משמרות כהונה חלק ג עד

בנחירה דאטו שחי' כתיבא התם אשר ע"כ נ"ל דבתחי' סובר הגמ' דלריש' לא אשתרי נחירה כלל ולכך קאמר דפליגי ריש' ור"ע וגם פריך לריש' מקרא דצבי ואיל אבל כשחידש הגמ' דדוקא בהמה דחזי להקרבה א"כ לא אסר הכתוב בשר תאוה אלא בשחי' דהיה ראוי לפתח אהל מועד אבל נחירה כשנחרה הו"ל כמו בע"מ דשרי ולמסקנא לא פליגי ועפי"ד ניחא מה שהק' התוספות נוקמה בבע"מ דד"ז דבע"מ שמעי' ליה ממאי דמשני דוקא בהמה דחזי להקרבה ולמסקנא אה"ן דל"פ ועמ"ש עו"ש בגמ' ר' ירמיה וכו' הר"מ ברפ"ח מה' מלכים כ' דדוקא אם אין להם לאכול הוא דאשתרי להו כתלי דחזירי ע"ש נ"ל דיצא לרבי' ד"ז מגמ' גופה דק' למאי דאוקמה בז' שחלקו אבל בז' שכבשו הותר להם לנחור א"כ היכי קאמר בברייתא דרע"ק משנכנסו לארץ נאסר הא עוד ז' שנים דהותר להם ועוד דהו"ל למבעי גם לרי"ש באיברי בשר נחירה דיצאו משבע שכבשו לז' שחלקו מכח זה סו' הר"מ דלא הותר כלל אלא לעת הצורך איברא דדברי הר"מ תמוהים דמאי פריך אי בז' שכבשו השתא כתלי דחזירי וכו' נוקמה לבעיא בהיה להם מה לאכול וכבר חמה עליו ה' פרשת דרכים כן ונ"ל דה"כ הגמ' כיון דלא נ"מ אלא לאוסר ע"ע כמ"ש הרא"ש ז"ל א"כ אי בז' שכבשו איירי לא נ"מ מידי דליכא למילף אוסר ע"ע מבשר נחירה דש"ה דהותר מכללו לעת וחמור מקל לא ילפי' כנ"ל והרמב"ן ז"ל סו' דאפי' היה להם מה לאכול שרי ונ"ל דהא דלא בעי לרי"ש משום דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי כיון דקודם במדבר היה אסור ואדרבא נימא דחזר לאיסורו הא' ולא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אלא אי קודם לא איתסר כלל ומ"מ לישנא דברייתא דרע"ק קשה לס' הרמב"ן ז"ל

דף י"ח ע"א פירש"י בד"ה ר' יוסי וכו' ואית דמפ' וכו' כיון שהתחיל וכו' צריך שיגמור וכו' עכ"ל נר' דמה שצריך שיגמור. באותו הטבעת הוא מכח גזירה אטו טבעת גדולה ולכ"ז לדידן דקי"ל כר"ח דאפי' כולה חוץ לטבעת הגדולה כשירה אין נ"מ מזה כלל דליכא למיגזר וניחא לפ"ז מ"ש רש"י ז"ל בלשון ג' דאין כאן מכשול להחליף ההלכה כיון דקי"ל כר"ח אבל מ"ש התוס' דאין נזהרין לשחוט בתוך הטבעת דאין הלכה כן כדפי' בקונטרי' אינו מובן דאמאי אין הלכה כן ובמאי תליא זה בס' ר"ח אמנם אמת הוא דאין הלכה כן מדאמ' בסמוך נהרא נהרא ופשטיה אבל מ"ש כדפי' בקונטריס אינו מתיישב

ע"ב בד"ה ומוגרמת וכו' ורבנן קאמרי' לה עכ"ל פי' דאלו ריב"י קאמ"ל ושחט חצי בתוך הטבעת וחצי חוץ לטבעת הו"ל לר"ח לומר עליה שהיא כשירה ולא הי"ל להזכיר מוגרמת ועיין בגמ' לקמן די"ט ע"א

בד"ה ה"ק וכו' תוך הטבעת והגרים ויצא מודה דפסול וכו' עכ"ל ורש"י שכ' במתני' בפי' אית דמפ' דבשחט רובא מכשיר ריב"י היינו שחט רוב השחי' דהיינו רוב הקנה ועיין לרש"י בקמא דצ"ט גבי ההיא מגורמתא דאזיל כשי' לישנא אחרינא ע"ש ועיין למהרש"א ז"ל בסה"ד ע"ש

