עצמה דקתני בסמוך נפרצו שיעורן בזתים. ומאי קאמר אטו עד השתא לא בנפרצו איירי והמפורשים ז"ל נדחקו לפרש דעד השתא איירי בנפחתו בשוליהן והשתא מיירי שנפרצו בדפנותיהן ולרבינו ז"ל כראה זה דוחק דלא אדכר תנא הכא לא שוליהן ולא דפנותיהן ועוד שיש לתמוה דאי נפרצו בדפנותיהן הוא א"כ לר"מ חמיר דפנותיהן משוליהן. דבשוליהן עד רובן לא בטל מתורת כלי ואלו בדפנותיהן בכזית דזוטר בטל והוא תימה דבכל דוכתא איפכא אמרי' דבשוליהן בטל טפי וזה באמת צ"ע לפי' המפורשים. ומתוך זה נראה לרבינו דפלוגתייהו דר"מ ור"ש היינו בנפרצו ומתני' אתי לפרושי דיש חילוק בין נפרצו לנגממו דבנגממו מודים הכל ששיעורן במה שהן ומדלא קתני מתני' בד"א בנפרצו אבל נגממו כו' אלא קתני נפרצו שיעורן בזתים היינו משום דסתם לן כר"ש ותדע דהרמב"ם לא ס"ל כפי' המפורשים לחלק בין שולים לדפנות שהרי כתב סתם שיעורן בזתים ואי יש שום סברא לחלק בין שולים לדפנות הו"ל להזכירו ולכתוב בין נפחתו בשוליהן או בדפנות כדי להוציא מסברת ר"מ אלא ודאי כדפי'. ושוב ראיתי בפירושו של הרמב"ם מוכח כן להדיא שכתב נפרצו שנפחת והוסר ממנו