משמרות כהונה חלק ג פד

טריפה חיה מתני' דקתני כדי שינטל מן החי וימות ראוי למות קאמר ואי אפשר לו' כן דבגמ' בנדה דכ"ג ע"ב תניא המפלת גוף אטום אין אמו טמאה ואיזהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות ומבואר בגמ' שם דלמ"ד טריפה חיה לא מוקי' לה בטריפה אלא בנבילה ולפי"ה אפילו בטריפה מיתוקם שפיר ומזה י"ל גם עמ"ש הרשב"א בנ"ד ע"ב ליישב ההיא כדי שינטל וכו' ע"ש ועיין לה' פלתי סי' ל"א אות ה'

בא"ד וא"ת א"כ וכו' עכ"ל עמ"ש מהר"ם שיף ז"ל בקישור דבריהם ולפ"ד לא היו צריכין התוס' לו' כיון דר"י אתרווייהו קאי אלא כיון דר"י יליף מהתם סגי והפשוט בכוונתם דאי לאו דר"י קאי אתרווייהו לא ק"ל די"ל דבעי' עם נקיבת הקרום ובבהמה בלא"ה קתני ניקב הקרום ודוקא גבי אדם בעי' נפחתה עם הקרום דאית ליה מזלא אבל כיון דר"י קאמר עלה וכן לטריפה דמשמע בטרפו' דבהמה ק"ל שפיר דאי עם הקרום אמאי הוצרך לו' וכן לטריפה ותי' דר"י לא קאי אגולגולת וכו': בא"ד דס"ד דחסרון גולגולת וכו' עכ"ל לי' ס"ד דקאמרי נראה דבאו לאפוקי לפי המסקנא דכולהו נקוב קתני להו בחדא א"כ גם חסרון דגולגלת בכלל חסרון דשדרה וא"צ לחלק בין אדם לבהמה ומה שהוצרכו לישב ההיא דעירובין רצו להסכים אף לס"ד כיון דבלא"ה צ"ל כן לתי' בתר' למ"ד קרומא עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה ועיין בתוס' לקמן בר"ה הנך ומ"ש מהר"ם שיף ז"ל דשיעור כדי שינטל מן החי בכ"ש נעלם ממנו גמ' בבכורות דל"ז דכסלע הוא וכ"פ כל הפו' ע"ש בא"ד שהרי יש בני אדם וכו' עכ"ל לפ"ז בלא קושי' הא' שהק' ליפרוך מגולגלת קשיא מתני' גופה דכדי שינטל וכו' דאי בלא קרום הא כמה בני אדם חיים וכו' וע"כ צ"ל אדם דאית ליה מזלא וכו' ואם כן כל הדברים האמורים למעלה מוכרחים מצד עצמן ולא נשאר להק' אלא אמיהו ק' וכו' ועיין למהר"ם שיף ז"ל ודע דמדברי התוס' אלו מוכח דלא כמהרש"ל שכ' דמאי. דטריפה אינה חיה היינו רובא אבל המיעוט חיים דא"כ מאי קאמרי כמה בני אדם נימא דהנהו ממיעוטא הם ועמ"ש בסי' מ"ג

גמ' והאיכא גלודה וכו' והאיכא חרותה וכו' מק' נימא דתנא דבי רי"ש בתר חזרה דנקיבת הושט ופסוקת הגרגרת נבילה אפיק תרי ועייל תרי ומתרצים במ"ש התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה ורמינהי דטריפה מיהא הוי ונ"מ לחתך מחיים ע"ש מיהו ק' לדעת הרמב"ם דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת נבילה מחיים ולוקה משום נבילה לא נ"מ מידי במאי דהויא טריפה ועוד דלא הוי טריפה כלל לדעת הרמב"ם ועיין לה' פני משה ח"ב סי' קכ"ז ע"ש ע"כ נר' עיקר דסוגיין אזלא כשינוייא דשני ר"ל לעיל דף ל"ב ע"א ואע"ג דאיתותב לא איתותב אלא ממאי דס"ל הוא עצמו כמאן דמנחא בדיקולא אבל למאן דלא ס"ל הך סברא יכול להיות דשינוייא דר"ל אמת ועמ"ש לקמן דף מ"ג ע"א במאי דאמרי' ח' טרפות יש בנקובה ע"ש

פירש"י בד"ה נעקרה וכו' אע"ג וכו' עכ"ל לא היה צריך לחלק בין נעקרה לנשברה כיון דפי' דבחצי חוליא איירי דמתניתין דקתני נשתברו רוב וכו' איירי בלא חוליא אלא כיון דרש"י לקמן פי' בדברי שמואל דאיירי בלא חוליא כלל ע"כ הוצרך לחלק בדברי שמואל בין נשברה לנעקרה ומ"ש בחצי חוליא היינו לדידן דקי"ל הכי דפירכת הגמ' היא למאי דקי"ל ומה שהביא הגמ' מדשמואל אגב אשגרא ע"ד שכ' התוס' ועיין מהר"ם לובלין

