משמרות כהונה חלק ג צד

אין להוכיח כלום וגם לשי' התוס' י"ל

דף נ"ט ע"א גמ' אין לך דבר שמעלה גרה וטמא וכו' בהרא"ש נראה דהגי' אין לך דבר שמעלה גרה בטמא ולפי"ז אם מצינו שמעלה גרה ע"כ טהור הוא אם מכיר גמל ואף שאין מפריס וא"כ מאי דכתיבי ב' סי' גרה ופרסות היינו אם אינו מכיר לא גמל ולא חזיר ולפי"ז ניחא מה שהקשה מהרש"א נוקמה לברייתא בידעי' דמפריס וה"ק כל שאין לו שינים בידוע שמעלה גרה ותו לא ופרסות ידעי' להו ע"ש דכיון דלא בעי' גרה אלא לאפוקי חזיר הא כיון דאין שינים בידוע שאינו חזיר ואמאי קתני בידוע שמעלה גרה אפי' אינו מעלה שרי אלא דק' ע"ז מדמוקי לה דה"ק כל שאין לו שינים בידוע שהוא מעלה ומפריס הא כיון דבמכיר גמל מיירי כדכ' התוס' אפילו אינו מפריס שרי והרמב"ם וכל הפוסקים נקטו ב' הסי' אפי' במכיר ע"ש ע"כ נר' דט"ס בדברי הרא"ש וצ"ל וטמא וכן ראיתי שהגיה כן בדברי הרא"ש ע"ש

תוס' בד"ה אלו חרוקות וכרוכות עכ"ל ריב"ם כ"כ לשי' בד"ה והרי דלשי' רש"י צ"ל חרוקות וחדורות והא דלא נקטו התוס' חדורות בהדייהו. משום דקי"ל עז כרכוז שרי

ע"ב בא"ד מסתמא וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"ל דלאו דמי ממש לא הו"ל להתוספות לתלות קושיתם דאמאי נקט תרתי בהצעת האי מסתמא שכ' ולפי' מהרש"א ג"כ דבריהם אינם מתיישבים כ"כ ויותר נ"ל דתרתי קמקשו חדא דתקשה מטלפים למסקנא ועוד אמאי נקט תרתי כיון דמחדא היה יכול להק'

בד"ה והרי וכו' ובחדורות ובחרוקות נמי לא סגי משום עז סתם וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל תפסו כאן לפי' רש"י חדורות ע"ש והיינו משום דמתחילה כ' בכרוכות לפי' דעגולות וא"כ עז אינם עגולות ואיך שייך למי' חדורות בעז וע"כ גרסי' חדורות ומ"ש רש"י בד"ה בעי' דחדורות לאפוקי עז סתמא וכרוכות לאפוקי כרכוז היינו לפי' דחדורות עגולות אבל לפי' דחדורות א"כ כרוכות היינו עגולות ועז חדור ואינו עגול וע"כ חדורות לאפוקי כרכוז וכרוכות לאפוקי עז סתם ועיין להשה"ג שכ' דהתוס' מפ' כרוכות עגולות והכנה"ג כ' דדייק לה מתחי' דברי התוס' ואין משם ראיה דהתוס' כ' בתחי' כל הפי' וכמ"ש מהרש"ל ז"ל אלא נר' דדייק לה ממ"ש ובחדורות לא סגי משום עז סתם ואי חדורות עגולות בעז ליכא וכמו שנתבאר וראיתי לבעל ה"ג דף קל"ב ע"ב אחר שהביא דברי הגמרא כ' והיינו ס' דעז כרכוז דלית ביה אלא ב' סי' כרוכות וחדורות ואיפסיקא הלכתא דשרי ע"ש נראה מדבריו דלמאי דפסקי' דשרי כרכוז א"צ אלא חדורות וכרוכות ולא חרוקות וק' דהא חרוקות צריך לאפוקי שור כדמשני הגמ' על פירכת שור וצ"ל דמפ' דאחר דמשני חדורות א"צ לתי' דחרוקות אלא דא"כ שור אינן חדורות הפך במציאות לפי' דעת רש"י והתוס' ועוד דא"כ אמאי צריך לכרוכות בחדורות לבד סגי דהא אפירכת עז משני חדורות

