משמרות כהונה חלק ג צח

למהרש"א שם ועפי"ד ניחא קושי' התוספות מההיא דקידושין וכמו שכן הק' הוא ז"ל ע"ש ולפ"ד ע"כ פרי מפרי וגדולי קרקע שוין שהרי למ"ד כללא קמא מרבה וולדי וולדות ועיין בגמ' שם

בא"ד או שמא נאמר וכו' עכ"ל נראה דלפ"ז דיכול להיות דתנא דרי"ש דסוגיין ס"ל כללא בתרא דוקא וסי' דונב וראשו ארוך חשובים וקרובים הם וגמרא הק' וכ"ת כיון דשוו להו בד' סי' סגי ור"ל ונאמר דסי' דזנב וראש גרועים ביותר א"כ לא ליכתוב חרגול אלא ע"כ דקרובים להיות חשובים ולעולם דס"ל כללא בתרא דוקא וכ"נ מדברי התוס' בעירובין שם ע"ש ובהכי ניחא מאי דק"ל בדברי' בד"ה תנא שכ' דפלוגתייהו בכללא בתרא דמי לכללא קמא דאמאי ל"ק דפליגי בכללא בתרא דוקא או קמא דוקא דתנא דברייתא ס"ל כללא בתרא דוקא וא"כ הכא לא ליכתוב חרגול וע"כ כולהו פרטי ותנא דרי"ש ס"ל כללא קמא דוקא ועפי"ה ניחא דגם תנא דרי"ש למסקנא יכול להיות דס"ל כללא בתרא דוקא ועפי"ז ניחא לי פסקי הרמב"ם ז"ל דבפ"א מה' מ"א פ' ראשו ארוך כשר והיינו כתנא דרי"ש ולפום פשטא דסוגיין דקדרי"ש ס"ל כללא קמא דוקא דאי כללא בתרא דוקא לא ליכתוב חרגול ואתו כולהו מכללא בתרא וכפ"ז מס' מע"ב פסק דאפילו ביצים ניקחים בכסף מעשר וכ"ש עופות וכ"פ בדין י"ב ע"ש ומאן דמרבה עופות ס"ל כללא בתרא דוקא כמבואר בסוגיא דעירובין והוו תרתי דסתרן ועפי"ה ניחא דתררי"ש ס"ל כללא בתרא דוקא וד' סי' וזנב וראשו קרובים להיות שוין ולכך אצט' חרגול לרבויי זנב וסלעם לרבויי ראשו ארוך וכן ההיא דפרק הגוזל בתרא דקי"ל כרבנן דדרשי דבר המטלטל וגופו ממון משום דב' שוין וא"ש אפילו כללא בתרא דוקא כמ"ש התוס' ובהכי יתורץ מה שהק' התוספות בשבועות דכ"ס ע"א בד"ה רב דרב ס"ל גבי שבועות כרע"ק ואיהו דריש כללי ופרטי גבי דבר המטלטל וגופו ממון דבההיא דשבועות ס"ל כרע"ק ולא מטעמיה אלא דטעמיה משום דכללא בתרא דוקא ובשבועות אין שוה. לשעבר לדבר מצוה והגמרא בדב"ו דקאמר טעמא דרע"ק מריבויי ומיעוטי משום דאשכח ברייתא דקתני הכי בהדיא גם משום דשימש את נחום כדאמרינן התם ע"ש ובהכי ניחא מה שפ' הר"מ בפ"ה מה' שבועות כרע"ק וכרב ואיהי פ' דדרשינן בכל התורה בכללי ופרטי ועפי"ה ניחא הכל שפיר ועיין להפר"ח. בי"ד סימן פ"ד ולהלח"מ ברפ"ז מה' שבועות ועיין לה' יכין שמועה דף נ"ב ע"ב דדייק מדברי רש"י בקמא דס"ד בד"ה ס"ג דהיכא דל"ד כללא בתרא לכללא קמא אפילו לתדרי"ש כללא בתרא עיקר ע"ש והוא נגד סוגיין ועל פי מה שנתבאר א"ש ומ"מ אין דבריו מוכרחים בדברי רש"י דקמא ע"ש ועפ"י מה שנתבאר ניחא מ"ש בגמ' בסוגיין לרי"ש דילפי' בכללי ופרטי דמייתי' כל דדמי ליה בחד צר במשמע דמכח הכלל ופרט וכלל מייתי' אפי' ראשו ארוך ובא ליתא דמסלעם הוא דילפי' ועפי"ה ניחא דסלעם גלי לן דאע"ג דראשו ארוך הוא צד חשוב לא בעי' אין ראשו ארוך ואי לאו סלעם הוה מצרכי' אין ראשו ארוך משום דצד חשוב ונכנס בצד אחר דקאמר הגמ' משים דס"ל כללא בתרא דוקא גם ניחא מ"ש רש"י ז"ל בד"ה כל דדמי ליה וכו' הילכך וכו' דמלישנא דהילכך משמע דחד צד מייתי' בלא סלעם והיינו ע"ב למ"ר כללא בתרא דוקא ועיין שם במהר"ם שיף ז"ל ועפי"ה ניחא הכל שפיר כנ"ל

