משמרות כהונה חלק ג פ

מכאן וצלע מכאן ולר"י מ"ל למטה מבין הפרשות ועיין למהר"ם שיף שם בגמ' ע"ש

בא"ד דעכשיו היא חיה וכו' עכ"ל לכאורה זה סותר למ"ש בד"ה ורמינהי ע"ש ונר' פשוט דלעיל מוכחי מדשיער באחרת ולא בגופה משמע דהיא כבר נשחטה אבל הכא מוכחי מדאותה אחרת דשיער בה קאמר עלה אינה חיה משמע דהשתא מיהא חיה היא ותרויייהו איתנהו ועיין למהרש"א ז"ל במ"ב בד"ה ורמינהו ע"ש: בד"ה ואמרי' וכו' ולא אמר אלא מי מצט' וכו' עכ"ל והיינו דהו"א לענין אכילה מבע"ל ודקדק הרשב"א ז"ל דאפ"ת לענין אכילה מבע"ל מ"מ ק' דהכא פשיט"ל ע"ש ולדעת רש"י הא ודאי ל"ק דא"כ אמאי דחיק למימר לדבריו דרכא קאמר לא הול"ל אלא בתר דבעיא הדר פשטה ולשי' התוס' י"ל דאי הבעיא באכילה לא יתכן למי' הדר ביה מבעיא אלא אינו נופל עליה אלא לשון מאי דמבעיא ליה הדר פשיט"ל וכיון דהאמת הוא דהבעיא לנבילה ויהיה צריך למנקט הדר ביה ר"ז לכך הביא הא דאילפא כדי שיהיה הלשון נכון

דף ל"ג ע"א בפירש"י בד"ה מדר"ל וכו' משום ריאה וכו' עכ"ל נר' מדבריו דדוקא בריאה הוא דשרי לר"ל אבל בשחט הושט וניקבו בני מעיים לא וכמ"ש הר"ן בחי' לעיל אבל מדברי רש"י לעיל בד"ה בני מעיים וכו שהוצרך לו' לעולם דרך קנה וכו' משמע דה"ה בני מעיים בשחי' הושט ועיין למהר"מ לובלין ע"ש

תוס' בד"ה אחד וכו' במשהו כשר גידים ועצמו' וכו' עכ"ל משמע דלא ק"ל אלא גבי אבר ה"ה דקושי' קאי גם לרבנן בטמאה ומדלא ק"ל בעלמא דקי"ל לא ניתנו שיעורין לב"נ מוכח דס"ל דניתנו שיעורין לב"נ כמו ישראל דלא כהרמב"ם וזכורני שכן הוכיח ה' באר יעקב ע"ש

בא"ד ל"ל ההוא כללא וכו' עכ"ל מה שדקדק מהרש"א במ"ב לקמ' דבח"ש קי"ל כר"י ורב אחא קאמר ש"מ מדר"ל משמע דלענין הלכה קאמר והא כיון דקי"ל כר"ן אמרי' שפיר מי איכא מידי וזו קושית רב פפא ופשוט ודע דממ"ש התוס' דלר"ל דס"ל ח"ש שרי מ"ה לית ליה ההוא כלל' מוכח דאף דלישראל אסור מדרבנן כיון דמ"ה מותר אמרי' מי איכא מידי ולפ"ז מ"ש התוס' גבי עוברין נהי דפטור מ"מ לא שרי היינו דאיכא איסור מ"ה דאל"ה אכתי ק' מי איכא מידי וכו' ודלא כה' אמונת שמואל סימן י"ד שכ' דליכא אלא איסור דרבנן מדשרי' לדחות נפש מפני נפש ועפי"ז נתיר לרופא להפיל עובר של נכרית ע"ש ולמהרימ"ט ח"א סי' צ"ו ע"ש גם מ"ש ה' אמונת שמואל דכל מידי דלישראל שרי אפילו דלב"נ אסור מותר להושיטו לב"נ כיון דלישראל שרי ודוקא כוס יין לנזיר דאם יזיר עצמו יהיה אסור ע"ש ליתא דהא אמרי' בסוגיין אין מזמנין נכרי על בני מעיים אפילו דלישראל מותר אפ"ה אסור לזמן הנכרי והיינו משום לפני עור מדנקט איסורא בזימון ועיין להפר"ח בסי' ס"ב ע"ש

ע"ב בד"ה והא נגיעה וכו' אפי' קתני אוכלין וכו' עכ"ל הק' מהר"ם לובלין ז"ל דהו"ל להק' לעיל דקאמר דרבנן דוקא לאכילה קאמרי ע"ש ול"ק דההיא דכל הטעון א"ל בנכנס ראשו ורובו במים שאובין וכיוצא דגופו טמא וצריך טבילה כל גופו ולא איירי בטומאת ידים דאין גופי טמא והתוס' לא אלא אטומאת ידים דאין גופו טמא ומאי דקאמר אבל נגיעה לה לאו אמתני' דהכא קאי אלא אנגיעת דמתני' דהתם אבל הכא נגיעה ואכילה כי הדדי נינהו והכא מק' התוס' שפיר ובזה ל"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל ומה שתי' דלעיל מפרשי' נגיעה לענין דמותר לנגוע ומתניתין דהכא אסר אף לנגוע אלא ממאי דדייקי ממתני' שמעי' דמאי דקאמר אבל נגיעה לא לענין אכילת אחר קאמר דהא לא קאמ' דאסור לנגוע וה"ה דהומ"ל אחר הדיוק על מאי דקאמר אבל נגיעה לא אלא כיון דלא מצו להק' אלא אחר הדיוק מקשי' בדיוק גופיה ע"ש הוא דחוק ועיין במ"ב

דף ל"ד ע"א פירש"י בד"ה על ידי משקין וכו' דאכילה חמירא ממגע עכ"ל ואע"ג דקיימי' אליבא דר"י ואיהו ס"ל דמאכל חמור מן האוכל היינו מאכל גופיה אבל ודאי מודה דאכילה חמירא ממגע וכ"נ גם מדברי התוס' לקמן דף ל"ה ע"א בד"ה האוכל ע"ש ובהכי ניחא מה שהק' התוספות בד"ה טומאה מנבלת בהמה ע"ש דמנבלת בהמה קשיא אפי' לר"י דהא מודה דאכילה חמירא ממגע ובנבלת בהמה נהפוך הוא וע"כ דשאני נבילת בהמה דמה שאינה מטמאה האוכלה לאו משום גריעות הטומאה אלא משום דהטומאה מכוסה דטומאת בית הסתרים היא

דף ל"ה ע"א בד"ה דליכא וכו' אבל א' וב' וכו' דאפילו בחולין מהני ב' וכו' עכ"ל ר"ל ואסור לעשות עצמו ב' דפוסל תרומה בנגיעה דהאוכל ב' שני אבל אוכל ג' דאינו נפסל אלא מלאכול תרומה ס"ל השתא דאינו מוזהר ודלא כמהרש"א

תוס' בד"ה האוכל וכו' לענין מאי הוי ג' עכ"ל לכאורה סמכו עצמם אדר"א ב"צ דמוקמי' לר"י כוותיה ואיהו קאמר מוהל אחד משמע דג' מיהא הוי לענין שום דבר וכ"מ בחי' הרשב"א ע"ש אלא דבהמשך דברי התוס' לא יתכן שהרי קושי' שהק' לא כר"י ולא כר"א היא מקושרת עם מה שתי' דג' מיהא הוי לענין שום דבר ובמסקנא ל"ק כלל דלא כר"א ולא כר"י שהרי איכא תנא ראב"צ דקאי כוותיה וע"כ דקושי' וא"כ אפילו בס"ד ס"ל דג' מיהא הוי והיינו מלישנא דר"י מדלא קאמר ב' אינו עושה ג' וכ"כ הר"ש בפ"א דטהרות ע"ש ואע"ג דהתוס' לעיל כ' דאע"ג דאינו ג' קרי ליה ג' משום דג' למגע ע"ש מ"מ האמורא ה"ל לפרש דבריו

ע"ב בד"ה ואם וכו' וא"ת היאך יאכל כהן וכו' עכ"ל מכאן מוכח דס"ל כס' המרדכי דכל שתחי' מעורב לא בטיל דאל"ה לס"ד דהתוס' ק' דלבטיל ברובא

בד"ה דם המת וכו' דדם מגפת בהמה אפי' רבנן עכ"ל עיין פירש"י בדף קכ"א בד"ה שונין ונר' מדבריו דאפי' לרבנן בדם מגפתה אינו מכשיר שהרי כ' דם שחי' מכשיר והיינו לרבנן וצ' דם מגפתה אינו מכשיר ולשיטת רש"י ר"ש קאי בבהמה וא"כ ע"כ דס"ל דלא נחלקו ר"ש ורבנן בדם מגפה ולכ"ע טהור וניחא מה שהק' התוס' עליו מפ' חבית דאתיא ככ"ע גם ניחא בזה מה שהק' מדאמרי' לקמן גב. ר"ח והאי דם מכה הוא וכ"מ מדברי הר"מ בפ"י מה' ט"א שכ' דם מכה דלא מכשיר גבי בהמה ולא כ' דבאדם מכשיר וע"כ דס"ל דלא נחלקו וההיא דפ' חבית מוקי לה הר"מ בזב כמו