משמרות כהונה חלק ג ח

ועמ"ש בחידושינו לקמן די"ד ע"ב עוד מזה ע"ש

תוס' בד"ה מה לזביחה וכו' בזורק שלא לשם בעליו וכו' מוכח מדבריהם דשינוי בעלים איתיה בזריקה גופה דהיינו זורק שלא לשם בעליו וכ"כ התוס' בפסחים דס"א ע"א בד"ה ואיתקש בהדיא ע"ש ועיין להמש"ל ולהח"ן בריש מכילתין וכ"מ בדברי התוס' לקמן בד"ה רב אשי אבל מהגמ' גופה שם אין להוכיח די"ל כמ"ש הצ"ק שם בתוספות בדבור הלז ע"ש

בד"ה וישנן וכו' אבל אם לא פי' כלום וכו' עכ"ל אין כוונתם דאם לא פירש ליכא נפקותא דהא נ"מ אי קרבה היא גופה או רועה ויביא בדמיה עולה אלא דאגב אורחייהו דינא קמשתעו להשמיענו דאם לא פירש לא הוי חולין. שו"ר להתוס' לקמן דף ה' ע"ב בד"ה מיעט שכ' דבחטאת גופה אי חטאת זכר. היא כגון חטאת נשיא קרבה ומעתה דברי התוס' א"ש כפשטן ומ"ש רועה היינו בשלמים אבל במפריש ב' עולות דזכר היא קרבה היא גופה והגמ' דהכא בכל קדשים מיירי ולא נ"מ מידי אי לא פי' בהדיא דהשנייה חולין

והנה המש"ל בפ"ד מה' פיסולי המוקדשין דין כ"א כ' דטעמו של דבר דהמפריש ב' חטאות לאחריות דשנייה רועה משום דחלה עליה קדושה מס' דשמא היה מקריב אותה ועפי"ז דן דדוקא במפריש שנים בב"א אבל הפריש אחת ואחר כך הפריש שניה לאחריות אז הוי דשניה חולין ע"ש ומדברי התוס' כאן אין נראה כן דאי איתא הו"ל לאוקומה בסתם ובזאח"ז גם התוס' בפסחים דצ"ז ע"ב בד"ה הפריש ב' דמהראוי היה דשנייה חולין ואין טעם בדבר אלא דהכי גמירי לה ועוד אי בזאח"ז ל"מ גם בב"א ל"מ דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו וכמ"ש התוס' שם בפסחים ע"ש ועוד דמהגמ' במס' יומא דס"ה ע"א משמע דאפי' בזאח"ז השנייה רועה. והנה המש"ל בפ"ו מהלכות חובל גבי הכהנים שפיגלו כ' דבנדבה אם שחטו שלא לשמו לא משלמי ולא מ"ל בעינא מצוה מן המובחר והוכיח ד"ז מהגמ' בב"ק דע"ח ע"ש ומדברי התוס' כאן יש להוכיח כן דאי בנדבה משלמין לא מק' מידי דהא נ"מ לענין תשלומין דבשלא לשמו משלמין ובשינוי בעלים לא משלמי דהא ליכא בעלים ומה"ט ליכא איסורא כמ"ש התוס' בתי' הב' וא"כ גם מצוה מן המובחר ליכא

ע"ב פירש"י בד"ה מדרב אשי וכו' ראי לזריקה לא אצט' עכ"ל טפי הו"ל לפרושי דאי כלל ופרט לזריקה למ"ל קרא דונרצה לו הא מכו"פ נ"ל שחיטה וזריקה

