משמרות כהונה חלק ג עז

ונדחקו בתי' שיפרש גם הברייתא כן

דף כ"ז ע"א גמ' אבע"א א"א בעוף עמ"ש בי"ד רסי' כ"א בסוגיא זו ובדברי התוס'

תוס' בד"ה חצי וכו' ומרישא נמי שמיע ליה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א במ"ב דהא רישא בחולין והול"ל מסיפא ש"מ דהיא בקדשים ואחר זה כתב מה שכ' ואיני מבין קושיתו דהא סיפא דבקדשים היינו בבא דרוב א' בעוף אבל בבא זו דחצי א' היא בחולין ע"ש ולא ראה גמ' דלקמן דכ"ט בצריכותא דעביד גמ' ודברי התוס' שם בד"ה אבל ע"ש

גמ' שנא' ושחט את בן הבקר וכו' כ' ה' תורת חיים דמאי דדריש מושחט הרי היינו משום דכתיב במ"א וזבחת ואמאי שני וכ' כאן ושחט וכן מאן דדריש וזבחת היינו מדהול"ל ושחטת כמו דכתיב ושחט וא"כ לא אפ' למדרש האי דרשא אלא אחר דכתיב תרווייהו ובזה תירץ קושית התוס' שהק' על רש"י למ"ל תרי קראי דלא לשוויה גיסטרא ע"ש ונ"ל דהתוס' מודים בזה דלא דרשי' אלא אחר דכתי' תרווייהו אלא דק"ל כיון דלפירש"י הם דברי סתמא דגמ' אמאי אצט' בדר' יימר למימר דלא לשוויה גיסטרא הא כיון דכבר תי' בקרא דהכ' דאתא דלא לשוויה גיסטרא תו ליכא לאקשויי קרא דרב יימר למ"ל ועיקר קושייתם אגמ' ועפי"ד הת"ח ניחא ליה מה שהק' ה' בכור שור אמאי מוקי בגמ' קראי דלא לשוויה גיסטרא נוקמינהו לשחיטה מן הצוואר ועיקר ילפותא מדכתיב ושחט ממקום ששחט ומדכתיב וזבחת ממקום שזב דתרווייהו בעי' שח' וזב ותו ליכא לאקשויי ואימא מלבו ואימא מאזנו ע"ש ועפי"ד הת"ח ניחא דכיון דדרשת ושחט למקום ששחט תו ליכא למדרש וזבחת לזה דאצט' לגלויי על ושחט דאתא למקום ששחט וכן להפך ובלא"ה י"ל קושי' הבכ"ש דהגמ' נייד מזה משום קושי' ותו דס"ל להגמ' כיון דה' דברים נאמרו בהל"מ סברא הוא דגם מקום השחי' נאמר לו הל"מ וגם בדרשא דר' חייא הגמ' ק"ל כן אלא דקיצר דבלא"ה י"ל על דרשא דר"ח ואימא דשחיט מאזנו ואתי עד דם הנפש דהיינו הסי' ושפיר הוי הוחז' אחר שחי' הסי' אלא דקיצר ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א במ"ב ע"ש

עו"ש דלא לשוויה גיסטר' פירש"י שלא יחתוך המפרקת ראבי"ה במרדכי הבין דאסור והמרדכי כתב. דכוונתו א"צ ע"ש ונ"ל דזה תלוי בצדדי הבעיא דלקמן דקי"ג ע"א בשובר מפרקת ע"ש וא"כ לפום מאי דפסקי' הבעיא לחומרא יהא אסור לדעת רש"י ולפ"ז אפי' התוס' מודים בזה לדעת רש"י אסור להלכה ולא ק"ל אלא להצד דאין צריך ועיין למהר"ם לובלין בתוס' ועמ"ש הרשב"א בחי' ומה שהק' עליו הט"ז בסי' כ"ד ולפמ"ש הש"ך בסי' ס"ז דרש"י מודה בחתוך ומליחה י"ל קושי' הט"ז אף אי הרשב"א יפרש כפירש"י בבעיא דלקמן

גמ' שכבר הותז עמ"ש מהרש"א בכוונת רש"י דהראש גופיה אינו בכלל הפשט נ"ל מהא דזבחים אלא דהו"א אע"פי שהוא גופיה אינו בכלל הפשט מ"מ כיון שהוא מחובר לעולה והעולה אית כה הפשט קרי' ביה שפיר גם הראש בכלל הפשט ולהכי אצט' לטעמא שכבר הותז וא"כ אינו ככלל הפשט של שאר העולה ואיהו גופיה לית בה הפשט מההיא דזבחים ע"ש ועפי"ד ניחא גם מה שהק' הרשב"א בחי' על רש"י ע"ש ועיין להר"ן והרמב"ן מה שפי' בכוונת רש"י ורע דהרמב"ן והרשב"א גרסי בדברי רש"י לההיא דזבחים ת"ל את הראש ע"ש והוא תימא שלא נמצא כן בגמ' דזבחים ע"ש

