משמרות כהונה חלק ג פז

תוס' בד"ה מ"ד וכו' דאפי' עורו בעי רוב וכו' עכ"ל נראה דלפי הצד דמ"ד עורו ה"ה מוחו א"כ ע"כ מ"ד מוחו ס"ל דעורו אפי' פחות מרוב דאל"ה במאי פליגי ולפי הצד דדוקא עורו אם כן למ"ד מוחו אפי' בעורו ברובא דלא מפשי' פלוגתא ואם כן הגמ' בעי אליבא דמ"ד עורו ונמשך מזה בעיא למ"ד מוחו והא בהא תליא ועיין מהרש"א ובמ"ב ע"ש: דף מ"ו ע"א פירש"י בד"ה ואת"ל וכו' ליכא למבעי כפי הפרשה עכ"ל דברים אלו אין כאן מקומם אלא לעיל בבעיא דר"פ ונראה דנתכוון ליישב מה שק' דר' ירמיה הי"ל למבעי גם אי עד ולא עד בכלל בפרשה עצמה אי ודאי כשר או איני יודע כמו שניה ובפרשה שניה הי"ל למבעי להכי קאמר דר"י הקשה דמשמעות דברי ד"פ דליכא בעיא אלא אי ער ולא עד בכלל אבל אי עד ועד בכלל ליכא שום בעיא ואינו כן אלא דאפי' אי עד ועד בכלל איכא למבעי בפרשה עצמה בפרשה קמייתא ואה"נ דבעיא דר"י אתיא אפי' עד ולא עד בכלל וכן מבואר בד"ה ה"ג שכ' אע"ג דחוט הוי בכלל טרפות או ס' וכן ב' ע"ש הרי שכ' בראשונה טרפות או ס' ואע"ג דאנן קיימי' אעד ועד בכלל והס' אינו אלא אי עד ולא עד בכלל וע"כ דהיינו משום דהבעיא אתיא אתרוייהו ודע דלשי' רש"י בתי' דגמרא דמשני לא שלישית טפי הו"ל להברייתא לאשמועי' בבין הפרשות של ג' גופה וצ"ל דס"ל לתנא דברייתא דשוין בדינן הן אבל לשי' הגאון שכ' רש"י ז"ל א"ש הכל דאדרבא חידוש בפרשה יותר מבין הפרשות שהרי הפרשה ג' הוא הבשר שבין צלע ב' לג' והבין פרשות דג' הוא למטה מהפרשה שלו גם ניחא לפי' הגאון דר"י לא מצי למבעי אלא אי עד ועד בכלל אבל אי ולא עד בכלל ליכא למבעי בפרשה גופה שהרי אפילו הצלע למעלה ממנו הוא איני יודע ודע עוד דלשי' הגאון לפי הצד דפרשה טרפה א"כ מצלע א' עד צלע ב' טרפה וצלע ב' לבדו הוא דאיני יודע אבל הפרשה למטה ממנו הוא כשרה כמו ג' למאי דדחי הגמ' לא שלישית וא"כ א' וג' יש להם פרשות כיוצא בהן אבל ב' אין לה פרשת כיוצא בה משא"כ לשי' רש"י ודע עוד דלפירש"י תיבת עד לא קאי אלא הא' דקאמר עד אחת ועלה היא דמבע"ל עד ועד בכלל או לאו אבל שנייה לכל הצדדים מה שבינה ובין ג' באיני יודע דאל"ה ק' להצד דלא עד בכלל א"כ מה שבין ב' לג' כשר ואמאי אמר ג' כשרה אפילו מה שקודם לה כשרה וכצ"ל לדברי מהרש"א בתוס' בד"ה ואת"ל עד ולא עד ע"ש וא"כ לדינא הכל בס' מתחלת עובי הא' עד תחילת עובי הג' ועיין להכ"מ בפ"ט מה"ש ולהב"י בסי' ל"ב מ"ש בדברי הרמב"ם ע"ש

תוס' בד"ה ואת"ל עד ועד וכו' אבל אי פי' פרשה כשרה וכו' עכ"ל גמגום יש במ"ש כשרה דהא בפי' פרשה קמייתא היא הבעיא דר"פ וא"כ עכ"פ נכלל באיני יודע כמו ב' שאחריה ולא כשרה ונר' דס"ל דהבעיא דר"פ אתיא בא' אי טריפה או איני יודע ובפי פרשה ב' אי איני יודע או כשרה וא"כ בפרשה א' אתיא בעיא דר"י אפי' עד ולא עד בכלל לכל הצדדים דאי פי פרשה טריפה מבע"ל בפרשה אי טריפה או איני יודע ואי פי פרשה איני יודע מבע"ל בפרשה אי כשרה או איני יודע אבל בב' לא מבע"ל אלא להצד דפי פרשה. איני יידע אבל להצד דפי פרשה כשר ליכא למבעי אלא אי עד ועד בכלל מיהו כתבתי בפירש"י דלא קאי עד אלא הא' וא"כ בעיא דר"פ ליכא למבעי בפרשה ב' ע"כ נראה דס"ל דאתיא בעיא דר"פ כפי פרשה ג' אי איני יודע או כשרה וע"ד שכתבנו בפרשה ב' וא"כ ע"כ דס"ל להתוס' כדעת הרשב"א שהביא הטור סי' ל"ב דאוסר בפי פרשה ג'