שבתי וראיתי שמ"ש בדעת רש"י ז"ל ליתא דמדברי רש"י לקמן דף ס"ז ע"א בד"ה במים נראה בהדיא דתדרי"ש ס"ל גבי חגבים כללא קמא דוקא ע"ש ומ"מ אין דברי רש"י מוכרחים שם בגמ' דתדרי"ש דדריש שם בריבויי ומיעוטי לאו משום ההכרח דאי בכללי ופרטי ל"ל תאכלו אלא דבעלמא אות ליה כן דכללי דסמיכי דרשי' להו בריבויי ומיעוטי ועמ"ש בדס"ז ועיין בחי' בשבועות דכ"א ע"א שם כתבתי ליישב פ' הר"מ וקושיית התוס' דשבועות באופן אחר ע"ש ועיין להצ"ק בבכורות דל"ז ע"א במ"ש ליישב דברי רש"י בחומש

ע"ב גמ' יש לו סנפיר ואין לו קשקשת דג טמא התוספות בנדה הק' אימא בחדא או בקשקשת או בסנפיר עד דכתיב יחדו עיין שם מה שתי' ומהרש"א הק' דא"כ לכתוב סנפיר לחוד ותי' דהו"א מאי סנפיר קשקשת ע"ש מבואר מדבריו דאף אחר דכתיב שניהם לא ידעי' איזהו סנפיר ואיזהו קשקשת וכן מוכח בסוגיין דפריך והשתא דכתיב וכו' ממאי דקשקשת לבושא משמע דאף סנפיר יפול בו הס' בפי' וכ"נ מדברי רש"י בד"ה הו"א ועיין למהר"ם שיף ז"ל כמ"ש ע"ר התוס' בד"ה יגדיל ע"ש שדבריו תמוהי' עוד חי' מהרש"א ז"ל דנ"מ למצא חתיכה דיש בה קשקשת ולית בה סנפיר ע"ש ולכאורה מה בכך הא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ונראה דע"כ התוס' שם לא ס"ל דהל"מ היא כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כמ"ש כאן דא"כ לא מק' מירי דא"א לומר או הא או הא דא"כ הל"מ למאי הלכתא נאמרה אלא ע"כ דס"ל מאדם הא' וא"כ י"ל דהתורה לא סמכה ע"ז והא עדיפא מיגדיל תורה דקאמר בגמרא ועוד דבעי' לאכשוריה מכח קשקשת גופה אף דלא נ"מ מידי וא"ש דברי מהרש"א ז"ל והנה נראה מדבריו מדלא נקט לה בדג שלם משום דאינו במציאות דיש לו קשקשת ואין לו סנפיר וכמ"ש הט"ז סי' פ"ג דין ג' דלא כמ"ש הפ"ת שם ע"ש: שם ממאי דקשקשת לבושא הוא וכו' פירש"י מדתנן הקבועים וכו' ע"ש ועיין בנדה דדייק לה מדקתני כל שיש לו קשקשת וכו' והיינו דנקט דבר הלמד מענינו: רש"י בד"ה שיכול וכו' תאכלו דרישא הו"ל למשבק ולו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בד"ה לא דמיעוטא לא קאי אדיוקא ולכך נקטי' למיעוטא באין לו לפשטיה ומיעוטא דיש לי הוי נמי קאי אפשטיה דקרא דכיון דכתיב אותם כאלו בסיב בהדיא ע"ש א"צ לדברי רש"י "ל ז"ל אותה תאכלו אצט' לכלים גופייהו דאי מתאכלו דרישא הוה נקטי' אמיעוטא ביש לו אפשטיה ובאין לו אדיוקא כקושית התוס' מה ראית וכו'

תוס' בד"ה אימא וכו' דדרשינן לאיסורא וכו' ש עכ"ל הקושי מבואר דכיון דס"ל כללא בתרא דוקא א"כ נימא מה הפרט גדילים דהוא קחשיב כדפריך בגמ' לקמן ומהרש"א כ' דס"ל צד דנודעי' הוא דחשיב ולקמן משום תאכלו הוא דאמרינן גדולים חשוב ע"ש ולפ"ד האמת דס"ל לתנא דברייתא דגדילים חשוב אלא דהגמ' פריך ואימא בכלים לא תיכול ונודעין חשוב והוא דחוק ויותר נ"ל דלעולם אין להבחין פי הוא החשוב ולכך לקמן דקאמר הגמ' ואימא וכו' היינו דכתיב תאכלו דרישא דלא נטעי למילף שמא גדילים חשוב לאיסורא להחמיר והכא פריך הגמ' ואימא בכלים לא תיכול דצד דנודעין חשוב להחמיר ואצטריך תאכלו לדורות וכן דייק ל' התוס' דב' לאיסור' וכו' להיתרא וכו':