משמרות כהונה חלק ג צז

ונראה דלא כ"כ ר"י אלא למסקנא דסי' ל"ד א"כ אפילו כי איתנהו בעינייהו ליכא הכרה גמורה למסמך עלייהו וא"כ כי נימוחו ליכא היכר כלל ולא מהני אמירתו אבל לס"ד דסוגיין דסי' דאורייתא והוי היכר גמור כי נימוחו נמי איכא קצת היכר ומהני להצטרף עם אמירתו ועיין להרשב"א בחי' עיין שם

תוס' בד"ה סימנין וכו' ומה שאנו נוהגין וכו' עכ"ל לא ק"ל אלא לפ"ד שכתבו דסוגיות אינם חלוקות לאפוקי לדעת הרי"ף דסוגיות חלוקות אפשר דהמנהג נתייסד עפ"י סוגיא דע"א דסי' דאורייתא וא"צ לו' של עוף פלוני

בד"ה שאם וכו' ובהלכות גדולות בפ' ג"ה משמע וכו' כצ"ל ובמ"ש התוס' בת היענה ק"ל כל היוצא מן הטמא וכו' ק"ל נימא דאצט' בכל שהו כיון דכתיב בת היענה הו"ל כאלו כתיב בין גדולה בין קטנה ודמי לגיד שכ' התוס' לקמן דצ"ו ע"א בד"ה מינו ע"ש וחזקיה הק' מנין שאסורה בכ"ש וס"ל כר"ל דח"ש מותר מ"ה א"נ אסורה ל"ד אלא לוקה קאמר

ע"ב בד"ה גיעולי וכו' ושום תלמיד הגיהו וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל התלמיד הוסיף תיבת מפני ולפי"ז ניחא שפיר הירוש' עם התוס' וכ"נ מדברי הר"ן בהלכות ע"ש אבל מהרש"א כ' דהתלמיד הוסיף שור ועובר וכו' וכ"נ מדברי התוס' בדצ"ח ע"א שכתבו דהירוש' גבי גיעולי ביצים ע"ש ועוד דלדברי מהרש"ל צריך להוסיף תיבות מותרות גיעולי ביצים והנה התוס' שם לקמן בפ' ג"ה כ' דהירושלמי מחלק בקלופות ושמא ה"ה נמי הכא ולכאורה לשונם ק' להולמו דהא הוא הדין בעצמו של הירושלמי וצ"ל דהתוס' מפ' חידוש' לענין ביצת אפרוח וטעם החילוק בין קליפות לשאינם קלופות משום דבקלופות יוצא טעם הרבה וצריך ס' אבל כשאינם קלופות אינו יוצא אלא קצת טעם וסגי במ"ז ומ"ה ורצו ללמוד מזה דה"ה בביצת טמאה דיש לחלק בקלופה אוסר אבל בשאינה קלופה מיא בעלמא ומ"מ בביצת אפרוח הירוש' דלא כתלמודין דנר' מגמ' דפ' ג"ה דאפי' בשאינם קלופות בעי ס' עיין שם ועיין להש"ל סי' פ"ו ס"ק י"ד ולהפר"ח שם והנה מדברי הירוש' שהביאו התוס' נראה דבעי' איסור והיתר בקליפתן וכדברי הפרישה סי' פ"ו ועיין לה' ט"ז סי' פ"ו סק"י שנר' שנעלם ממנו דברי התוס' אלו וע"ש להש"ך מ"ש משם הרשב"א בתשו' ע"ש

דף ס"ה ע"א בד"ה אלו וכו' ורחב"א סוסביל וכו' אבל בראשו חרוך כ"ע ל"פ דאסור וכו' עכ"ל לכאו' לפי גי' זו נסתר פי' ריב"א שפי' דכי חסר א' מרי סי' ע"כ שחסר סי' אחר או ראשו ארוך שהרי סוסביל ע"כ אין ראשו ארוך לפי גי' זו מדשדי יועזר וע"כ דיש בו כל סי' אחרים ובכנפיו חופין רובו הוא דפליגי וא"כ לרבנן דס"ל. דסוסביל הוי אין כנפיו חופין מצינו שחסד אחד מד' סי' לבד וגם אין ראשו ארוך הפך ס' ריב"א וע"כ דריב"א צ"צ כ"ע ל"פ דאסיר ונראה דלא כ"כ ריב"א אלא למאי דקי"ל כיועור דסוסביל הוי כנפיו חופין אבל לרבנן אה"נ דיש סוסביל דבמציאות זה דסוסביל מודה ריב"א אלא דלמאי דקי"ל כיועזר הוי כנפיו חופין ולרבנן י"ל דס"ל כתנא דברייתא וא"צ לדברי ריב"א וממילא יובן קישור דברי התוספות:

ע"ב גמ' א"ה חרגול לא ליתוב וכו' כ' מהרש"א ז"ל דמאי דל"ק לא ליכתוב ארבה ותיתי מסלעם משום דסי' דגבחת סי' חשוב הוא ע"ש מבואר מבואר מדבריו דסי' דגבחת הוי סי' חשוב יותר מזנב וראשו ארוך והר"מ בפ"א מה' מ"א כ' דאפי' יש לו זנב ואפי' ראשו ארוך כשר וכ' מרן בב"י סי' פ"ה דהא דלא ק' אפילו יש לו גבחת משום דאין בו רבותא כ"כ דלא כל הטמאים יש להם גבחת אכל בסי' דזנב הו"א דבעי' אין לו זנב משום. דכל הטמאין יש להם זנב ע"ש הרי הפך ד' מהרש"א ז"ל ובקושי' מהרש"א עמ"ש הר"ן ז"ל בחי' ובעיקר תי' מהרש"א לכאורה אכתי קשה לפמ"ש התוס' בד"ה וכת' בתי' קמא דב' סי' כתובים בתורה וב' סי' הוא דאיכא בכלל ופרט וצריך לאתויי סי' אחר למ"ד כללא קמא דוקא ע"ש וא"כ לא ליכתוב ארבה ונילף מסלעם ואף אם יהיה סי' חשוב מה בכך הרי איכא ככר ב' סי' דהיינו ב' סי' מד' סי' וסגי בב' סי' למ"ד כללא בתרא דוקא ונראה דכל סי' החשובים כאחד חשובים אפי' לתי' קמא דהתוס' משום דאי מנייהו מפקת ול"ק התוס' אלא דלמ"ל כללא קמא דוקא ובעי' ג' סי' הרי כבר יש לו ג' סי' וא"צ לאתויי סי' הגרוע ובהכי ניחא דלא הק' התוס' אלא למ"ד כללא קמא דוקא הרי איכא ג' סי' ולא הק' למ"ד כללא בתרא אמאי צריך ד' בתרי סגי דבבריית' גופה הו"ל להקשות קושייתם לכ"ע ועפי"ז ניחא דכל סי' החשובים כאחד חשובים דהי מנייהו מפקת וקושי' התוס' היא למ"ד כללא קמא ובעי' ג' סי' אמאי מייתי' סי' הגרוע הרי איכא ג' סי' דאכתי לא ס"ד דחשובים כאחד גם לענין זה ולפי זה כי איכא ג' סי' חשובים ליכא נפקותא בין למ"ד כללא קמא ללמ"ד כללא בתרא ובהכי ניחא גם מה שהק' מהר"ם שיף ע"ד בתי' קמא דא"כ גם למ"ד כללא קמא דוקא לא ליכתוב חרגול ותיתי מארבה דסלעם דהרי שוה להם בג' סי' דהיינו ב' סי' מד' סי' דברייתא וסי' דאין ראשו ארוך ע"ש מה שדחק ועפי"ה ניחא דבי מוכרחים להביא שי' גרוע בעי' כל הסי' הגרועים משום דהי מנייהו מפקת וזנב וראשו ארוך בי הדדי נינהו דשוין בגריעותן ולכך אצט' למיכתב חרגול למ"ד כללא קמא דוקא:

דף ס"ו ע"א גמ' אי לא כתיב סלעם כדקאמרי' משמע. דהוה מרבינ' בסי' א' מסלעם וא"כ לא הו"ל למי' בברייתא אי שמו חגב אפי' אין בו כל הסי' וכו' דמאי תליא בחגב ולפי מ"ש הרמב"ן ז"ל דדוקא בראשו ארוך הוא דבעי' שמו חגב ניחא דריבוי דסלעם הוא לראשו ארוך ובהא הוא דבעי' שמו חגב וא"ב כי הוי שמו חגב הו"א אפי' אין בו כל ד' סי' ועיין במהר"ם שיף ז"ל

תוס' סד"ה וכ"ת וכו' אמאי אצט' בפ' הגוזל וכו' עכ"ל בראה דס"ל להתוס' לפי תי' זה דזהו הנפקותא בין כללא בתרא לרבויי מיעוטי דהיינו כי איכא צ' צדדים וכל אחד עדיף מחבירו רבי אמרי' כללא בתרא לא מייתי' אלא צד החשוב וכי דרשי' ריבויי ומיעוטי דרשי' כולהו לבד הגרוע שבכולן אבל כי ליכא אלא ב' צדדים בהא שוין כללא בתרא עם דיבויי ומיעוטי ולכך ק"ל טפי מהא וע"ש בסוניא דערובין אלא דלס"ז ק' מאי ק"ל בההיא דקירוסין אמאי לא ק"ל טעמא דכללא בתרא בימא רהתם ה"ג אינם שוין כלל ואי ס"ל כללא בתרא הו"ל למעט ב' וראיתי להתוס' בעירובין שכ' בההיא דקידושין הכ' שוין וס"ל כמ"ד כללא קמא ונר' דכוונתם דאי אינם שוין א"כ א"ש בפשי' דע"כ ל"ל בללא בתרא דוקא אבל אי שוין ק' מאי פריך בקידושין ולזה כ' דשוין הן ואפ"ה ל"ק דהגמ' דפריך ס"ל בצלא י ועיין מהרש"א