משמרות כהונה חלק ג עט

שלא יהא א' שוחט ב' ראשים כאחד מ"מ אצט' קרא לב' פרות לפסול דיעבד דההיא דרשא דתזבחהו לכתחילה היא כמבואר לעיל ע"ש ובהכי ניחא לי מאי דמק' התוס' לעיל דף כ"ט ע"ב בד"ה תרי ע"ש דלעולם קרא דתזבחהו הוא לפסול בדיעבד אלא דלגבי דרשא דב' ראשי' ע"כ לכתחילה דוקא מדאצטריך אותה לב' פרות דהא לרבנן דר"ן אפילו למסקנא אצט' אותה לב' פרות כמ"ש התוס' וגם לר"ן קרא לב' פרות אלא דכולל גם דחולין אבל דרשא דב' שוחטין ובא א' בדיעבד קאי ועוד נ"ל לתרץ קושית התוס' לעיל דלעולא קרא אדיעבד משתעי ולראב"ש פוסל אפי' דיעבד ולרבנן כשר לכתחילה ומאי דקאמר הגמ' לעיל אא"ב בקדשים היינו דלכתחילה לא היינו ר"ל דרבי מסדר המשנה חשש לכתחי' לס' ראב"ש ובדיעבד ס"ל לדינא כרבנן ועפי"ז ניחא לי מה שהקשו. התוס' בשמעתין מגמ' דזבחים דהק' סד"א קרא כי כתיב בב' פרות ואע"ג דכתיב תזבחהו לא דרשי' דרשא דאין לשחוט ב' ראשים כרבנן דראב"ש דלא דרשי' הך דרשא כלל כמ"ש הרמב"ן כחי' לעיל לחד פי' קמ"ל רבא דכראב"ש עיקר וא"כ קרא לב' פרות לא אצטריך דכבר דרשי' תזבחהו וע"כ לחולין אתא ותזבחהו לא איירי אלא בב' קדשים וא"כ הכא שאני דע"כ קרא לחולין אתא ול"ד לההיא דזבחים ולפ"ז רבא משום דס"ל להלכה כראב"ש קאמר הכי אבל לדידן דקי"ל כרבנן דב' שוחטין זבח א' וא' ששחט ב' ראשים כשר כמ"ש הרמב"ם בריש ה' פסולי המוקדשין מיתוקם קרא בב' פרות ובחולין כשר אפילו לר"ן ודמי לההיא דזבחים וניחא מ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' פרה ה' י"ח ועיין להכ"מ שם ולה' פלתי סי"ג