תוס' בד"ה אימא וכו' דאיכא תרי קראי ואמרי' לעיל אא"ע וכו' עכ"ל. הק' בס' עומר מן הא קרא בתוכה כתיב ונ"ל בפ' התודה מקרא דשחטה שלא לשמה לא קדש הלחם ואי מיפסל אמאי אצט' קרא ולק"מ דתרי קראי דשנה הכתוב לעכב חד בתודה וחד בשלמים ואם זבח שלמים וא"כ נימא דקרא דתודה למצוה וילפי' שלמים מתודה למצוה בהיקישא דזאת התורה דבכלל שלמים היא התודה וא"כ אייתר קרא דשלמים לעכב בשלמים אבל בתודה גלי קרא דלא מיפסל וכל זה הוא לפי הבנתו דהתוס' על קרא דתודה דלעיל קאמרי וזה אינו דהא למסקנא לא קאי ההוא קרא בשינוי בעלים ולא א"ש מ"ש התוס' דאמרי' אא"ע וכו' ופריך דהשתא אימור וכו' אלא דעיקר בכוונתם דאקרא דשלמי נזיר קאמרי וכמ"ש הח"ן והא דלא כ' התוס' אקרא דתודה משום דלא נ"ל מהתם קבלה וניחא להו למי' דגמ' פריך אכולהו עבודות ועמ"ש לקמן ד"ז ע"ב בגמ': דף ה' ע"א בד"ה הנה מצינו וכו' ותי' הר"ח דה"ה דבעלמא כשר וכו' עכ"ל קשה א"כ אמאי הוצרך להביא שם מתניתין דכל החטאות קודמות וכו' ליפרוך מקרא גופיה דהא כתיב בהדיא דלכתחילה חטאתו קודמת לעולתו כמ"ש בקו' וכתיב תהיה עיכובא וי"ל דמ"ש דבהדיא כתיב היינו במצורע עשיר דכתיב ואחר ישחט את העולה וקרא דוהעלה נמי בעשיר כתיב ושפיר הוכיחו בקושייתם דקרא דוהעלה לדיעבד הוא אבל בעני כתי' והיה אחד חטאת ואחד עולה וליכא למשמע חטאת קודמת דאפ' דכוונת התורה איזה שירצה יקריב תחי' והתם בפסחים בעני מיירי ולהכי הוצרך להביא ממתני' דאפי' חטאת העוף קודמת וא"כ גם בעני כוונת התורה דחטאת קודמת וכתיב תהיה עיכובא

ע"ב בד"ה הגהה וכו' בהוייתו יהא קודם כפרה וכו' עכ"ל ואע"ג דאסר הקטרת אימורין הוא דכתיב הוא דוקא לענין שלא לשמה הוא דאמרי' הכי משום דגלי הוא דפסח דכל היכא דלא כתיב בשחיטה לא ילפי' מינה לשלא לשמו אבל להאי דרשא דסתמיה לשם אשם ילפינן שפיר

בא"ד והא דנקט בכל דוכתא עיין להתו' בפסחים דע"ג ולמהרש"א שם

דף ו' ע"א פירש"י בד"ה כיפרו וכו' נ"מ שלא ידאג מן היסורין בנתים עכ"ל כפרה גמורה קאמר ומשום דק"ל מאי נ"מ בכפרת הראשון הא מתכפר בשני לזה קאמר דנ"מ שלא ידאג ודלא כהצ"ק שכ' דתלייה בעלמא קאמר ולא כפרה גמורה דא"כ מאי פריך אי כפרו שני למה בא

תוס' בד"ה א"ד וכו' תימה דליפשוט וכו' עכ"ל טפי הי"ל להקשות ממתני' דהתם אהא דקאמר הכא דבחטאת לא מכפר על אחר הפרשה ונ"ל דשאני חטאת יחיד דאינה באה אלא ער שנודע לו שחטא וה"ט דאינה מכפרת על חטא דלאחר הפרשה משום דכתיב או הודע כדפירש"י והידיעות מחלקות אבל שעירי הרגלים אינן באין אלא על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ולכך מכפרות על כמה חטאות ואפי' דלאחר הפרשה דכוותא גבי יחיד אכל ב' זיתי חלב בהעלם אחר אינו חייב אלא חטאת אחר ועיין להח"ן שתי' בע"א ודברים הללו מוכרחים בגמ' גופה דלקמן בעי למיפשט בעיין משעירי עצרת ולא ק"ל חטאת אחטאת ועכ"ל כדכתיבנא. והשתא הגמ' הו"מ למבעי בחטאת באותם ארבעה דברים שמביאין קרבן אחד על עבירות הרבה כדתנן בפ"ב דכריתות אי מכפרי על חטא דאחר הפרשה דהא דומיא דעולה נינהו ונראה דאע"ג דבעיין לא אפשיטא כאן איפשיטא היא במ"א דבשבת פ' כ"ג דע"ב ע"א איתא מתקיף ר"ה אלא מעתה בשפחה חרופה כעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעול ה"נ דאינו מביא אלא קרבן א' וכ' התוס' בד"ה מתקיף דמסברא אינו מכפר על חטא דלאחר הפרשה ע"ש הרי דר"ה פשיט"ל דבכה"ג אינו מכפר על אחר הפרשה וכ"נ מהירושלמי בפ' המפלת הלכה ה' דפריך כיון דאין סנדל בלא ולד מאי נ"מ בהא