משמרות כהונה חלק ג פח

היינו ממנין החמשה ואם היו ד' מימין וא' משמאל כשרה ופי' חליף היינו אם הצד שמאל יותר מצד ימין באופן דבעי' ה' אוני בין ב' ובעינן דצד ימין יותר מצד שמאל ע"ש ואין נראה כפי' מדברי רש"י בד"ה אפילו ע"ש

שם אבל ביני ביני טריפה רש"י פי' בב' אופנים או אורדא או מגבה והיינו לישנא דביני ביני אבל בתר עובדא דמייתי הגמרא דמכשרי' בורדא לא נשאר אלא צד א' דמגבה ולישנא דביני ביני לשי' רש"י דמטריף בב' ורדות ניחא דבקמא איכא ב' ורדות ולשי' החולקים צ"ל בגדולה כמ"ש התוס' ועיין בפוסקים

תוס' בד"ה היינו וכו' היינו במקומות שסמוכות האונות עכ"ל פי' במקום חתוכי דאוני ולמעלה דלמטה מפוררין הן וע"ז דחו דאם כן ליפלוג בכסדרן גופה ובסוף כ' וי"ל פ"ה משום דחברתה מגינה ר"ל דבכל מקום דחתוך מגינה ל"ש למעלה ל"ש למטה ולאו הקרום מגין דהא קרום שעלה מחמת מכה אפילו במקום דלא מיפרך דאינו סרוך למ"א טריפה אלא משום דחברתה מגינה וכן הבין הב"י בסי' ט"ל והרא"ש שכ' ליישב פ"ה ענין אחר הוא והוא עצמו מ"ש התוס' ואם היינו מפ' היינו רבותיה מקום גידולם וכו' ועיין להש"ך שם

ע"ב גמ' א"ד דשיעא כ' רש"י אם ניכר מראה סרק כשרה והר"מ כ' שיעור טרפא דאסא ע"ש ומדברי הרא"ש ז"ל נראה דהרמב"ם חולק עם רש"י וכ"נ מדברי הרשב"א ז"ל בחי' ועיין למרן בב"י סימן ל"ה שכ' ב' דרכים בכוונת הרמב"ם והסכים לפירוש האחרון ע"ש ועיין להרמב"ן בחי' שנראה מדבריו כפי' הראשון שכ' מרן בב"י ע"ש

שם אי חסרון מבחוץ היינו נקודה עמ"ש בי"ד סי' ל"ו דין ח' ע"ש: תוס' בד"ה אפילו וכו' אלא ע"י נפיחה עכ"ל מוכח מכאן דס"ל דהכל משערזנן בנפוחה ומדברי התוס' בדמ"ו בד"ה אלא אין נראה כן ועיין בהרא"ש שם ע"ש ועיין בפוסקים

דף מ"ח ע"א גמ' בשלמ' וכו' אי האי אינקב וכו' משמע הא אי חד מנייהו אי אנקיב כשרה הוה מכשרי' ולפ"ז ק' לשיטת רש"י דבדיק בפשורי קאי איש מכה בדופן וא"כ לא הו"ל אלא הכא איכא ריעותא התם ליכא ריעותא ונר' דרש"י מפ' דפשורי קאי לצמחין וקאי אם אר"נ וכ"נ קצת מדברי רש"י בד"ה צמחין וא"כ לר"נ איכא מכה כנגד צמחין והוי כאין ריעותא כאן וכאן וע"כ לשנויי ש"ה דממ"נ אי האי אנקיב וכו' וגם להתוס' שכ' דל"ק אצמחין י"ל דהיינו לאבימי דס"ל כשהן שוין חוששין אבל לר"נ איכא מכה כנגד צמחין וכשהן שוין ס"ל אין חוששין ואה"נ דמודה דקאי אר"נ ע"ש במהרש"א ז"ל וזה נ"ל כוונת רש"י שכ' דל"ג אי איכא מכה בדופן דאי גרסי' הכי נראה דעיקר התי' משום דאיכא ריעותא וא"כ לר"נ מאי א"ל ומדברי הרז"ה והראשונים נראה דכוונת רש"י דל"ג דהא אי מכה בדופן וכו' דמשמע דהשתא מיהא לא איירי באיכא מכה ואינו כן ע"ש ובדברי רש"י שלפנינו ליכא תיבות דהא ומדברי הרא"ש ז"ל נראה דלשי' זו דלא קאי אצמחין לא קאי אר"נ ע"ש ועיין בדברי הא' ועיין להפר"ח בסימן ט"ל עיין שם