תוס' בד"ה ורמינהי וכו' אלא אפי' שאין במינו טריפה לחודא עכ"ל ק"ל דבגמ' שם אמרי' דר"מ נ"ל עוף טמא דאין מטמא בבית הבליעה מטריפה וכ' התוס' הא דלא נ"ל מנבילה כר"י משום דס"ל אחע"א ע"ש ולפ"ד דהכא דהדרשא דטריפה היא מי שאין בו אלא טריפה לחודא א"כ למ"ל טריפה ת"ל מנבילה וידרוש מי שאין בו אלא נבילה לחודא יצא זה שיש בו גם טמאה וא"ש אפי' יסבור אחע"א ועוד ק' מגמ' בפ' כ"ש ד ל"ו' דפריך מידי בלבד כתיב ע"ש ונ"ל דס"ל להתוס' דלא דרשי' הכי אלא אי קרא מיותר ע"כ לדרשא אבל אי ליכא קרא מיותר מקשי' מידי בלבד כתיב ונבילה אצט' לשיעור אכילה כמ"ש בגמ' שם וע"ש בתוס' אבל טריפה מיותר והיקישא דפ' כ"ש אצט' לדרשות אחרות כמבואר שם בפ' כ"ש ע"ש ובהכי ניחא דבגמ' לקמן ד"ק ע"ב דייק דר"י ס"ל אין אחע"א מברייתא דנבילה והשתא נימא דהדרשא היא מי שאין בו אלא נבילה לחודא מיהו בזה י"ל דדייק מדתני אלא איסור טומאה לחודא וראיתי להר"ש במס' טהרות בפ"א מ"ב אהא דתנן התם אין נבלת עיף טמא מטמאה בבית הבליעה כ' דנ"ל מי שאיסורו וכו' ומאן דס"ל אחע"א דריש הכי מי שאיסורו משום נבילה לחודא ע"ש ומן האמור דבריו אינן אלא מן המתמיהין ונ"ל לישב דברי הר"ש דהנה במעילה די"ו פליגי רב ולוי דרב ס"ל דאין נבלת בהמה טהורה מצט' עם נבלת בהמה טמאה ללקות ולוי ס"ל מצט' וכ' התוס' דפלוגתייהו לדידן דקי"ל אין אחע"א אלא דלוי ס"ל דשאני איסור נבילה כיון דחל אחלב חל נמי אטמאין ורב ס"ל דל"ש ע"ש וכ"כ התוס' במכות די"ז ע"ב דרבה דאמר ריסק וכו' אתי כלוי דמצט' מה"ט ע"ש וק' דתקשה ללוי מר' יאודה דדריש בפ' ג"ה למעט נבלת עוף טמא מה"ט דאין אחע"א כדמוכח בגמ' שם ולא אמרי' מגו דחל אחלב היינו בנבילה והוא לוי וע"ז תי' דדריש בלבד וכו' וא"כ חל אעוף טמא וזו היא קושי' הר"ש ומ"ש למ"ד אחע"א למ"ד בעלמא אחע"א אה"ן דנ"ל מקרא דר"מ אבל ללוי דלא תק"ל מר"י ע"כ דדריש הכי וא"כ גמ' דפ' כ"ש אתי דלא כלוי וגמ' דפ' ג"ה אתי כרב ופליגי בכוונת ר' יאודה וניחא הכל והנה מהרש"ל בפ' ג"ה שם הק' הילכתא אהילכתא דקי"ל דנבלת עוף טמא לא מחייב משום נבילה ומסקי' בפ' אלו הלוקין ריסק וכו' מחייב משום נבילה ע"ש ותמהני דלדינא נ"ל שפיר מקרא דדריש מניה ר"מ בזבחים ועוד דגם למה שתי' משום דרחמנא קרייה נבילה אכתי קשה דהא קי"ל כרב דאין מצט' הרי אף דקרייה רחמנא נבילה לא חייל וכמו שפ' הרמב"ם בפ"ד מה' ע"א דין ב' דאין נבילה חל על טמאה וכבר ה"ה שם תמה על הר"מ ע"ש ונר' שלזה נתכוון מר"ן בכ"מ בפ"ב דין כ"ה שכ' דהא דלוקה משום נבילה לאו משום לתא דנבילה אלא משום כזית מבשר השרץ דהיינו דאפקיה רחמנא לשרצים בל' אכילה דאי אכל כזית ממנו לקי כמ"ש התוס' במכות שם ע"ש וא"כ תרווייהו איסורי חלו בבת אחת וע"ש בהלח"ם ומ"מ דברי מהרש"ל תמוהים גם ממה שהוצרכו התוס' לו' דטעמיה דלוי משום דחל אחלב ולא כ' בפשי' משום דקרא קרייה נבילה מוכח דלא איכפת לן בזה וכבר תפס עליו מהרש"א בזה ע"ש ועיין להרב נודע ביאודה חא"ח סי' ל"ו שנסתפק אי איסור נבילה חל על יו"הכ מגו דחל על איסור שאינה זבוחה ע"ש ואין זה דומה לפלוגתא דרב ולוי דשאני התם דבהמה טמאה ליכא איסור חלב אבל בבהמה דאיכ' איסור בגופה דשאינה זבוחה וחל עליה נבילה אה"ן דחל יו"הכ בגופה וכ"כ הוא עצמו במ"ב חא"ח סי' קכ"א ועיין להרב בנו בהג"ה שם ומן האמור לעיל דבריו מופרכין ע"ש והנה ממה שהק' התוס' בסוגיין מאי פריך הגמ' הא כי הויה נבילה לא פקע איסור טריפה והוכיחו כן מגמ' גבי מסוכנת וא"כ חייב שנים ע"ש נר' בהדיא דס"ל דאיסור נבילה חל על איסו' טריפה ויש להבין במאי חייל הא ליכא לא מוסיף ולא כולל וטומאה לא הוי איסור מוסיף וכמ"ש הנ"ב במ"ק שם ומוכרח לו' מגו דחל אשאינה זבוחה חל אטריפ' ומ"מ אין להכריח מכאן ספיקו דהנ"ב דשאני הכא שאיסו' שאינה זבוחה ואיסור טריפות כי הדדי נינהו דמ"ל לאו מ"ל עשה אבל אין לו' מגו דחל אשאינה זבוחה יחול איו"הך דאיסור כרת ומ"מ למדנו דאיסור נבילה חל על איסור טריפה וחייב ומכאן יש לתמוה על הנ"ב במ"ב חי"ד סי' י"ג שתמה על השואל מהיכן פשיט"ל דאיסור נבילה חל על איסור טריפה ע"ש ועיין להר"ן בחי' בחולין דל"ז ע"ב בסוגיא דמסוכנת דנראה מדברי דלמסקנא דמסוכנת שריא איסור נבילה לא חייל אטרפיה ע"ש וממה שלא כ' התוס' נ"מ לענין התראה נראה דאם התרו בו משום נבילה ואכל טריפה או להיפך לוקה כמ"ש הפ"ת בסי' כ' ע"ש

בא"ד שאם חתך כזית בשר וכו' עכ"ל עיין לקמן דק"ג ע"א ובמ"ש בי"ד סי' כ"ד דין ט"ו בהג"ה ע"ש

ע"ב בד"ה וליחשוב וכו' צלע מכאן וצלע מכאן וכו' עכ"ל מה שהק' בת"ח דהא בעי' חצי חוליא מכאן וחצי חוליא מכאן וא"כ ניטלה חוליא א' שלימה וכבר תני לה בזה הכלל דהיא מבסג"ר ע"ש י"ל. דהיינו אליבא דר"י אבל לבן זכאי מתיישב שפיר מלתייהו דר"כ ור"א בלא חוליא כמבואר בגמ' לקמן דנ"ב ע"ש והשתא התוס' מיישבים לתרווייהו לבן זכאי מ"ל כצלע