משמרות כהונה חלק ג עג

אפילו בחולה מבע"י אסור בדלעת משים דאינו צורך לחולה כ"כ והוי מוקצה כיון שהוא מחובר עיין שם ועי"ל מטעם דהדלעת גדל והולך בשבת ומה שגדל הקצה דעתו ממנו במ"ש הא"ח פסקו מור"ם בהג"ה בא"ח בסי' שי"ח ופשוט שמכאן הוציא ד"ז ע"ש ועפי"ז ניחא מה שמח' לדעת והסוברים דלא אמרי' חזי לכוס אלא כבר אווזא אבל בבהמה לה לפ"ז אמאי. לא אמר דפעמים דהמבשל אסור בבהמה דלא חזי לכוס ועפי"ה ניחא דבעי למי' בולה בהוה לו חולי מבע"י ועיין לה' לב אריה

גמ' הא בתלוש וכו' לכאורה לפי המסקנא לא הוה צריך לאוקמה ברייתא בתלוש אלא אפי' במחובר ואתיא כר"ח מדיהטא דשמעתא נר' דלא הדר משיטיי' דתלוש ומחובר ולפמ"ש מהרש"א ז"ל דפירכת הגמרא מכח סיפא דמתני' דבכל שוחטין דאוקמה רבא בין בצור וגו' ע"ש ניחא שפיר דלא מצי לאוקמה בר"ח דהא רישא דמתני' כר' אתיא

תוס' בד"ה כגון וכו' אם יש מוקצה לחצי שבת וכו' עכ"ד מהרש"ל בתשו' סי' מ' הוכיח מדבריהם אלו דמאי דאמדי' אין מוקצה לח"ש אפי' לא הדר אחזו ע"ש ושמעתי אחד קדוש מדבר דה"ן כששחטה אפי' באיסור הדר אחזו קרי' ביה ועמ"ש בא"ח סי' ש"י ע"ש

בא"ד כמו גמרו בידים וכו' עכ"ל ולפ"ז. אפילו הבריא קודם ביה"ש דגמרו בידי אדם אפי' לא חזי בשבת ודלא כרש"י ז"ל שפי' הבריא בשבת ועיין להתוס' שם ולמהרש"א ז"ל שם ע"ש

בד"ה כגון שקצץ וכו' וא"ת והא מוכן לבהמה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ודבריו תמוהים מגמ' ס"פ מקום שנהגו דקאמר בשל כיפי ד"ה שרי וכן שמעתי מק' ואין לומר דס"ל התם כמאן דל"ל מוקצה מחמת איסור דאכתי ק' לר"ל התם דפליגי בשל כיפי אמאי לא קאמר דפליגי במוקצה מחמת איסור

תוס' בד"ה להודיעך וכו' כח דהתירא וכו' דכבר חידש וכו' עכ"ל אע"ג דגם ס' ר' בכר שמעי' מברייתא דמוכני מ"מ כל כח קושי' מכח דהתירא עדיף וכיון דכבר חדית לן ס' ר' וס' ר"ח א"כ ביד התנא למתני החידוש כמו שירצה ונקט החידוש לר' דהלכתא כוותיה כיון דל"ש כאן כח דהתירא עדיף ועיין במהר"ם לובלין ז"ל שדחק עצמו בזה: הר"מ ז"ל בפי' המשנה כ' דתלוש ולבסוף חברו ומחובר מעיקרו פסולין אפי' דועבד ותלוש גמור לכתחי' ונר' מדבריו שם דלישנא דדיעבד אמגל קאי ע"ש וי"ל דק"ל קושי' התוס' דנימא דנקט דיעבד משום מגל ולכך ס"ל דהגמ' הו"מ לשנויי הכי ואזדא לה כל הך שקלא וטריא אלא דברייתא. דמוכני תיובתיה דקתני תלוש ולבסוף חברו בדיעבד ש"ד ולומר דמוקי לה בלא ביטלו ואיהו בביטלו קאמר מ"מ הו"ל להביא בבא דדיעבד וצ"ל דט"ס נפל בדבריו: דף ט"ז ע"א גמ' דאמר ר"פ האי מאן דכפתי' וכו' הא דלא מייתי ממימרא דר"פ לקמן דף ק"ז ע"א האי אריתא דדלאי וכו' ע"ש משום די"ל בנט"י דרבנן הקילו ומה"ט נראה אפילו להסוברים דפחרא לכתחי' לא שנד' מדברי הר"מ ז"ל מ"מ בנט"י כה"ג לכתחי' נמי שרי ועיין להרב מגן אברהם סי' קנ"ט גבי מטה חבית וכו' ע"ש והפר"ח סי' ז' הכריח דפחרא לכתחילה שרי דלא גזרינן גזירה לגזירה ע"ש ואפשר דגזרי' דפחרא אטו דמיא בלא כח אדם כלל דמ"ש בגמ' בשינוייא קמא דמיא היינו בלא כח אדם כלל כמו שנראה מדברי דש"י ז"ל מיהו מה שתמה ה' פלתי דבשינוייא קמא קאמר בגמ' דגזרי' ל"ק די"ל דלשינוייא קמא ל"ל דר"פ ואפילו כח ראשון פסול מצד הדין ושו"ד שכ"כ ה' עה"ש ע"ש