דף ס' ע"א תוס' בד"ה הרכיב וכו' וא"ת הא פריך לעיל אלא מעתה וכו' עכ"ל מהרש"א הקשה שם בסנהדרין דנימא התם הכי פריך נימא חוקים שחקקתי במרה דבלאו למינהו אמרי' כן כמ"ש התוס' ע"ש ונר' דל"ק דמשמע להו דקושי' הגמ' דנימא ה"נ פי' מוקים ועיקר קושי' דנימא כל המצות נצטוו בני נח ומתרצים התוס' דפי' הגמ' היא חוזרת על את חקותי תשמורו וה"פ כמו ושמרתם חקתי לא אמרי' חקקתי ה"נ באת חקתי תשמרו ולא כדס"ד מעיקרא דהקושי' היא על ושמרתם בגופה נימא דכן פי' וא"כ אי אמרי' אב"נ קאי יכול להיות דנצטוו על הכל אפילו נשנו בסיני אבל אי במרה ל"ש למי' כל המצות נצטוו במרה דא"כ סיני מאי עמידתיה וא"כ אי אמרי' במרה ע"כ דהקושי' חוזרת על את חקתי וזהו הוא שמתרצים לפרש קושי' הגמרא דלא כדס"ד מעיקרא

דף ס"א ע"א תוס' בד"ה כל שש לו וכו' ופי' שם בקונט' דארישא קאי וכו' עכ"ל הנה מדברי רש"י נראה דה"ג דבי"ט עופות היינו אצבע ויפק וקורקבן ולכך הוצרך לפ' דידעי' דאינו דורס משום דיש לספוקי שמא הוא מי"ט עופות וכ"כ הרשב"א בדעת רש"י ותמה עליו שסתר את עצמו לקמן גבי שמנה ספיקותי שכ' דבאינו דורס ויש לו שני סי' איכא לספוקי בי"ט עופות והא לשי' כולהו כ"ד דרסי לבד אחד מפרס או עזניה ע"ש ועוד אני תמיה ע"ד רש"י דס"ל דכלהו כ"ג דרסי מהא דפריך בגמ' בסמוך ונילף מנייהו רג' ונילף מעורב מה התם תרי סי' אף כל תרי סי' דע"כ אף כל דאית ליה ב' סי' דעורב גופיה ויש לו ג' סי' די"ט גופייהו קאמ' דסי' אחרים לא ילפי' מנייהו כדמוכח ממאי דמשני הגמ' בסמוך אפירכת פרס ועזניה ב' כתובים דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ודאיתיה בהאי ליתיה בהאי דהיינו דלא ילפי' מהדדי ולכך הו"ל ב' כתובים וא"כ דסי' די"ט ועורב גופייהו קאמר מאי פריך ונילף מנייהו הא אה"נ דקושטא הוא דטמאים דכל עוף הדורס טמא ור"ח דאמר אחד טהור היינו סי' דאינו דורס דכל עוף הדורס טמא ועור הא ליכא דורסין כי אם כד' עופות דא"כ מאי אף כל דקאמר הא ליכא במציאות כיון דכל עוף הדורס טמא וליכא באמת למסקנא כ"א כ"ד טמאים אלא ע"כ דג' די"ט ותרי דעורב חר מנייהו אינו דורס ופריך שפיר איברא דגם ע"ד ר"ת ק' כיון דג' די"ט וכ' דעורב חד מנייהו אינו דורס וא"כ סי' החדש דאיתיה בפרס ועזניה וליתיה בכולהו היינו חד מזפק וקורקבן וע"כ דרורס הוא דהא לית ביה אלא סי' א' וא"כ מאי קאמר בגמ' דאצט' נשר דלא נילף מסי' המדש הא באמת הדומה לו הדורס טמא אפי' אחר נשר דכל הדורס טמא אשר ע"כ נ"ל דהתוס' מפ' הסוגיא דנילף מעורב היינו אפי' ב' סי' אחרים ומאי דאצט' נשר היינו דלא נילף מסי' החרש לסי' אחר ומאי דקאמר בגמ' דאיתיה בהאי ליתיה בהאי היינו משום כיון דכתיב תרי קראי דפרס ועזניה ע"כ דלא ילפי' אותם סי' זה מזה אבל אי לא כתיב אלא חד קרא דהיינו עורב או סי' החדש אה"נ דילפינן מהדדי וכ"כ הרמב"ן בחי' בפי' הסוגיא ע"ש שכ' גם פירכת ונילף מנייהו די"ט היינו דנילף שאר סי' אבל התוספות ע"כ דבפירכת ילפותא די"ט מפ' לאותן סי' עצמן כמ"ש בד"ה מה והיינו מכח קושיתם שם אבל בפירכת דעורב וסי' החדש אה"נ דמפ' כפי' הרמב"ן והרמב"ן מתרץ בקושי' התוס' בד"ה מה דתורין לקרבן כמ"ש הרשב"א בחי' ובהכי ניחא מה שהק' התוס' כפירכת דנילף מעורב דא"כ למינו ע"ש ומאי קושי' הא. אותם סי' דמינו לר"א היינו זרזיר וסנונית והיינו דאית בהו סי' דליתנהו בעורב ואפ"ה ס"ל לר"א דמינו הוי כמ"ש רש"י לקמן דס"ב והתוס' בדבור זו אזלי' בשיטה זו כמ"ש בס"ד וגם מתוך ההלכה וכו' וא"כ אצט' למינו דלא ילפי' מעורב