משנה אחרונה קא

פליגי עליו בין בסמפוניא ובין בחלילין ולית להו הך סברא דנותנו מן הצד טהור. וכה"ג אשכחן בש"ס בדוכתי טובא דמשני כולה דברי פלוני הם וחסורי מחסרא כו'. ומיהו אנו אין לנו לומר כן מדעתינו ובעלי התלמוד כל דבריהם מפי הגבורה ורוח אלהין קדישין הוה בהו. אבל בדברי רבותינו האחרונים שאחרי התלמוד לא מצאנו להם לחסר במשנה מפי סברתם. וגם מדברי הרמב"ם אין נראה כן שא"כ הו"ל לכתוב גם תיק סמפוניא בכלל הטמאים כמו החלילין וכ"ש למאי דפי' דהחילוק בין נותנו מלמעלה או מן הצד מסברא הוא ואתיא בכללא דר' יוסי וא"כ פשיטא דחכמים נמי הכי ס"ל ונ"ל דהא דפליגי בחלילין היא למאי דפי' לעיל שכל שהתיק עשוי לטלטל על ידו דברים קטנים הרבה לכ"ע טמא. ואותו שאינו עשוי אלא לכלי אחד להצילו מן הקלקול טהור. והשתא י"ל דתיק זה של חלילין יש בו כמה קיבולין וכל חליל וחליל מונח בקיבול שלו לעצמו ומ"מ הם כולם בתוך התיק המקיף את כולם וחכמים סברי הואיל שהתיק המקיף כולל את כולם ומיטלטלין כולם על ידו ה"ז דומה לשק ואפי' נותנו מצדו טמא כדפי' לעיל דדוקא אם אינו דומה לשק בעינן נותנו למעלה שיהא משמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה אבל זה שדומה לשק אפי' נותנו מצדו טמא ור"י חשיב כל קבול באפי נפשי' וכיון דכל בית קבול שבו אינו מיוחד אלא לכלי אחד אינו דומה לשק ולא אזלי' בתר החיצון המקיף. והילכך נותנו מצדו טהור:

חפוי האלה והקשת. ובמתני' דלעיל תני כיסוי הקופסא וכיסוי התיבה והטני. נראה דהעשוי לכסוי לכלי הקבול והכיסוי נתון על פי הכלי קרי לי' כיסוי והעשוי לכסות כלים הפשוטים כמו אלה וקשת ורומח שמכסהו ע"פ כולו קרי לי' חפוי:

זה הכלל העשוי לתיק טמא לחפוי טהור ויש לתמוה וכי כל העשוי לתיק טמא הא תיק נבלים וכנורות תני לעיל דטהורין וכן לחפוי טהור לאו כללא הוא הא תני לעיל כיסוי הקופסא טמא. ואי משום דכיסוי הקופסא משמש לכלי קבול וחפוי דהכא שמשמש לפשוט. עדיין לא שמענו חילוק בזה אלא אידי ואידי משמע דאם משמש בין בשעת מלאכה ובין שלא בשעת מלאכה טמאין ואם לאו טהורין ואין לפרש דזה הכלל דהכא לא קאי אלא אדסמוך לי' אלה וקשת ורומח דחפוי שלהן טהור. ואם עשוי לתיק טמא והיינו כשיש לו בית קבול שהרומח והקשת נתונים בתוך התיק הוה התיק כלי קבול. ואם אין לתיק בית קבול הוי חפוי וטהור. דאכתי קשה אפי' יש לו בית קבול אמאי טמא יותר מתיק נבלים וכנורות דמשמע נמי שיש להן בית קבול מדקרי להו תיק והם טהורין. וצ"ל דה"ק העשוי לתיק יש בהן טומאה מדאורייתא והיינו אם הם דומין לשק שהתיק עשוי לכנס בתוכו דברים קטנים כמו תיק הסוף והסכין כו'. ואין ה"נ שיש תיק שאינו טמא מדאורייתא כמו תיק הנבלים שאין עשוי לטלטל על ידו. אלא מיהת בתיק יש מהם שטמא מדאורייתא. אבל בחפוי לעולם לא תמצא בו טמא מדאורייתא כיון שהוא פשוט. ואעפ"י דאם משמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא היינו מדרבנן כדפי' לעיל. ועוד יש לפרש מדלא קתני התיק טמא והחפוי טהור משמע דה"ק כל שעשוי לשמש מעשה תיק טמא. והיינו שסתם תיק עשוי לטלטל על ידו מה שבתוכו וכל שעשוי לשם כך הוא טמא אפי' אין לו בית קבול כמו תכריך הכלים פכ"ד מי"ב. וכל שעשוי לחפוי לעשות מעשה חיפוי שלא לטלטל על ידו. אלא לכסות הכלים מפני האבק והלכלוך. אפי' הוא כעין תיק ויש לו בית קבול טהור כמו תיק כבלים וכנורות. ומיהו אם משמש בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה טמא מדרבנן. וניחא השתא הא דתנן בפכ"ו מ"ו עור שעשאו חפוי לכלים טהור למשקולת טמא. דחפוי לכלים אינו אלא להצילו מן האבק אבל למשקולת עשוי כדי שלא יחסר המשקולת וישתחק בטלטול הידים. והרי העור עשוי לטלטלו על ידו. והוה מעשה תיק וטמא. ור"י משום אביו מטהר. דס"ל דהמשקולת מצד עצמה חזי לטלטל בלא התיק אי לאו משום הפסד וחסרון המשקל ודאי כמצילו מן האבק. והשתא לפי מה שפירשנו נראה דבאלה וקשת ורומח אפי' עשה להן תיק ומכניסן לתוך התיק טהור התיק. שהרי התיק הזה אינו אלא מעשה חפוי כיון שיכול לטלטלו בלא התיק ודמי לתיק נבלים. וצ"ע על הרמב"ם שכלל תיק הרומח בין הטמאים

פי"ז מ"א כל כלי בעה"ב. פי' של עץ ועצם דבהו עסיק בהנך פרקי וכ"כ רש"י בשבת ס"פ המצניע והראב"ד בפי"ד מה"כ דין ט' כתב דאע"ג דלא מיירי אלא בכלי עץ תני כל כלי בעה"ב כלומר לזה השיעור כולם שוין ואין שום כלי שלא יטהר במוציא רמון אבל יש שיעורים אחרים שאין כולם שוין שיש לכלי חרס שיעורים קטנים מזה ע"כ. בעלי בתים. וכתב תויו"ט בשם רש"י בפ"ק דסוכה דשל אומן טהור בנקב כ"ש ע"כ. ויש ראי'