משמרות כהונה חלק ג ז

מסכת זבחים דף ב' ע"א תוס' בד"ה לשם וכו' ועי"ל מגופ' וכו' עכ"ל בגיליון כתוב וצ"ע דלקמן בגמ' רוצה לדייק כן ממלת כשרים ודחי הא כדאיתא וכו' וא"כ מפסולים נמי יוכל לדחות כן ע"כ ולק"מ דודאי אין לחלק בין בכור לשאר קדשים דאי בבכור פסול בשאר קדשים נמי פסולין דדוק' לענין רצוי הוא דקאמר הא כדאיתא וכו' משום דבכור לא שייך ביה רצוי וכל חד תני ליה מאי דשייך ביה

ע"ב גמ' כיצד לשמן ושלא לשמן. הבה"ז הוכיח מכאן דגם בחטאת כשרה בסתמא ועל פי זה תמה על הר"מ שלא כתב סתמא כשר אלא בעולה ושלמים והחזו"ן כתב דבעולה ושלמים בסתמא כשר ומרצה אבל בחטאת כשר ואינו מרצה והר"מ דנקט עולה ושלמים משום מרצה נקט לה ובשוחט לשם חולין נמי. בעולה ושלמים מרצה ובחטאת אינו מרצה דדל חולין מהכא והו"ל סתמא ע"ש. והח"ן תמה ע"ד דבפ' ב"ש דמ"ו דייק הגמ' ממתני' דר"י אומר אפי' מי שלא היה בלבו דדוקא סתמא אבל לשם חולין פסול ודחי הא לשם חולין כשר ואינו מרצה הרי דלשם חולין לא הוי כסתמא. ע"ש. ולק"מ דאפי' מי שלא היה בלבו דקאמר ר"י היינו דחישב בלבו למה שדינו להיות כמ"ש התוס' בשמעתין בד"ה קיימי אבל סתמא לא דייקי' דכשר אלא משום דקיימי ב"ד ומתני וכו' ומ"מ בסתמא אינו מרצה והוי כלשם חולין והגמ' שם הכי דייק דוקא בחישב לשם מי שהוא הא לשם חולין הוי בסתמא דהיינו שלא חישב כלל ופסול ומ"ש החזו"ן דטעמא משום דדל חולין וכו' אע"ג דלמסקנא נ"ל מקרא טעמא דקרא קאמר וכ"נ מהגמ' לקמן ד"ג ע"ב דבתר דמסיק טעמא מקרא פריך ליתי תוכו לפקיה מק"ו והיינו דכיון דאפי' מחיצה דלאו בת מינה מחריב כדפירש"י שם מוכח דאכתי הך סברא דבת מינה מחריב קיימא ואם כן כי היכי דלא תקשה מגט דאפי' לשם נכרית פסול ע"כ לשנויי דלחולין וכו'

תוס' בד"ה זבחים וכו' הא משמע הכא דסתמ' נמי וכו' עכ"ל. הא דכ' לשון משמע משום דאיכא למי' סתמא דכולה שמעתין היינו חישב בלבו למה שדינו להיות הא סתמא ממש פסול וקטן סתמא ממש הוא אך לפי"ז קשיא קושית התוס' בד"ה קיימי ולכך כ' לשון משמע: בד"ה קיימי וכו' יש תימה למ"ל להאריך וכו' עכ"ל לא ידענא מאי מק' הא י"ל דמדינא סתמא פסול אלא דבכלל תנאי ב"ד הוא דהתנו דסתמא כשר ואי אמרי' הכי אין מקום לקושית רבא מגט כיון דמדינ' סתמא פסול בגט לא התנו גם לת"ק דל"ל תנאי ב"ד סתמא פסול ואיכא לאוקמה הא דגט כת"ק לזה מוכיח הגמ' וכי קיימי ב"ד ומתנין וכו' אלא ע"כ דסתמ' כשר מדינא ושפיר פריך רבא מגט

דף ג' ע"א בד"ה הכותב וכו' אע"ג דקתני הוסף אי לא הוה תני וכו' עכ"ל. עמ"ש הצ"ק ז"ל וכמו שהק' ע"ר הבה"ז קשיא גם על פי' דבלא הוסיף שמעי' דס"ל טומאת משקין דאורייתא דאי מדרבנן מאי אירייא אב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי כדקאמר הגמ' שם ע"ש ע"כ נראה עיקר כגירסא אחרת שהביא הבה"ז אי לא הוה תני ליה לא הוה קשיא ליה וכמ"ש הח"ן

