משמרות כהונה חלק ג פא

שנר' מדבריו שם ע"ש ועי"ל קושי' התוס' מגמ' דלקמן דרבי ור"ח ס"ל בדם שחי' כרבנן ובדם מכה כר"ש וניחא דברי רש"י דפ' העור והרוטב דאזלי כר' ור"ח אלא דק' מדאמרי' לקמן בואו ונסמוך על ר"ש דמסייע לר"ח והשתא הא לשי' רש"י לרבנן דם מכה של בהמה מכשיר וא"כ לרבנן ודאי דם שנתקנח בין סי' לסי' מכשיר ומסייע לר' והו"ל ר' ורבנן נגד ר"א ור"ש ומאי קאמר דנסמוך על ר"ש וי"ל על התוס' דהי"ל להק' קושיא זו עדיפא מינה ואף שכ' מהרש"א לקמן בד"ה פרט לדם קילוח דדם מכה עדיף מדם חלל שעדיין לא נעשה חלל כיון דסופו ליעשות חלל ע"ש מ"מ לא כ"כ אלא לשי' התוס' אבל לשי' רש"י אין לו' כן אשר ע"כ צ"ל לשי' רש"י דלא פליגי ר"ש ורבנן וכדאמרן

דף ל"ו ע"ב בד"ה ועדיין וכו' וא"ל דשמואל נ"ל תלושין ומחוברים וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי אצט' שמואל לאוקמה בכה"ג בפשי' הול"ל בהוכשר במשקה בי מטבחייא דכיון דס"ל דתלושין מכשירין ע"כ דס"ל דמשק' בי מטבחייא מכשירין דהא טעמא דמ"ד אין מכשירין משום דס"ל תלושין אין מכשירין כמ"ש התוס' לעיל ואף דמילתא דשמואל לא איתמר הכא מ"מ עיקר מילתיה בפ"ק דפסחים לתרץ הברייתא דקתני הבשר טמא ומיתוקמא שפיר בבי מטבחייא

דף ל"ז ע"א גמ' מדאמר' נבילה לא תיכול מכלל וכו' ק"ק דאפילו מסוכנת שריא וקרויה חיה מ"מ נבילה דמתה ממש לאו בכלל חיה ות"ל מקרא דזאת החיה ומדברי רש"י נראה דאי מסוכנת שריא לא דרשי' כלל האי דרשא דזאת החיה אבל מדברי התוס' אין נר' כן ונ"ל דאי מסוכנת שריא נימא דאתא קרא דנבילה לנבילה דמפרכסת דקרויה חיה כמ"ש מהרש"א בדברי רש"י לקמן ע"ש אבל אי מסוכנת אסירא א"כ נבילה מפרכסת נמי לא גרע ממסוכנת ונ"ל נבילה גופה מזאת החיה ובהכי ניחא דלא פריך כאן אימא לעשאה גיסטרא דלא כהתוס' בזה וכן לקמן גבי טרפה וניחא לפ"ז דלא אמרי' אין מזהירין מ"ה דלאו ק"ו הוא ועיין בהר"ן בחי' לקמן

עו"ש א"כ נבילה דכ' רחמנא ל"ל וכו' ק"ק דנימא דטרפה היינו מחסרא וא"כ מסוכנת לחודה בעשה נתנבלה בלאו ועשה וטרפה דמחסרא בלאו ועשה מחיים ונבילה דכ"ר לא אתיא מכח טרפה דמחסר' ונ"ל דס"ל דפשט ל' טרפה היא קרובה למות ואפי' לא מחסרא אלא דאי מסוכנת שריא בהכרח הוא דטרפה היא מחסרא אבל אי מסוכנת אסירא בודאי דל' טרפה הוא אפילו לא מחסרא וניחא כולה סוגיא לפ"ז ועיין בתוס' בד"ה ומה

בד"ה כי וכו' מאי נ"מ וכו' עכ"ל מק' דאמאי לא ק"ל במילתא דר"י דאמר דם קדשים אינו מכשיר למאי נ"מ ומתרצי' דבדם לא ק"ל דמ"ל בהוציא הדם לחוץ ואני מסתפק בזה די"ל כיון דנפסל ביוצא שוב הוי נשפך כמים ומכשיר א"ד תחילתו נתקבל בכלי ואזלי בתר תחילתו והצל"ח בסוגי' ר"ח בסי' פ"ו נסתפק בזבח פסול ואף למ"ש שם דהוי נשפך כמים ומכשיר היינו בזבח שתחי' פסול אבל בנתקבל בכלי י"ל דאזלי' בתר תחי' ע"כ נר' דמדר"י לא ק"ל די"ל דר"ל פליג בזה ולא ק"ל אלא מריב"ח דקשיש מנייהו דהוא תנא כמ"ש התוספות בבכורות דף ל"ב ע"ב בד"ה פסק וכ"כ הרא"ש שם ע"ש ובעיקר קושית התוס' י"ל דמ"ל בעדיין לא נתקדש בכלי דל"ש חיבת הקדש אלא בנתקדש בכלי כמ"ש התוספות לעיל דף ל"ו ע"א ע"ש