דף כ"ח ע"א גמ' אי מחצה ע"מ ברוב וכו' הת"ח לקמן דמ"ד כ' דאפי' למ"ד פסוקת הגרגרת ברוב עוביה מודה לענין שחי' דבעי' רוב חללה דבזה נקטו קנה ובפסוקה נקטו גרגרת ע"ש וה' עה"ש סימן כ"א אות ד' הוכיח היפך דבריו מסוגיין דאי איתא מאי קאמר הא עביד ליה רובא הא כי שחט חצי גרגרת אכתי לא עביד חצי קנה למ"ד ברוב עוביה וכן מברייתא דקתני היה חצי קנה פגום והוסף כ"ש כשרה הא בחצי קנה איכא רוב גרגרת ואטרפה ע"ש ונר' דאין מכל זה ראיה דאיכא לאוקמינהו בטבעת הגדולה דמקפת כל הקנה ובזה רוב חללה ורוב עוביה חדא מילתא היא ע"ש בדברי רש"י בדמ"ד ובתה"א להרשב"א בדל"ח ע"ב ע"ש ועמ"ש לקמן בדמ"ד ע"ד הרשב"א

גמ' ושט ולא קנה עמ"ש בי"ד סי' כ"א

תוס' בד"ה רבי וכו' ומביא חטאת העוף ואינו נאכל עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל הא דלא. משני שם הגמ' אר"ל כן משום דאכתי לא ידע לההיא ברייתא ע"ש ואין נר' כן מסוגיא שם דפריך וסבר ר"י הכי והתניא ומשני ע"ש ואמאי הוצרך לשום תירוץ כיון דמייתי לברייתא שוב אין כאן שום הכרח שיסבור ר"י א"ש לעוף מ"ה דהא לא ידעי' דס"ל כן אלא משום דס"ל חינוך כמ"ש התוס' וגם לר"ח יתרץ כן אלא נר' דהגמ' לא בעי לדחוקי דאינו נאכל כל כמה דיכול לתרץ בע"א ובעיקר קושי' התוס' עמ"ש בי"ד סי' כ' ע"ש

תוס' בד"ה אתא וכו' מה שהק' מהרש"א בסה"ד י"ל דאי משום דרוסה לאו משום נקב והגמ' שם קאמר ניחוש שמא ניקב דאדרב אשי קאי וגם על הגמ' גופה דלא הק' מדרוסה י"ל משום דאיכא חזקה דכשנולדה ודאי אינה דרוסה וא"כ איכא חזקה ורובא ואפי' ר"מ מודה אבל בנקב ליכא חזקה אלא אחר שעברו י"ב חדש והוי חזקה שלא נתבררה כמ"ש התוס' בסוגית רובא ע"ש

ע"ב גמ' מע"מ ברוב עמ"ש בסוגיא זו בי"ד רסי' פ"א עש"ב

דף כ"ט ע"א הי בחולין והי בקדשים הרמב"ן והרשב"א בחי' דקדקו למנ"מ ע"ש מ"ש ולפי מ"ש מהר"ם לובלין ז"ל ניחא דהגמ' בעי להבין דברי רב אושעיא

עו"ש רוב כל א' וא' ורשב"א היא כן גריס הרשב"א ז"ל בחי' והק' הא בחטאת העוף לא יבדיל כתיב ע"ש נר' מדבריו דבחטאת העוף דכתיב לא יבדיל אינו יכול לעשות יותר מרוב וק' דבברייתא לעיל דכ"א קתני ואינו מבדיל בסי' א' דנראה דכיון דמחובר בסי' ב' סגי ופירש"י דלכתחילה בעי כל הסי' ע"ש וצ"ל דס"ל להרשב"א דנהי דבידו לגמור כל הסי' א' מ"מ אינו מצוה לכתחילה לגמור כל הסי' א' אלא דברוב סגי לכתחילה וברייתא בדכ"א ע"א דקתני א' או רוב א' שניהם לכתחי' ולא דומיא דעולה אלא דמ"מ ק' דמנ"ל נימא דלכתחי' בעי' כל הסי' א' מדרבנן כמו חולין ומ"ה יוכיח מדכתיב לא יבדיל ונ"ל דס"ל דכיון דטעמא דהצריכו רבנן לכתחי' משום דלמא לא אתי למעבד רובא בחטאת העוף לא גזרו דהא איכא גזירה כנגדה דילמא יגמור כל הב' מר וקרא כתיב לא יבדיל כנ"ל בכוונתו

גמ' ואי בחולין אפילו לכתחילה עמ"ש בי"ד סר כ"ר דין ד' ע"ש: