משמרות כהונה חלק ג עו

לחלק בין טומאה לאכילה ע"ש

תוס' בד"ה כמשפט וכו' שכן טעונה כלי וכו' ושכן כפרתו מרובה עכ"ל לכאורה לא הו"ל למנקט אלא שכן טעונה כלי ושחי' דשכן כפרתו מרובה לא אהני לן מידי דאיכא למי' חטאת בהמה תוכיח ועיין מהרש"א ז"ל במס' שבועות ד"ט ע"ב בד"ה כדאמר ע"ש ונ"ל לתרץ מה שהק' לפירש"י דחטאת בהמה גופא מהקישא דפרו והוא במאי דאמרי' במנחות דפ"ב שם פסח אחד הוא ה"ן שם חטאת אחר הוא אבל חטאת עוף ובהמה לאו שם א' הוא וכמ"ש דבאם א"ע ילפי לה וכו' צ"ל דשל צבור ושל מעשר מתרי קראי כפירש"י לקמן דאל"ה נוקמא לגופיה דמשל צבור ועיין לה' טורי אבן חגיגה ד"ח ע"ש

בא"ד ונר' לפ' דמיתורא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ומהר"ם לובלין ז"ל לתרץ קושית רש"י ז"ל דודאי כוונת התורה לאקושי לחטאת בהמה דלית בה ספיקא אבל אי כוונת התורה לאקושי לחטאת העוף הו"ל לפ' למאי אקשינהו ולמאי פלגינהו כיון דאיכא לאפוכי דכמשפט להבדלה והקריבו לחולין ולא הוצרכה התורה לפ' דההקש הוא לחטאת בהמה כיון דממילא ע"כ לו' דההקש לחטאת בהמה עכ"ד בתוספת ביאור ומ"מ דברי תימה הם דליכא למטעי לו' דבמשפט להבדל' והקריבו לחולין דהא והקריבו אומלק קאי כמ"ש התוס' בדבור הקודם ומ"ש מהרש"א דנימא והקריבו לתרווייהו ליתא דהא כתיב כמשפט ע"כ נר' דמ"ש התוס' ואפילו חטאת העוף שיהא משלו היינו מכח ההקש דזאת התורה ועולת העוף ודלא ילפה בהיקש זה משום והקריבו חלק וניחא קושית רש"י

ע"ב פירש"י בד"ה רי"ש אומר וכו' בהיקיש' דזאת התורה עכ"ל לפמ"ש התוס' ביומא דף כ"ג הע"ב דהיכא דכבר למדנו איזה דבר ממנו למאי דכתיב בגופיה ילפי' אף מאי דאיהו גופיה יליף בהיקישא והיינו הימנו וד"א ע"ש א"צ למ"ש רש"י בזה אלא דילפי' מחטאת העוף כיון דילפי' מניה לעורף ועיין בזבחים דף נ"ז דרי"ש ס"ל הימנו וד"א לא ילפי' ועיין בגמ' שם בשינוייא בתרא וברש"י ותוס' שם

תוס' בד"ה ואינו מבדיל וכו' וק' לפי' וכו' עכ"ל עמ"ש ביו"ד רסי' כ"א ע"ש

דף כ"ב ע"א פירש"י בד"ה אף כאן וכו' וכמשפט' חטאת וכו' עכ"ל ק' הא נ"ל מהקישא דזאת התורה וצ"ל דלענין רוב שנים קאמר דנילף מבהמה דאי מהקריבו הו"א כולהו ואי לאו והקריבו הו"א כמשפט חטאת העוף ועיין מהרש"א בסמוך בד"ה השתא ועיין בפירש"י לעיל בד"ה ת"ל והקריבו ע"ש ודוק

דף כ"ג ע"א תוס' בד"ה כי וכו' וי"ל דודאי תנא דמשחתם וכו' עכ"ל ולפי"ז ל"ק מה שהק' התוס' שם במס' בכורות ע"ש

בא"ד ומיהו וכו' אצט' מן התורים למעוטי נרבע עכ"ל זה תלוי בין ב' התי' שכ' התוספות בסוף דיבור שלפ"ז ועיין בדבור שאח"ז: גמ' בעי ר"ז עיין לתרמב"ה ז"ל ועמ"ש בי"ד סימן ק"י ע"ש

ע"ב תוס' בד"ה פרה וכו' אין דנין ק"ו מהל' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דגמ' הכא פריך אלא למאן דנ"ל רוב ב' מקרא

