משמרות כהונה חלק ג פב

עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין בזבחים דף י' ע"א שהיא קושי' הגמ' שם ויש לכוין דבריו דכיון דעיקר קושי' הגמ' כאן הוא מכח האי פירכא אם כן הו"ל להקשות לר"ל מק"ו בלא מתניתין

ע"ב בד"ה מקום וכו' עוד תניא בתוס' וכו' עכ"ל הא דלא הביאו מברייתא דת"כ משום די"ל כפירש"י שחישב אחר שחי' קודם זריקה ולא בשעת זריקה ואף דהתוס' בדבור שאח"ז נר' מדבריהם דמפ' זרק ממש היינו אחר התוספתא ועיין בי"ד סימן ה' עיין שם

גמ' רשב"ג דגיטין כ' הרשב"א בחי' דמה שלא אמרו איסור משום די"ל דאף רשב"ג מודה שזה כיון דמיבדל בדיל מע"א לא אמרי' מדהשתא מומר וכו' ע"ש ונ"ל דא"צ לזה בכאן שהרי רבנן דפליגי ארשב"ג גבי מתנה וס"ל דלא אמרי' הוכיח סופו על תחי' כ"ש דפליגי כגיטין למאי דלא ס"ד דכתבו שאני שהרי הא דגיטין עדיפא דאמרי' הוכיח סופו שבדעתו מתחילה להמית עצמו דאיסורא רבא עביד וישראל בחזקת כשרות ואין לו' דדוקא במתנה דפליגי דאמרי' הי"ל לצווח מתחי' זה אינו דא"כ היכי אמרי' דלא אמרו איסור משום כבודן דרבנן דפליגי ארשב"ג דכן נר' מפשט הגמ' אלא ע"כ דאין לחלק בכך וא"כ כיון דרבנן פליגי ארשב"ג א"ש דלא אמרו איסור משום כבורן דרבנן והגמ' מעיקרא דמייתי מרשב"ג דגיטין משום דגיטין וע"א שוין הן דבתרוייהו איסורא עבדי ולא מוקמי' בחזקת כשרות אמנם למאי דדחי כתבו שאני אפילו רבנן מודו בגיטין ועיין להרב משפטי שמואל סי' קי"ב שכ' אפי' רבנן לא ס"ל דלא אמרי' הוכיח סופו על תחי' אלא דוקא במתנה דחזקה שאדם רוצה במתנה שנותנין לו ועוד משום שמפקיע. זכות העבדים אבל בעלמא מודו דאמרי' הוכיח סופו על תחי' וסיים דכה"ג בגיטין בעלה מן הגג מודו רבנן דאמרי' הוכיח סופו ע"ש נראה דמביא ראיה מהא דגיטין דאמרי' הוכיח סופו בעלמא אפי' לרבנן והא ודאי ליתא דגיטין שאני דקאמר כתבו מיהו באמת ק' מאי מייתי מרשב"ג דמתנה הא י"ל דאפי' רשב"ג מודה במעשה דקשרי דמותר דבחזקת כשרות ואמרי' השתא הוא דנעש' מומר כדדחי למאי דאמרי' לא אמרו היתר משום כבודו דר"א ע"ש ברש"י ונ"ל דבאמת י"ל דה"ט דלא אמרו איסור משום די"ל דאפי' רשב"ג מודה בזה ולא משום כבודן דרבנן ואמ"ש הרשב"א גבי רשב"ג דגיטין ובהכי ניחא לי מה שהק' ה' שמחת יו"ט בסי' ל"ו עמ"ש הסמ"ע בסי' רמ"ה דאפי' רבנן לא אמרו דלא אמרי' הוכיח סופו אלא בש"מ דאיכא תרתי דברי ש"מ ככתובין וכמסורין וזיכה לו ע"י אחר דא"כ אמאי לא אמרו איסור במעשה דקסרי כיון דאפי' רבנן מודו בזה דלא אמרו אלא בש"מ דאיכא תרתי ע"ש ועפי"ה ניחא דמה שלא אמרו איסור משום כבוד עצמן גם ניחא בזה מה שהק' עוד השיו"ט דהא בעי' דבור במחשבת ע"א וא"כ אפי' חשב אמאי מיתסר לרשב"ג ואי לא ידעי' אי דבר אפילו רבנן מודו ועמ"ש בי"ד סי' ד' ויש להוכיח דלא כהסמ"ע ממה שהוצרכו התוספות לו' בההיא דמציעא איכא טעמא אחרינא דקחזו רבנן דנר' שכ' כן ליישב הבעיא אליבא דרבנן והא בלא"ה ניחא לרבנן דלא אמרו אלא היכא דאיכא תרתי כמ"ש הסמ"ע ואין לומר שכ"כ ליישב דלא תקשה דאמרי' בסוגיין שתק ולבסוף צווח כ"ע קנה אפי' לרשב"ג וע' במהרש"א במ"ב הא ודאי לית' דשתק דסוגיין היינו שקבל השטר ואין לדמותו לשתק כי תפס שכנגדו