כתב הפר"ח ז"ל בסי' ל"ב דמדברי התוספות אלו משמע דפרשה עצמה חמורה מבין הפרשות ע"ש ואינו במשמע דהתוס' קאי לשיטת רש"י דפרשה היינו דנפסק מעיקר החוט למעלה וכנגדו בבין הפרשות הוא פי פרשה ומבע"ל באת"ל פי פרשה טריפה ולעולם כל מקום אפרשה כנגדו בבין הפרשות חמור ממנו

בד"ה מאי וכו' דאי הוי טריפה וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל להכריח דלא אתיא הבעיא אי איני יורע או כשרה מדלא אבעיא לן אלא אי עד ועד בכלל ע"ש ואינו מוכרח די"ל דהיכא דעיקר הבעיא אתיא אי טריפה או ס' ונמשך ממנה בעיא אחרת במה שלמטה ממנה אי איני יודע או כשרה א"ש אבל אי עיקר הבעיא לא אתיא אלא באי איני יודע או כשרה זה דוחק

גמ' והתנן נטלה כבד וכו' לפמ"ש ה' פלתי בסי' מ"ה בדעת הטור והרא"ש דאפילו בבהמה מחלקי' בין גדול לקטן ושיעור כזית הוא לגדול ע"ש הומ"ל דתרוייהו מתני' מילתא דפסיקא קתני דבאלו כשרות קתני כזית שהוא שיעור ההכשר אפי' בגדול ומתניתין דא"ט בבהמה תני לא נשתייר כלום שהוא שיעור הפסול אפי' לקטן ביותר

פירש"י בד"ה מטביל וכו' דקס' נשמה תלויה בה וכו' עכ"ל משמע דלר"ש טריפות הכבד מחמת עצמו ולא מחמת המרה כמ"ש הרשב"א בתה"א דמ"ג ע"ב ע"ש ומ"מ לר"ח דזריק לה ע"כ דאינה טריפה אלא מחמת המרה והיינו דכ' רש"י בס"ד דלר"ח בעי שיור במקום מרה ולא כ' גם במקום חיותא משמע דלר"ח לא בעי' שיור במקום חיותא ולפי זה ע"כ דל"ל לרש"י האפשרות שכ' התוס' בדף ד' דאפשר דניטלה הכבד והמרה תלויה בסמפונות ע"ש דאם כן אפילו לא נשתייר כלום כשרה דכיון דאיירי בנשתיירו הסמפונות ומתני' דא"ט ר"ח היא אלא ע"כ דל"ל וכן להרשב"א דטרפות הכבד משום מרה ע"כ לו' כן ומה שמק' לדעת הרשב"א מדאמרי' בר"פ אפיק מרה דא"כ אפיק נמי כבד ובצרי להו י"ח נראה דל"ק דס"ל דאפילו לרבנן דריב"י דניקבה המרה כשרה מ"מ ניטלה י"ל דטרי' דהא עדיף ניטלה מנקובה כמ"ש התוס' בר"פ ע"ש ומאי דמהדרו ליה מקרא דישפוך לארץ מרירתו דמשמע דלדידהו ניחא הייני משום דישפוך משמע דהליחה הוא דנשפכה אבל הכיס קיים וכן צ"ל להסו' דניטלה המרה כשרה אפי' אי ניקבה פסולה דמאי דלא אהדר להו ריב"י דקרא בניטלה משום דמשמע דהכיס קיים כמ"ש וא"כ כיון דניטלה פסולה לכ"ע אף אי אפיק ניקבה המרה מ"מ ניטלה הבכבד מתניא שפיר דהיינו ניטלה המרה וה' פלתי הק' לד' הרשב"א מגמ' לקמן דף מ"ח דאמרי' דלאו מינה ל"ק ע"ש מה שתי' ולד' רש"י אכתי ק'

ע"ב תוס' בד"ה אוכמי וכו' דהיינו כשרובא כך עכ"ל לפ"ז לא היה צריך רש"י גבי חזותא למילף דאיירי במראות שאינן פוסלין דאפילו מראות הפוסלין במיעוטא לא איכפת לן וכ"פ הראב"ד ע"ש וי"ל דס"ל דאי במיעוטא איירי גבי חיותא מאי קמ"ל הא שמעי' מאוכמי אוכמי

דף מ"ז ע"א גמ' חסיר או יתיר או חליף הת"ח הוכיח דפי' חסיר או יתיר