גמ' ואפי' לשם נכרית פסול וכו' הקשה הצ"ק א"כ מאי פריך הגמ' לעיל גבי גט נמי הקתני וכו' הא אצטריך למנקט הכי כי היכי דלישתמע לשם נכרית פסול ע"ש ונ"ל דהכי פריך כיון דע"כ גבי גט נקט הכי לאשמועינן דיצא דנכרית גבי זבחים נמי נימא דנקט שנזבחו שלא לשמן כי היכי דלישתמע לשם חולין כשר ומרצה דהיינו שלא לשם זבח זה אלא לשם אחר כמ"ש התוס' אבל אי נקט שלא נזבחו לשמן הוה משמע אפי' לשם חולין בכלל והח"ן כ' דכיון דסתמא פסול כ"ש לשם חולין כמו שהוכיח לעיל ע"ש וכבר כתבתי לעיל דליתא: תוס' בד"ה ורמינהי עיין בש"מ שבס' מזבח כפרה ועמ"ש לקמן

ע"ב גמ' א"ה התם נמי ק"ו וכו' הקשה הבה"ז אמאי לא פריך הכי אברייתא גופה אפי' לרבנן דל"פ אר"א אלא משום פירכא דחלוקין אוהלים אבל בקדשים ק"ו טוב הוא ע"ש וי"ל דרבנן לא ס"ל האי ק"ו כלל ולדברי ר"א קאמרי הפירכא דחלוקין אוהלים וכן צ"ל למסקנא דרבנן ס"ל אוכלין שגבלו ל"צ קרא וא"כ מתוך תוכו שמעי' דמחיצה לא חייצא דאתי תוכו ומפיק מק"ו ועל כרחיך דהפירכא לדבריו דר"א היא

שם גמ' רמי שינוי בעלים אתוך הא דלא רמי שינוי קדש דהיינו חטאת ששחטה לשם חטאת דאמר כשירה אתוכו דכלי חרס דבת מינה ומחריב י"ל ידע שפיר דשאני הכא דגלי קרא תוכו דעיקר קרא בכלי חרס כתיב אלא דלא ידע דתוכו יתירא כתיב לרבו' כלי שטף ומשני דד' תוכו כתיבי והא דהכא סגי ליה בחד קרא ולעיל כי רמי שינוי קדש אשינוי בעלים משני הכא כתיב קרא והכא כתיב קרא משום דלעיל דתרוויהו קדשים אי לא כתיבי תרי קראי הוה ילפי' חד מחבריה אבל הכא כי גלי בטומאה אמרינן דגזרת הכתוב היא ולא ילפי' מינה קדשים ועפ"ז שפיר מק' התוספו' לעיל בד"ה ורמינהי אמאי לא משני לעיל ד' תוכו כתיבי אפילו דלא ס"ד קרא דלא יחללו וע"ש במקובצת שבס' מזבח כפרה והנה רש"י פי' דלעיל פי' אפי' כלי שטף דמטמא מגבו והכא פי' אפי' כ"ש דלאו בת מינה כפי' התוספ' לעיל ונ"ל דלעיל ס"ל לרש"י דע"כ המק' דלעיל והמתרץ לא ידעי להא דד' תוכו כתיבי דאל"ה אמאי לא משני הכי כדמשני הכא בקושית התוס' דלעיל וא"כ ליכא לפרושי אפי' כ"ש דלאו בת מינה דכיון דאיכא סברא לומר דכיון דלאו בת מינה לא מחריב מדנקט לישנא דאפילו דא"כ מנ"ל באמת דמחריב ולכך הוצרך לפרושי ללישנא דאפי' כ"ש הוא דמטמא מגבו וטעמא הוא משום דלא מיטמא הכלי מאויר כ"ח כדנ"ל מקרא כמ"ש רש"י לעיל אבל הכא דקאמר דאייתר קרא דתוכו לכ"ש ליכא לפרושי אפי' כ"ש דמיטמ' מגבו דא"כ אמאי אצטרי' קרא דתוכו הא כבר נ"ל מקרא אחרינא דאינו מטמא מאויר כ"ח ולכך הוצרכו לשנות פירושו דאפילו כ"ש. דלא בת מינה והתוס' לעיל לשיטתם דפי' דאפילו כ"ש דלאו בת מינה הוק"ל כיון דע"כ ידע דד' תוכו כתיבי אמאי לא משני הכא ותירצו דעדיפא מינה משני דאפי' אי ילפי' קדשים מטומאה עשאוהו כמחיצה

דף ד' ע"א גמ' אלא אמר קרא המקריב דם וכו' מק' מכאן עמ"ש התוס' בפ' הזרוע דקל"ג ע"א בד"ה קבלות דהמקריב לא איירי בקבלה משום דכתיב חלב ע"ש והוא תימה מסוגיא דשמעתין ונ"ל דל"ק דאחר דגלי קרא התם מבני אהרן דקבלות בכלל א"כ ע"כ דלא מקשי' לחלב דהא קושטא הוא אפי' קבלות וכיון שכן מפרשי' המקריב הוא קבלה כדאשכחן בקרא דוהקריבו דהו"א קבלה דסמיך לשחיטה כמ"ש רש"י דהא גלי קרא דלא מקשי' לחלב