תוס' בד"ה לענין וכו' לא בעי לאתויי פלוגתא וכו' עכ"ל שם בע"א איכא דמוקי לפלוגתייהו בעיקר אילן אבל תוספת לכ"ע אסור ואיכא דמוקי בתוספת אבל בעיקרו כ"ע שרי דהוי מחובר ע"ש והשתא אי ס"ל לרבא דבעיקר כ"ע הוי מחובר א"כ כ"ש דק' ואי מוקי פלוגתייהו בעיקרו הול"ל פלוגתא והתוס' נקטו צד זה לבד לומר דאפי' לפ"ז ק' דהיל"ל פלוגתא ולפי מה שחילקו בין אילן לבית יכול להיות דרבא מוקי דבעיקרו כ"ע כמחז' ומשום דשאני אילן והתוס' לעיל בד"ה או שהיה קנה שכ' דבתוספת לבד אוסר היינו אי מוקמי' פלוגתייהו בתוספת אבל בעיקרו אפי' לר"י כמחובר ועיין למהר"ם לובלין ז"ל שם ולא ראה סוגיא רע"א גם פי' תמוה דמאי ק"ל לעיל אברייתא נימא דברייתא בדוקא ור"י היא ועיין במעילה דף ך' ע"א דבעי הגמ' לסיועי לרב מברייתא ולא מוקי לה כר"י נראה דהגמרא שם ס"ל כמאן דמוקי פלוגתייהו בתוספת אבל בעיקרו ד"ה כמחובר ובאילן אבל בית לא שמעי' מפלוגתייהו: ע"ב גמ' ת"ש היה צור וכו' הא דלא הביא מרישא תחילה משום דאיכא למדחי. ר"ח היא וע"כ צריך להבריח מסיפא דר' היא כמ"ש התוס' וכמו שפי' דבריהם מהרש"א ז"ל ע"ש וכיון דע"ב צריך לסימא ולכך פשיט מסיפא תחילה ובענין זה דתלוש אא חברו עמ"ש בי"ד סי' ו' ע"ש

עו"ש בגמ' ר"פ אמר בעופא דקליל עמ"ש מהרש"א ז"ל ועדיין ק' הגמ' לעיל דס"ד דר' פוסל בכל ענין ור"ח דיעבד ומוקי מתני' כר"ה ופריך והתניא בכל שוחטין וכו' נוקמה בעופא דקליל דהשתא בס"ד לא מיתוקמא מתני' כר' דר' פוסל בכל ענין אפילו תלוש ולבסוף חברו לס"ד דגמ' ונר' דזה ל"ק ליה למהרש"א ז"ל דבלא"ה מתני' לא אתיא כר"ח מדקתני צפורן כמ"ש התוס' ולא ק"ל אלא במסקנא דמוקמי' כר' נוקמה לדינא דרישא כר"ח ומריהטא דסוגיא לעיל משמע דדינא דרישא לא אתיא אליבא דר"ח ומתרץ המהרש"א ז"ל שפיר

דף י"ז פירש"י בד"ה בשר תאוה וס' גמרי' חולין מנייהו וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל דע"כ בחולין משתעי קרא דהא מפקי מניה חש"ב כמ"ש רש"י לקמן ע"ש י"ל דע"כ רע"ק לא מפיק חש"ב מההוא קרא אלא מקרא אחרינא עיין בפ"ב דקדושין דאי מפיק ליה מההוא קרא מנ"ל דבשר נחירה היה מותר דילמא קרא לחש"ב ורש"י לקמן בדברי רי"ש הוא דכ"כ ורש"י בחומש משום דהביא ס' ר"ש לכך מוקי לקרא בחולין דרי"ש מפיק מניה חש"ב גם מה שהק' עוד דרש"י מפיק למעוטי גיזה מקרא דוזבחת ואינו כן אלא מקרא רתובח ע"ש עמ"ש מרן בכ"מ בריש ה"ש דתרי גווני פיסולי מוקדשין ע"ש

הנה הר"מ בפ"ד מה"ש דין י"ז פ' דכשר נחירה אשתרי להו בר"ע וגם כ' דבשר תאוה נאסר להם בשחי' אבל נחירה שרי כנר' דסתראי נינהו וכבר ה' טירת כסף תמה עליו ועוד ק"ל כיון דבנחירה מיהת משתרי מאי פריך בסוגיין לרי"ש מקרא דצבי ואיל נוקמה