דף כ"ד ע"א פירש"י בד"ה ללויים וכו' כדכתיב הס"ד ואח"כ מה"ד זאת אשר ללויים

ע"ב גמ' ר' א"ל פסול מדרבנן נר' דנ"מ בקרבן ץ נדבה דאמר הרי זו דהקרבן פסלוהו רבנן ולא יאכל בשרו ובידם לבטל ד"ת בשוא"ת: וכה"ג אמרי' בגמ' בפ' האשה רבה גבי במזיד לא הורצה עוד נר' דאי קבל כהן זה הדם רבנן פיסלוהו ואמרי לא יזרק הדם וממילא הקרבן פסול וצריך להביא אחר וכה"ג ב' התוס' בפ' הניזקין דנ"ה רע"א ע"ש ועיין ברש"י שם במתני' שם ע"ש

תוס' בד"ה או אינו וכו' וי"ל דהו"א אא"ע וכו' ך עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דהגמ' פריך אמאי פשיט"ל לר' יונתן דמטמא אחרים מאוירו ויליף מג"ש לקבלת טומאה איפכא דקראי בקבלת טומאה ויליף מג"ש לטמא אחרים ותי' מהרש"א לא מחוור דא"כ אמאי לא תי' בקבלת הטומאה כתי' הגליון ומ"ש דבלטמא אחרים דוקא הוא דניחא להו כדברי הגליון

דף כ"ה ע"ב תוס' בד"ה המתמד וכו' וי"ל דיין כמים וכו' עכ"ל נר' מפשט דבריהם דאפי' יין גמור בטל כו' חלקים ועיין בא"ח סימן ר"ד דין ה' בהג"ה בשם האגור ע"ש

בד"ה אי ר"י וכו' ומוקי אחרים ורבנן כרבנן דר"י עכ"ל ופליגי אחרים ורבנן כס' רבנן דר"י דאחרים ס"ל דדוקא בכדי מדתו הוא דפליגי אבל רבנן ס"ל דאפי' ביתר פליגי ומאי דקאמר הגמ' שם אפילו ביתר פליגי היינו לפי ס' רבנן דאחרים ועיין מהרש"א במ"ב ע"ש

התוס' בבתרא כ' וי"ל דאפילו בלא החמיץ ס' הוי ע"ש וכן הגיה מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ומהר"ם לובלין שם אבל מהרש"א כאן הגיה דאפי' בשהחמיץ ולפי גי' זו י"ל דכוונת התוס' דהגמ' לא בעי למי' לחומרא דא"כ אף בשהחמיץ חומרא וע"כ ס' הוא ולאו חומרא בעלמא מדאינו פוסל המקוה בשהחמיץ וא"כ בשלא החמיץ אמאי פוסל הא ס' וה"ה דהו"מ להק' בשהחמיץ אמאי נקח בכסף מעשר אלא דנחתי לישב מאי דפריך בגמ' אי ר"י אף בלא החמיץ ועוד דעיקר התי' דאפי' בשהחמיץ חומרא וא"כ אמאי נקח בכסף מעשר אלא ע"כ דלאו חומרא אלא מדינא זהו הכרח הגמ' דסוגיין וגרסי' בתוס' אי נמי ס' הוי ותירוץ אחר הוא ומ"מ לכל הפי' מסקנא דגמ' דסוגיין דקאמר בשהחמיץ מחלוקת ע"כ מדינא מדניקח בכסף מעשר דלא כגמ' דבתרא לפי פי' רשב"ם ודע דלפירוש רשב"ם דחומרא היינו אפילו בהחמיץ דאל"ה אכתי ק' לאוקמה פלוגתייהו בכדי מדתו ובהחמיץ דהא רבנן דר"י אפי' בהחמיץ פטרי כדקאמר הגמ' בסוגיין ודו"ק

דף כ"ו ע"א תוס' בד"ה התמד וכו' וא"ת לר"ן וכו' עכ"ל נר' דאזלי לשי' בד"ה דילמא דקושי' הגמ' היא על פיסול המקוה אבל לענין מעשר ע"ס אינו ניקח וא"כ גם למאי דמשני כששייר ממנו בכוס במעשר קושטא הוא אפילו לא שייר וא"כ אף דפשטא דמתני' עד שלא החמיץ משמע בשסופו להחמיץ מ"מ נקט כן משום מעשר ולכך ק"ל בברייתא כיון דלא נקט אלא ענין דמשיקא לא הו"ל למתני עד שלא החמיץ אי איירי באין סופו להחמיץ