בד"ה כרס וכו' דא"כ מאי אתא לאשמועי' ואיהו מפ' וכו' עכ"ל תרתי קאמר חדא דא"כ מאי אתא לאשמועי' ועוד דשמואל גופיה מפ"ל במילתא אחריתי דהיינו במילת עיין בגמ' שם

תוס' בד"ה אמר וכו' וא"ת לר"י וכו' עכ"ל הומ"ל צומת הגידין כמ"ש התוס' בד"ה הנך וקושי' לפירש"י לקמן דמפ"ל בלא חוליא כלל עיין במהר"ם לובלין

דף מ"ג ע"א בד"ה הנך וכו' וי"ל דניטל וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהומ"ל חסרון הגרגרת וכו' ע"ש ונ"ל דהנה יל"ד נחתכו רגליה וניטל הכבד אמאי מני להו בתרתי הא כולהו נטולי חדא נינהו ולתי' שכ' זה בבשר וזה בעצם ניחא אבל לתי' דשיעור מאי א"ל וצ"ל דנחתכו רגליה ברובא ול"ד לניטל הכבד דבעי' כולהו וא"כ צומת הגידין לרב דאמר לקמן דף ע"ו ע"ב דצ"ה ברובו היינו נחתכו רגליה ורכיש משמיה דרב אמרה אבל לשמואל דבחוט הסרבל חשיב להו בתרתי שפיר ולכך נקטו התוס' צ"ה

בא"ד וכר"י דאמר אלו דוקא וכו' עכ"ל היינו דס"ל כר"י במאי דאמר אלו דוקא אבל אינו מוכרח דר"י ל"ל י"ח ומ"ש במ"ב לא ק"מ דמנ"ל דמתני' פליגא אתנא דרי"ש בהא נימא כללא לאתויי בסג"ר

גמ' ח' טרפות יש בנקובה כרש"י ז"ל דלא ס"ל דרב עוירא והוא דוחק דבגמ' לעיל דאמ' נקובי ח' וכו' פירש"י דכי מפקת וכו' וכ' מהרש"א ז"ל שם דהגמ' דנקט ח' נקט לישנא דר"ח בד רבא וכולה סוגיא לעיל אזלא דאית לו דרב עוירא וא"כ אכתי ט' הוו וצ"ל דגמ' לעיל אמתני' דבי רי"ש קאי ונקט ח' מה שהוזכרו במשנה ודרב עוירא אמורא הוא וע"ש במהר"ם שיף ז"ל והוא דוחק וע"כ נל"ל דר"ח בר רבא לא קא חשיב נקו' הוושט דאחר חזרה נבילה היא כמבואר לעיל דף ל"ב ולדעת הרמב"ם בפ"ג מה"ש הוי נבילה מחיים וגמרא לעיל דקאמר כי קחשיב נבילה דלא מטמאה מחיים היינו להך תי' דוקא אבל למאי דמשני כאן קודם חזרה וכו' הוי נבילה מחיים וכמ"ש הכנה"ג בסי' ל"ג ע"ש וא"כ כיון דנבילה מחיים היא לא קחשיב ודרב עוירא היא מהמנין ואף דהתוס' לעיל דף ל"ב בד"ה ורמינהי כ' דכ"מ אם חתך מחיים היינו משום דס"ל דלא הוי נבילה מחיים אבל לדעת הר"מ לא הוי טרפה מיהו הא ליתא דלקמן בע"ב פליגי רב ושמואל בניקב תורבץ הוושט ומסקי' דלרב לאו מקום שחי' ובנקב משהו מיטרף ושמואל ס"ל דבניקב רובו מיטרף ופ' הר"מ בר"פ ו' מה"ש דניקב תורבץ הוושט טריפה והיינו משום דלאו מקום שחי' ול"ד לניקב הוושט אלא דאי ניקב הוושט במקום שחיטה הוי טריפה כוליה ושט חדא חשיב וא"כ אי מפקת נקובת הוושט צריכין למיחשב תורבץ הוושט במקומו ולפי זה הקושי' שכתבתי לעיל בד"ה והאיכא גלודה לק"מ מנקובת הוושט ולא נשאר להק' אלא מפסוקת הגרגרת דאפיק חדא ועייל חדא ולזאת י"ל כמ"ש התוס' לעיל דף ט' ודף כ' דלשי' רש"י סימני' שנשמטו הוו טרופה וק' דא"כ ליפרוך לעיל אתנא לבי רי"ש וליחשוא שמוטת הסי' וצ"ל דבכלל פסוקת הגרגרת היא והגמ' לעיל בדף ל"ב לא מוקים מתני' דא"ה בשמוטה דלא משמע ליה דעל שמוטה לבדה קרי פסוקת אמנם היא נכללת עמה וא"כ ניחא שפיר דל"מ לשנויי הגמרא אפיק פסוקת הגרגרת