משמרות כהונה חלק ג צה

אלא אותם סי' דעורב ונימא דפירכת הגמ' לר"א ועפי"ה ניחא דפירכת נילף מעורב היינו אפי' סי' אחרים ודוקא בפירכת ג' סי' מכח קושי' בד"ה מה וכמ"ש ועפי"ז ניחא לדעת רש"י דס"ל גם פירכת ג' סי' היא דנילף סי' אחרים כמ"ש הרמב"ן ובקושי' התוספות בד"ה מה מתרץ כמ"ש הרשב"א וכמו שנתבאר אלא רי"ל על התו' בד"ה מה שלא הקשו קושיתם לדעה רש"י ועוד אכתי ק' לדעת התוס' לפמ"ש בד"ה כל דהל"מ היא כל עוף הדורס טמא ודחו מכח עזניה ל"ל ואמאי לא דחו פי' זה דאי איתא דהל"מ היא היכי ס"ד דנילף מסי' החדש סי' אחר הא שאני התם דדורס הוא והל"מ אפי' יש לו ג' סי' טמא כיון דדורס והתוס' שם אזלי לשי' ר"ת מדלא הק' י"ט למ"ל ולפמ"ש דילפי' מנח שפיר נוכל לו' דילפי' סי' אחר דהתורה ודאי לא תסמוך על מה שמסר להם נח וכמ"ש אבל אי הל"מ היא לא שייך למילף סי' אחר מסי' החדש וי"ל ואולם לדעת רש"י ניחא הכל שפיר וכמו שנתבאר אבל עדיין קשה ממ"ש גבי ח' ספיקות ובמ"ש הרשב"א ואשר אני אחזה לי דרש"י לא פסיקא ליה דג' סי' די"ט היינו זפק וקורקבן ואצבע אלא דס"ל דספיקא הוא אפי' בזמן התנאים מאי נינהו ג' די"ט ומאי נינהו סי' החדש ומאי דק"ל בדברי רשב"ג הוא כיון דס' הוא מאי קאמר דבג' סי' דזפק וקורקבן ואצבע בידוע שהוא טהור שמא הנהו גופייהו סי' די"ט וחד מנייהו הוא ע"כ כתב ארישא סמיך דאינו דורס ומאי דהכריחו למי' דס' הוא אפי' בזמן הקדום דאל"ה כיון דמסקי' דמאי דאצט' נשר היינו דלא נילף מסי' החדש מאי קאמר ר"ח עוף הבא בסי' א' טהור מנשר דמשמע דכל סי' מד' סי' אצט' לילפותא דנשר הא לא אצט' אלא לסי' החדש אלא ע"כ דכל א' מד' סי' אצטריך לילפותא דנשר משים דמספק"ל וכ"מ בדברי רש"י לקמן בר"ה מד' וז"ל לאסור עוף הבא בסי' א' באיזה מכל הסי' הללו דהא לא ידעי' מאי ניהו ההוא סי' דאכתב לחודיה וכו' ע"ש וכיון דלא ידעי' מאי ניהו סי' החדש ממילא רלא ידעי' הנהו ג' די"ט והיינו דהכריחו מדקאמר ר"ח הבא בסי' א' מנשר ולא הול"ל אלא בסי' החדש מנשר ואף דקרא ע"כ ידע ליה ואצט' לסי' החדש מ"מ ר"ח מספק"ל ולעולם לא איכתב משום ספיקא ול"ק מה שהק' עליו הרמב"ן בחי' לקמן ועפי"ז אין להוכיח משם דרש"י ס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מ"ה דאי מדרבנן אמאי אצט' נשר ועיין לה' פר"ח בכללי ס"ס בדעת רש"י דקרא לאו משום ספיקא אלא דר"ח הוא דמספק"ל וכיון דר"ח מספק"ל ולא פשיט מרשב"ג ע"כ דמפ' ארישא קאי וכמ"ש רש"י וא"כ פירכת ונילף מג' ונילף מעורב היינו את"ל דג' סי' די"ט חד מנייהו אינו דורס וניחא הכל לדעת רש"י ז"ל ועיין בתוס' בד"ה מכדי מ"ש על פירש"י ובחנם דחק וכו' ולפמ"ש ניחא

בא"ד ואין ל' הברייתא משמע כן עכ"ל היינו דמאי דקתני כל עוף הדורס הוא דברי ת"ק ורשב"ג ג' סי' הוא דאמרי' כמו שנר' מדבריהם דכן גרסי וא"כ אין הלשון משמע דקאי את"ק בשלמא במתני' כיון דחד תנא הוא נוכל לו' כן וגם רש"י ע"כ דגריס כגי' התוס' דאי חד תנא הוא בברייתא כגי' הספרים אבל לא מפ' ארישא קאי במתני' אלא ע"כ דבמתני' פשיט"ל ארישא כיון דחד תנא הוא ובברייתא הוא דדוחק לפרש כן ולכך התוס' בסה"ד כ' ליישב או קתני וארישא קאי ולא דחיקא להו הל' דהתם אמתני' קאי. וכמו שמדוקדק בדבריהם וכוונתם דבמשנה י"ל קושייתם

בא"ד וגם מתוך ההלכה וכו' אלמא הנהו ב' דליתנהו בעורב וכו' עכ"ל נרא' מדבריהם דאזלי בשי' רש"י שם ולפי"ז ק' מ"ש קודם לזה ובהנהו ב' סי' דליתנהו בעורב ליתכשרו הא איכא לספוקי במינו דעורב לר"א דהלכתא כוותיה ונימא דרשב"ג דבעי ג' כר"א ס"ל ונ"ל דאפי' לר"א דהוי מינו אפי' לא שוה בסי' היינו אינו שוה לגמרי אלא דחד סי' דעורב וסי' אחר עמו וכ"כ הרמב"ן בחי' ע"ש אבל בחלוק בב' סי' מעורב אפי' לר"א לא הוי מינו דעורב ועפי"ז ל"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ק"ל מסי' א' דעורב וסי' אחר עמו משום דאיכא לספוקי במינו דעורב לר"א ע"ש ועיין בתוס' לקמן דס"ב בד"ה מפני ע"ש בס"ד

ע"ב גמ' א"א דחד דאיכא כהאי וכו' והו"ל ב' כתובים וכו' הקושי' מבואר דהא פרס לא יליף מכ"ד דהוו י"ט כתובים וי"ט לא ילפינן מפרס דפרס סי' א' והנהו ג' סי' ועיין בתוס' ונ"ל דבקו' ילפי' מב' כתובים ואם כן פרס יליף מי"ט משום דק"ו הוא וכה"ג התוס' בערכין דט"ו דבג"ש ילפי מב' כתובים ואף אי בק"ו דעלמא לא ילפי' מב' כתובים מק"ו דהכא עדיף טפי דלאו מכח קולא וחומרא אתי עלה אלא כיון דבג' סי' טמא כ"ש בסי' א' מנייהו וכה"ג אמרי' גבי עונשין מ"ה בפ' ה הנשרפין דגלוי מילתא בעלמ' הוא ועיין להרמב"ן בחי' מ"ש בקו' התוס' בד"ה מה שכ' הומ"ל י"ט כתובין וכו' ע"ש ובמהרש"א בתוס'

שם מ"ד נילף מניה כתב רחמנא נשר עמ"ש רש"י מספק"ל עמ"ש הרמב"ן בחי' ועמ"ש לעיל בתוס' בד"ה כל שיש לו עש"ב

תוס' בד"ה מכדי ויש להתיר אותו סי' ג' וכו' עכ"ל עיין מהרש"ל ז"ל שנר' מדבריו דאחר דכ' רחמנא עורב לא ילפי' מי"ט עופות אפילו חד דגלי עורב דלא ילפי' מי"ט כלל ע"ש ולפי"ז הו"ל להתוס' בס"ד להקשות דלא ילפי' מי"ט משום דגלי עורב ולא משום י"ט כתובים דכיון דגלי עורב דלא ילפינן מנייהו אפי' הוו י"ט כתובים לא ילפי' מנייהו כמו שנר' מדברי התוס' בד"ה מה ע"ש: בא"ד א"כ למ"ל דכ' רחמנא ההוא דאית ביה חד עכ"ל עיין מהרש"ל שפי' דילפינן סי' הישן מסי' החרש ע"ש ולפ"ד ניחא מאי דק"ל מאי מקשו נימא דאצטריך סי' הישן כי היכי דלהוו עם י"ט ב' כתובים ולהתיר סי' הישן בעלמא דנהי דסי' הישן בעלמא ילפי' מב' כתובים מ"מ יליף מסי' החדש והגמ' דקאמר מד' נילף מניה היינו דנילף מניה לכולהו סי' מסי' החדש ומ"ש התוס' גבי ובחנם דחק דהילפותא היא לההוא סימנא היינו דסמכו עצמן אמה שתי' אקושייתם זאת דלא ילפי' מב' כתובים והיינו דכיון דאף דילפותא היא מסי' החדש מ"מ צריכין לי"ט עופות לגלויי דסי' החדש עדיף מסי' הישן לא ילפי' מי"ט אפי' כה"ג ולפי"ז ניחא מה שהק' מהרש"א בוא"ת הג' ע"ש דעפ"י דברי מהרש"ל זו היא גופה קושי' התוס' בוא"ת הב' ומה שתי' מהרש"א ז"ל לקושייתו דכיון דאינו חוור לגופו אין נכון לו' דאתי לאורויי היתרה כיון דכתב איסורא ע"ש ק' דא"ב מאו מקשים התוס' בוא"ת הב' ולומר דשאני התם דלא אפשר בע"א אבל כסי' החדש נימא דלא ילפי' מסי' החדש כוון דאי ילפי' מסי' החדש אינו חוזר לגופיה קשה א"כ מאי מק' מהרש"א מקושייתם הראשונה וי"ל ודוק. ודע דעפ"י מ"ש מהרש"ל בכוונת קושי' התוס' הראשונה ל"ק קושי' זו שהק' מהרש"א מקושייתם הראשונה דסי' הג' גופיה