תוס' בד"ה השתא וכו' אין לפרש כך וכו' עכ"ל לכאורה נראה כיון דלא דחו קו' דקירוב מיתה אלא משום דאיכא למיפרך שכן מחיים א"כ הומ"ל דמק"ו דקרוב מיתה יליף וס"ל דסתם נבילה נסתכנה קודם וא"כ ליכא למיפרך שכן מחיים דכי מסוכנת אסורה נבילה נמי מתחלת מחיים כמ"ש התוס' לקמן בפיר"ת ואה"ן דהומ"ל הכא מגיסטרא כמ"ש לפי' קמא אלא דכיון דס"ס צריכין אנו לו' ה"ה דמ"ל מגיסטרא ניחא טפי לפי פי' קמא מלומר דמק"ו מקרוב מיתה יליף מיהו עמ"ש התוס' וא"ע למאי דפרישית וכו' נר' דלא הוק"ל משאינה זבוחה אלא אם נפ' משום דמיתה לא שריא לה כפי' קמא אבל אם נפ' מק"ו דקרוב מיתה לא ק"ל ולפ"ז קשה דהומ"ל מק"ו דקרוב מיתה ונימא דהומ"ל מגיסטרא ולא תק"ל משאינה זבוחה וצ"ל דס"ל כיון דמחיים היא חומרא לפיר"ת א"כ ל"ש ק"ו דקרוב מיתה דאדרבא היא חומרא דמחיים ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א לקמן בפיר"ת ע"ד בעל המאור ע"ש

ע"ב בד"ה מה וכו' מק"ו לעיל וכו' עכ"ל כ' מהרש"א בפי' רש"י דהיינו מק"ו דטומאה אבל ק"ו דקרוב מיתה ליכא דנבילה נמי כיון דמפרכסת חיה היא ע"ש ואין נר' כן מדברי התוספות בד"ה השתא אלא דלא ס"ל הא מילתא דמפרכסת חיה היא ע"ש

בא"ד מגו בטרפ' דחייל נמי אשאינה זבוחה עכ"ל עיין לה' נודע ביהודה חא"ח סי' ל"ו ע"ש

דף לח ע"א בד"ה גועה עיין במהרש"א במ"ש דברייתא ע"כ דג' היא ובמ"ש בי"ד סי' י"ז ע"ש

גמ' ארנב"י מנא אמינא לה וכו' ואי אמרת סוף שחי' וכו' מפירש"י נר' דרנב"י אתא לאפוקי אמצע שחי' דר"ח וא"כ מאי דנקט בגמ' אלא א"א סוף שחיטה נקט לישנא ששמע ר"ח דאמר פרכוס שאמרו סוף שחי' ויותר נר' דרנב"י ס"ל מס' דאינו אמצע שחי' ולא הוצרך להביא ראיה אלא לאפוקי סוף שחי' ממש אבל אין להוכיח מזה לאפוקי גם אמצע שחי' משום דא"ל דלר"ח איכא אמצע שח' וסוף שחי' דכשרין וליכא בפסלות אלא צ"ד דתחי' שחי' ולכך לא חיישי' שמא בתחי' שחי' דאין הס' שקול דצד הכשרות רובא לגבי צד הפסלות ונר' דמטעם זה התוס' שהק' לרבא מזינוק לא הק' כן לר"ח אמר רבא וכו' סוף שחי' מדברי רש"י בכולה סוגיא משמע דפלוגת' דאמוראי קאי על תחי' הפרכוס אבל סוף הפרכוס יהיה בזמן שאחריו למר כדא"ל ולמר כדא"ל אבל התוס' שכ' דהוכחת ר"ח היא מסיפא דהוצאת נפש משמע דכל שהוציאה נפשה בסוף שחי' סגי וא"כ פלוגתא דאמוראי קאי על סוף הפרכוס ועיין לרי"ו הביאו מרן בב"י בסי' י"ז ועמ"ש שם ועיין להתוס' בד"ה אלא זה פי' וכו' ע"ש: דף ט"ל ע"א גמ' אלא זביחה דע"א דמיתסר' וכו' הא דלא הק' ממתני' גופה דקתני אלא אחר השוחט דמשמע דאם השוחט גופיה מחשב מיתסרא במחשבה משוה דא"י למי' דהא דמיתסרא במתני' במחשבת השוחט ה"ד באכילה אבל בהנאה לא ועיין בתוס' בד"ה פסולה ולהכי רש"י כאן בקושי' הגמ' כ' דמיתסרא בהנאה וכו' וכן לעיל במתני' עיין שם: תוס' בד"ה פנים וכו' מה לתרוויהו וכו' עכ"ל