תוס' בד"ה רישך והר וכו' דלא סמכא דעתיה עכ"ל לפ"ז בשמעיניה דחישב אפי' במצי מדחי ליה אסור וניחא השתא דלא בעי אליבא דרבנן בשמעיניה דחישב לל"ק משא"כ לפירש"י ועיין מהרש"א במ"ב

דף מ' ע"א פירש"י בד"ה מתני' וכו' משום דדמיא וכו' עכ"ל הא דלא פי' משום דהוי שחי' מומר משום דאפי' תקשה מינה לרב ענן דאמר בפ"ק ד"ה ישראל מומר לע"א מותר לאכול משחי' ועוד דבפ"א לא הוי מומר כמ"ש התוס' לעיל די"ד ע"א ע"ש ועיין בגמרא לעיל דאמרי' לא אמרו איסו' משום כבודן דרבנן דר"א וכפירש"י שם ועיין לה' פרי תואר סי' ד' ע"ש:

גמ' השוחט חטאת וכו' מכאן נ"ל ראיה דתקרובת ע"א אסורה באכילה מיהת מן התורה דאל"ה מאי פריך ועיין להתוס' בקמא דע"ב ע"ב ולה' שע"ה בפ"ה מה' אישות וכמ"ש בי"ד סי' ד' דין ב' עש"ב

תוס' בד"ה לפני וכו' התם כשלא שחט לפני ע"א עכ"ל הוכחתם ממאי דלא נוקמא בהכי לס"ד דלא ס"ד דיוקא דליתני זבח אבל למאי דמסיק מדל"ק זבח ע"כ דאיירי בגוונא דמיתסר משום תקרובת ובקושי' מהרש"א בזה הדבור עמ"ש בי"ד סי' ד' ע"ש

בד"ה חייב וכו' אעפ"י וכו' מידי אמ"ה וכו' עכ"ל לכאורה לפ"ז לא ק"מ מ"ש בד"ה לפני דנוקמ' שלא בפני דא"כ תיקן להוציאו מידי נבילה ולא הוי חידוש בשבת ונר' דאפי' אי תיקן מידי נבילה מ"מ הוי חידוש כיון שאינו מתקן תיקון גמור בכל שחוטות דעלמ' ועיין לה' פלתי בסי' ד' ודע דכיון דהוי חידוש דשבת ע"כ למתני ע"א או ש"ח דאל"ה ליכא חדוש בשבת ומ"ש התוס' וחוץ לע"א הוי חידוש וכו' לאו אתרווייהו קאי אלא אחדא מילתא כוונו

בא"ד הוי חדוש כדמוכחא וכו' עכ"ל נר' דהחידוש הוא לדיוקא דחטאת אין זבח לא משום דנאסר בסי' א' במעשה כ"ד ולר"ן החידוש נמי דחטאת דתניא לכפרה כדידיה דמי ועיין לה' פלתי

ע"ב בפירש"י בד"ה מאי איריא וכו' דכי מדלית רב הונא וכו' עכ"ל ר"ל דכי מדלית רב הונא קשיא לעולא לחודיה אבל בלא עולא ברייתא גופה ניחא שפיר דנימא דבעי' סי' א' שהרי לא ק"ל לר"ה אלא משום דסמך דבריו אדעולא כדקאמר מכדי ר"ה כמאן אמרה וכו' וע"כ דהיינו משום דלר"ה לחודיה י"ל דבעי' סי' א' דוקא אבל כיון דסמך אדעולה וס"ל כעולה לאו גמר מעשה קאמר א"כ ע"כ אפי כל דהו וכדכ' התוס' ורש"י ומה שהק' מהרש"א ז"ל דנימא נקט חטאת לאפוקי שלמים דדדיה נינהו ואסר להו בכ"ד ע"ש י"ל דס"ל דאפי' דידיה לא אסר להו בכ"ר משום דב"ח נינהו ואינם נאסרין אלא ע"י מעשה וכמ"ש רש"י לעיל וכיון דגבי דבר שאינו שלו בעינן מעשה רבה גם גבי ב"ח בעי' מעשה רבה דכי הדדי נינהו ואפילו דלל"ב ע"כ לאו כי הדדי נינהו מ"מ להאי לישנא י"ל דס"ל כן אמנם זה אינו דהא מתבאר מדברי רש"י לעיל בד"ה היתה דכיון דנשחט סי' א' לא הוי תו ב"ח עמ"ש והאי סי' א' ל"ד וכו' גבי ב"ח דנר' דאי סי' א' דוקא אצ"ל דבב"ח ע"י מעשה נאסרין דכיון דנשחט סי' א' לא הוו ב"ח וא"כ א"ש דנקט חטאת דשלמים נאסרין בסימן א' ולא מחייבתו אח"ש ומהרש"א תירץ דהשתא להאי לישנא ס"ל כרבנן דריה"ג ע"ש וק' רמ"מ מאי פריך נוקמה