בא"ד וכהגרים היכי מצי לאכשורי עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל דאימ' דטעמיה דריב"י דה"ל דרוב הטבעת כשירה אעפ"י שהוי רוב הקנה כמ"ש המאור וכמ"ב ב' דא"כ היכי שמעי' ממילתא דריב"י דרוב הטבעת סגי הא איהו רוב הקנה קאמר וכבר הריטב"א בחי' פי' וז"ל אמתני' קאי ולא הוצרך התנא לפ' דהא פשי' דהא בלחוד בא לאשמעי' ע"ש מיהו מה שחי' מהרש"א דא"כ מאי פריך לרב ושמואל הוא תמוה דכיון דבלא הגרים כשר ברוב הטבעת גם בהגרים כשר לריב"י ותיובתא דרב ושמואל ומ"ש רש"י דאי ברייתא בלא הגרים ל"ק לרב ושמואל היינו דמוקמי' לה בשחט כל הבשר שחי' ואשר נ"ל לישב דברי האית דמפ' שכ' רש"י ז"ל דודאי חזי' דשאר הטבעות מקיפות דובא דרובא דקנה ואין משיירין אלא דבר מועט וא"כ יכול להיות. דכי שחט רובא דרובא דטבעת ולא שייר אלא מיעוטא דמיעוטא שוחט רוב הקנה מצומצם וזהו ס' ריב"י אבל רב ושמואל פליגי דלא אפשר בשום פעם דרובא דרובא דטבעת הוי רוב הקנה אלא דלפ"ז מאי קושי' מברייתא זאת נימא דרב ושמואל ה"ק דלא אמר ריב"י דכי שחט רוב הטבעת דמשמע אפי' רוב מצומצם כשר אלא בטבעת הגדולה אבל בשאר טבעות לא סגי ברוב מצומצם וא"ש כריב"י והיה נ"ל להעמיס כל זה בדברי מהרש"א ז"ל אלא שעמד לנגדי מה שהבוא" דברי בעל המאור וע"ש במאור ודו"ק: תוס' בד"ה ה"מ וכו' אבל אם מבבל לבבל וכו' עכ"ל מבואר מזה דכי אתיא מתני' מבבל לבבל ומא"י לא"י א"ש וא"צ לדחוק לצדדין ולפ"ז לק"מ מ"ש מהרש"א ז"ל בפסחים שם ע"ש ובודאי שלא ראה דברי התוס' בדבור זה

דף י"ט ע"א גמ' והלכתא כרחב"א וכו' עמ"ש מהרש"א ועמ"ש בי"ד סימן כ' ע"ש

עו"ש דרבנן ה' כולה שחי' בעי' כ' הריטב"א בחי' וז"ל וס"ל אע"ג דבשחי' סגי ברוב ה"מ כשלא שחט יותר אבל כל שחי' בעי' שתהא במקום שחי' ע"כ ותמהני דא"כ מה יוכיח ר"ח דבשחט כ"ש והגרים שליש כ"ע כשרה מדתנן רובו של א' כמוהו הא ההיא דרובו שא"כ בלא שחט יותר איירי וצ"ל דפליגי ר"ה ור"ח בהא דר"ח ס"ל דהא בהא תליא ור"ה לא חש להשיבו כסברתו וראיתי לרש"י לקמן ד"ל ע"ב בבעיא דהחליד במיעוט סימנים שכ' דהיכא דהחליד או הגרים במיעוט בתרא פסולה ואם לא גמר כלל בשדה ע"ש והרי הוא כמבואר בדברי הריטב"א וראיתי להרמב"ן בחי' שם שהק' על פירש"י בהחלדה מסוגיין ע"ש ואי מהא ל"ק דהגרמה שאני דכיון דלא במקום שחי' הו"ל כלא גמרו ממש כמ"ש התוס' שם בשם ריב"ם אבל ממ"ש בהגרמה גופה ק' ואף גם ואת ל"ק כמ"ש ומדברי הרמב"ן נר' דל"ג בדברי רש"י הגרמה כלל ע"ש ומה שהק' התוס' והרמב"ן על רש"י מתוספתא י"ל דר"י ברבי יהודה היא ודו"ק ואפשר לו' ס"ל דמתני' לקמן דקתני תרתי רוב שא"כ ורוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה חדא לשחט הרוב ולא גמר השחי' וחדא שחט הרוב והגרים או שהה במיעוט בתרא ולא ס"ל כהנהו אמוראי לקמן. דפ"ט דאוקמוה חדא לחולין וחדא לקדשים ולכך מוכיח שפיר ממתני' דלא כר"ה אבל ד"ה ס"ל כהנהו אמוראי ומחלק שפיר כדברי הריטב"א ז"ל ובהכי ניחא לי מ"ש התוס' בד"ה דילמא נוקמה בוושט ומק' ע"ד התוס' דהא סיפא קתני רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה ועפי"ד א"ש דכיון דמיתורא דתרתי מתנייתא הוא דמוכיח ר"ח דלא כר"א מק' שפיר דנימא סיפא בשחט הרוב ולא גמר ורישא דרובו של א' כמוהו בוושט והגרים במיעוט בתרא ולא הוי זו ואצ"ל