תוס' בד"ה אמר וכו' משמע דלר"נ לא בעי לא סכיך ולא סכיך עכ"ל משמע דלשר שלום גאון דפ' כר"ן לא בעי לא סריך ולא סביך וא"כ מ"ש בשמו בין לא סביך וסריך תיבת לא קאי אסריך נמי ור"ל לא סביך ולא סריך אבל הרא"ש ז"ל כ' בשמו בין סביך ובין סריך משמע דבעי' סריך וכ"כ הטור בסימן ט"ל בשמו ע"ש ולפי"ז דברי הרא"ש תמוהים שגם הוא הכריח מדלא פריך לר"נ משמע דר"נ לא בעי לא סביך ולא סריך ע"ש ונ"ל דהגאון מפ' דר"נ בסריך איירי רבינא האסף סביך וס"ל דרבינא פליג מדלא משני לעיל כאן בסביך וכו' ופ' כר"נ ומ"ש התוס' והרא"ש מדלא פריך לר"נ וכו' לאו דהגאון גופיה ס"ל הכריח זה אלא דהם בדידייהו מכריחין דהבנת הגאון דרבינא פליג במת אבל הגאון גופיה ס"ל דה"ה דפריך גם לר"נ גופיה ובביאור דברי התוספות והרא"ש עיין למהרש"א ז"ל ודע דלפי הכרח זה דר"נ גופה לא בעי לא סביך ולא סריך א"ש קושי' הגמרא דר"נ גם מתחי' דבריו דר"נ דריאה הסמוכ' לדופן אין חוששין משמע דבעי' סמוכה דהיא סרוכה לפחות ור"נ קאמר בדופן סותמתה אפי' בלא סריך כלל כשרה ולא כרש"י שפי' הקושיא מצמחים

בא"ד בנפיחה עם הצלעות עכ"ל לפי"ז ע"כ ר"ג הגאון הלז מפ' כפירש"י והתוספות דקאי בדיקה דסכינא דחליש פומא אסמוכה ולא אצמחין ובדיקה דפושרי איש מכה דאי כפי' הראשונים דקאי אצמחין ובפושרי אאין מכה מאי פריך הגמ' דר"נ אדר"נ הא בצמחים גופייהו כשרים בנפיחה ודופן סותמתה דכשרה בעי' נפיחה לשי' הגאון הלז

ע"ב גמ' דר"ע חסרון מבפנים ל ש חסרון כן גי' רש"י אבל העיטור הביאו מרן בב"י מקיים הגי' שמיה חסרון ומפ' דהכא בנמצאת בסמפון עיין שם ולפ"ד אף מאן דמכשיר דוקא בסמפון ומאן דמטריף בסמפון וא"כ בעובדא דנמצא בסמפונא רבה אם לא שנחלק בין הסמפונות ומהר"ם שיף ז"ל כ' לקיים הגי' דהכא הברזל אינו אוכל וכיוצא דבכה"ג לא הוי חסרון אבל בעלמא הוי חסרון ע"ש ולפי"ז צ"ל מאי דפריך בגמ' ממתני' דחסרה ומוכיח דחסרון מבפנים שמיה חסרון ס"ל כאוקמתא קמייתא דפליגי אי שמיה חסרין או לא דלאוקמתא בתרייתא לק"מ דבעלמא שמיה חסרון ומיתוקמא מתני' שפיר ולפ"ז י"ל דרב אמי לא חש לההיא פירכא דס"ל כאוקמת' בתרייתא ועיין ברש"י ז"ל

שם כיון דבסמפונא רבה וכו' משמע דלמאן דמכשיר לעיל וראי דמכשיר בזה מיהו בחתוכה י"ל דלא מורה לא היתר ולא איסור ואף אם מעשה זה בחתוכה מ"מ קאמר לא אמרו היתר בשמעתייהו משום מאן דמכשיר מכשיר אף בחתוכה אלא דאנן לא קי"ל כוותיה בחתוכה כמ"ש הרשב"א בחי' גבי אנן מאיזה טעם נכשיר ע"ש ועיין למור"ם בהגה בססי' ל"ו שכתב אפילו בתתיכה כשר כי אשתכח בסמפונא רבה ע"ש

שם אי קופא לגו וכו' אבל בקטינתא ל"ש וכו' הרז"ה והרשב"א ז"ל בחי' הבינו בדברי רש"י ז"ל דבקטינתא בכל ענין כשרה דס"ל כל היכא דהצדדים שוין לא מחזקי' ריעותא ע"ש אבל הר"ן בהלכות פי' כשי' רש"י ובקטינתא כ' דבכל ענין פסולה דכל היכא דהצדדים שוין אזלי' לחומרא ע"ש והתוס' בד"ה דילמא כ' דהטעם משום דהסמפון נוקב הריאה מלמטה וכ' מהרש"א ז"ל דס"ל דגבי ריאה חתוכה אפי' קופא לגו טריפה ולכך הוצרכו לטעם זה דאי ס"ל דוקא קופא לבר לא היו צריכין לזה ע"ש ואי ס"ל להתוס' דבשוין כשרה כהרז"ה והרשב"א שפיר הוצרכו התוס' לזה אפי' אי איירי בחתוכה דריאה בקופא לבד בריאה הצדדין שוין דאפילו