משמרות כהונה חלק ג עח

ע"ב גמ' שכן עשה בה מעשה חטאת עמ"ש בי"ד סימן כ"ז

גמ' שלא יהיו ב' שוחטין וכו' כ' הרמב"ן בחי' לס"ד

פי' דרבנן דרשי ב' שוחטין זבח אחד מדכתיב תזבחוהו ע"ש ולפ"ז רבנן פליגי גם כ"א שוחט ב' זבחי' דהא אצט' קרא לב' שוחטין זבח א' ועמ"ש לקמן דף ל"ב ע"א בד"ה ה"ד ע"ש ועפי"ז ניחא לי מה שהק' ה' מנחת יעקב כלל מ"ג אות י"ד ע"ש

תוס' בד"ה כגון וכו' ולהכי נקט חטאת ולא זבח עכ"ל הא דהוצרכו לזה ולא הק' בפשי' אמאי מוקי לה בחטאת העוף ולא בבהמה משום די"ל הגמ' שם מוקי לה הכי אליבא דמ"ד אינה לשחי' אלא לבסוף ואליבא דרבא אבל למ"ד ישנה לשחי' אליבא דרבא ולרב יוסף לכ"ע אה"ן דאתיא אפי' בבהמה ולזה הוכיחו מדקתני חטאת ולא זבח וכוונתם דתקשה לאידך מ"ד אמאי ל"ק זבח ומ"מ ק"ל דאמאי לא ק"ל בפשי' אפי' בלא חצי קנה פגום אליבא דרב יוסף דפליגי במיעוט סו' ועור דאק"ל גם לרש"י דהא אליבא דר"י דפליגי במיעוט סי' אפי' בבהמם פליגי גם לשי' רש"י וי"ל

דף ל' ע"א תוס' בד"ה השוחט וכו' דאם אין רוב וכו' אמאי שחי' כשרה עכ"ל כ' הרמב"ן בחי' דהא בעי' רוב עוביו או רוב חללו ע"ש ונר' דכוונתו למאי דאמרי' ב"ד מד' גבי פסוקת הגרגרת דפליגי אי ברוב עוביו או רוב חללו וס"ל דה"ה דפליגי גבי שחי' אבל לדינא ודאי דקי"ל דבעי' רוב חללו ומזה נר' דלא כה' ת"ח שם ע"ש

ע"ב גמ' כי רב אמרי תחת העור אי' הקשה הרשב"א דבי רב היינו רב הונא ולעיל דף י"ט אמר ר"ה מפני שהוא מחליד בעצם המפרקת דרמי לעור ותי' דהתם באת"ל קאמר ואת"ל תחת העור כשרה אה"ן דמסייע לזעירי ע"ש וק"ל דהתם ס"ד דגמ' דמליקה ארוב בשר אבל למסקנא דהביא ברייתא דקתני בלא רוב בשר א"כ תקשה מברייתא דמלק בסכין וע"כ לו' מפני שהוא מחליד לר"ה דאית ליה מוליך ומביא כשר דהא סתמא קתני מלק בסכין ככל דילי מליחה ואפילו מוליך ומביא במשמ' וא"כ בהכרח הוא ולא לדחויי וצ"ע

תוס' בד"ה החליד מ"ש מהרש"א דלא נ"מ בין דאורייתא לדרבנן לדידן י"ל דנ"מ אם אירע איזה ספק ומ"ש דמדרבנן שכ' התוס' היינו בין סי' לסי' עיין להרמב"ן בחי' ע"ש ובמ"ש התוספות דאת"ל דכשר במיעוט קמא לא פסלה שהיא כעוף ק' הא משכחת לה אשחט פלגא ושהה ונר' דאליבא דמ"ד מחצה על מחצה כרוב קאמרי והשתא מ"ש דמדרבנן מיהא פסלה היינו מאי דקאמר הגמ' לעיל דאפי' למ"ד מע"מ כרוב רבנן גזרו דילמא לא אתי למעבד פלגא ועיין בהרא"ש ז"ל

דף ל"א ע"ב גמ' ומי אמרי' הכי וכו' ק' לפמ"ש רש"י לעיל גבי מאי דפריך והאמרה רבא חדא זמנא דאי לאו רבא הו"א אפי' הפילה פסולה מאי פריך לר"י נימא דר"י ס"ל אפי' הפילה פסולה וי"ל. דהגמ' סמיך שפירכת רבא אדרבא דרבא ס"ל דבעי כוונה כר"י מדפריך לר"ן פירכי טובא ואיהו מדייק דיוקא דהפילה מיהו ק' אמאי לא פריך ממתני' דריש מכילתין דמכשיר שחי' חש"ו אע"ג דלאו בני כוונה נינהו דאע"ג דמ"מ מכווני לחתיכה מ"מ ר"י בעי כוונה מעלייתא דהא פליג אפי' כירד להקר דהיא כנתכוון לחתיכה כמבואר בסוגיין וי"ל דש"ה דאחרים העע"ג מכווני להו וכמ"ש הרשב"א בחי' לעיל גבי פירכת רבא אדרבא ע"ש ועמ"ש בי"ד סי' ג' ע"ש באורך קצת

גמ' כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא וכו' ק"ל דבגמרא במס' ר"ה דף כ"ח ע"א אמר אבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא ואוקימנא בכפאו' פרסיים ואמרינן זאת אומרת התוקע לשיר יצא דמצות אצ"כ והשתא מנ"ל דכפאו' פרסיים נוקמיה בכפאו ב"ד לקיים המצוה וקמ"ל דכוונה דאחרים הוי כוונה ולעולם מצות צ"כ וע"ש בהג"א שכ' דהלכה מצות אצ"כ כדאמרי' נדה שנאנסה וטבלה טהורה דקי"ל כרב ע"ש ונ"ל במ"ש רבי' יונה בפ"ק דברכות גבי פתח בדשכרא וסיים בדחמרא בשם ר"ש דאפילו למ"ד מצות אצ"כ מ"מ באומר בפי' שאינו רוצה לצאת א"י בע"כ ע"ש ועיין במרן בב"י בא"ח סי' תקפ"ט שכ' כדעת הר"ש הלזו דלא כהרא"ה דחולק בזה וס"ל דאפי' בע"כ יוצא ע"ש והשתא י"ל דאי מיירי בכפאו ב"ד לקיים המצוה והוא אינו רוצה הוי כאומר בפי' שאינו רוצה לקיים המצוה ובכה"ג לא יצא ולכך מוקי לה בכפאו' פרסיים לאכול מצה דכיון דהכופין אותו אינם כופין כדי לקיים המצוה אלא לשום סיבה אחרת כשהוא לא רצה לא הוי כאומר בפי' שאינו רוצה לקיים המצוה וע"ש בהר"ן במס' ר"ה ולכך יצא כיון דמצות אז"כ ומה דאמרי' הכא דבאנסוה והטבילוה דמהני היינו שלא ודע' דרוצים להטבילה אבל היכא דידעה שרוצים להטבילה לטהרה לא מהני ועיין להרדב"ז ח"ב סי' ל"ד דמסתברא ליה מילתא להפך וע"ש שכ' דהא דנדה שנאנסה אינה ענין למצות צ"כ ע"ש דלא כדמשמע מדברי הג"א שכ' ועיין להגו"ה דף י"ט ע"ד מה שהק' ע"ד הר"ש מגמ' דר"ה ע"ש וכבר נתבאר דאדרבא מכאן ראיה וסיוע להר"ש ועיין לה' יד אהרן סי' תקפ"ט ומה שהקשה שם מגמרא דסוכה דפריך מדאהיה נפק ביה ולא משני במתכוין שלא לצאת ע"ש לא ראה דברי התוס' בסוכה דף ט"ל ע"א בד"ה עובר ע"ש מיהו מהגמ' ר"פ המוצא תפלין דאמרי' ת"ק סבר מצות אצ"כ ע"ש בפירש"י נר' דאפי' מתכוין שלא לצאת יוצא בע"כ כס' הרא"ה דאי איתא לישתרי זוג זוג ויתכוין שלא לצאת אחז"ר ראיתי לה' טורי אבן שם במס' ר"ה שהוכיח כן וראיתי לו עוד בדף כ"ט ע"א אמתני' דחש"ו א"מ את הרבים י"ח דכל המחוייב בדבר וכו' דלמ"ל ה"ט ת"ל משום דלאו בני כוונה למ"ד מצות צ"כ ע"ש ולפמ"ש התוס' שם דף כ"ח ס' ע"א דיש מקום לחלק בין מצות דאורייתא לדרבנן ועיין להמג"א סי' ס' ע"ש י"ל דאצט' להאי טעמא דכל שאינו מחוייב וכו' לאשמועי' דאפילו בתקיעות דרבנן אין מוציאין דמדאורייתא בשלשה סגי והרב ז"ל תירץ דבאחרים עע"ג מיירי וכוונת אחרים מהניא כדאמרי' גבי כתיבת הגט ע"ש וטפי הי"ל להביא ההיא דנדה שנאנסה דשמעתין ועפי"ד ניחא מה שהק' הרב עצמו במס' חגיגה ריש דף ו' למ"ד מצ"כ אמאי מחנכין קטן במצות כיון דל"ל כוונה ליכא מצות כלל ע"ש די"ל דכוונת הגדול המחנכו מהניא והוי מצוה מעלייתא

דף ל"ב ע"א גמ' וה"ד כגון דשחט ב' פרות וכו' וע"כ בנתכוון איירי דפרה קדשים היא ואם לא נתכוון פסולה בלא"ה ומ"מ אינה פסולה מטעם מלאכה דהא בפרה עסיק ולא אהא דעתיה כמ"ש התוס' ומהרש"א ז"ל כ' דלא בעי כוונה בפרה דקדשי ב"ה היא ע"ש וליתא דכל מידי דבשחיטה גופה דינם כמו ק"מ דחטאת קרייה רחמנא כמ"ש התוס' לעיל דף י"א ע"ש ואע"ג דדרשי' לעיל דף כ"ט תזבחהו