משמרות כהונה חלק ג עא

עו"ש בשאבוקה כנגדו דקדק הבית יעקב בתשו' סי' כ"ו אמאי לא תני במתני' דין דאבוקה ע"ש וה' ת"ש סי' י"א סק"י כ' שנעלם ממנו גמ' לקמן די"ז ע"א דאוקמה למתני' דלעולם שוחטין ביום ובלילה ע"ש וליתא דלקמן אוקמוה בין ביום בין בלילה בין בראש הגג בין בראש הספינה ע"ש וא"כ הו"ל לאשמועי' ד"ז בהדיא דמתני' דלעולם שוחטין א"ל דקאי אגג וספינה

תוס' בד"ה שחי' וכו' הוי מין לכ"ע וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דמ"ש התוס' לעיל דההיא דהוריות לאו לענין שחי' היינו לרב ענן ע"ש והא דלא מק' התוס' בפשי' מדאיתותב רב ענן ואסיקנא דמומר לע"ז שחי' אסורה ובגוי לאו לע"ז בלא ההיא דהוריות משום דאי' למי' דמאי דאסיק דשחי' אסורה היינו משום:

דלאו בר זביחה הוא ונ"ל מוזבחת וכמ"ש התוס' לעיל בטעמא דמומר להכעיס וא"כ לאו לע"ז ונבילה הוא דהוי וכמו נכרי ממש ולהכי מק' מהוריות דאמרי' מין הוא כ"ז לשי' מהרש"א ז"ל אבל נ"ל עיקר דמאי דתירצו התוס' לעיל דההיא דלקמן בעע"ז תמיד כוונתם דגם ההיא דהוריות בתדיר איירי ולענין שחי' איירי וראיה לזה מדפרכי' לעיל ארב ענן מברייתא דקרבן ומאי קושי' נימא דמאי דקתני מומר לנסך היינו תדיר ורב ענן מודה בתדיר כמ"ש התוס' וע"כ דאפי' לא הוה קרי ליה מומר אלא מין ואי איתא דבאינו תדיר מין מקרי דהבנת מהרש"א ז"ל א"כ ברייתא קרי ליה מומר אע"ג דמין הוא וא"כ נוקמה בתדיר ועוד ראיה דבע"ז דכ"ו פרכי' אמ"ד להכעיס מין מברייתא דקרי ליה מומר והשתא תק"ל לכ"ע דעע"ז מין הוא מברייתא דקרבן דפרכי' מינה לרב ענן דקרי ליה מומר אלא ע"כ דמוקמי' לה באינו תדיר ומאי דאמרי' לע"ז מין הוא היינו בתדיר אלא דק' לפ"ז מדפרכי' שם בע"ז אההיא דהמינין והמומרין מורידין מדתניא לכל אבידת אחיך וכו' ומאי קושי' נוקמה דמומר בע"ז דאינו תדיר דמומר הוא אלא ע"כ אפי' אינו תדיר מין הוא וי"ל והנה התוס' שם בע"ז בד"ה איזהו הק' קושייתם דהכא ועוד הק' ממורידין ותי' דההיא דשחי' מין בכומר ואי איתא לדברי מהרש"א ז"ל דדוקא ההיא דשחי' מין בכומר א"כ מאי משנו בקושי' דמורידין אלא ע"כ דגם ההיא סוגיא איירי בכומר מיהו לזה י"ל דס"ל כתי' התוס' הכא דדוקא במין הוא דקאמר השתא וכו' אלא משום דאכתי קשה מחי פריך בסוגיין השתא וכו' נוקמה מאי דקאמר אין מינין באומות היינו בעע"ז דעלמא ולאו באדוק וע"כ הוכרחו לו' דבישראל גופיה בכומר איירי ומ"מ אין זה הכרח דא"י למי' דלא מצי לאוקמא באינו אדוק דבנכרי אינו אדוק מומר מקרי ולא מין משום דהכל עע"ז אבל בישראל מומר לע"ז דעלמא מין מקרי וכן צ"ל לתי' התוס' הכא דלא כ' כמ"ש בע"ז ועיין במהרש"א ובמהר"ם לובלין שם בע"ז ועמ"ש בי"ד סי' ב' דין ה' ע"ש והנה התוס'. שם הביאו ראיה לתי' מההיא דשחטה מ"מ שיזרוק וכו' לרשב"ל מותרת ופירש"י מותרת באכילה אלמא אפילו בעע"ז אין שחי' נאסרת בסתם ע"ש וק"ל דהא אסיקנא בפרקין לעיל. דלא כרב ענן אלא דמומר לע"ז שחי' אסורה וא"כ איך מותרת באכילה אלא ע"פ דשאני התם דבפעם אחת הוא ובפעם אחת לא הוי מומר וכמ"ש התוס' לקמן די"ד ע"א בד"ה השוחט אבל במומר דפעמי' שלש אה"ן דשחי' לע"ז אפי' אינו כומר וצ"ע ועיין להב"ח בסס"י ב' שנראה מדבריו דהתוס' בע"א קיימי קודם דאיתותב רב ענן אבל למאי דאיתותב צ"ל כמ"ש התוס' בסוגיין ע"ש וצ"ע ועיין בחי' במס' ע"א דכ"ו ע"ב:

בד"ה אבל וכו' וא"ת לישתוק קרא וכו' עכ"ל נר' דס"ד דהס' מבחוץ בגוים אי מקבלין מקבלין אפי' מרשיעי ואי אין מקבלין אפי' מצדיקי וא"כ בע"כ דהס' היא דאין מקבלין מכולן מדאצט' איש אישו ר"ל דלא לכתוב לא איש ולא מכם אלא ע"כ דהס' אין מקבלין מכולן וא"כ לישתוק קרא מניה ותירצו דהסברא מבחוץ היא מצדיקי נקבל ולא מרשיעי וא"כ אין כאן לא הקושי' שהק' ולא הראיה ועיין מה שהק' מהרש"א ז"ל ולפמ"ש אין מקו' לקושי' דזאת הסברא לא חידשוה התוס' אלא בתירוצם

בא"ד דס"ד דמצדיקי נקבל עכ"ל הק' מהר"ם לובלין ז"ל א"כ לא ליכתוב אלא קרא דאיש ולא אצט' מכם ואנא ידענא דקרא דאיש לרשיעי אתא דאי לצדיקי מסברא ידעי' ע"ש וי"ל דהנה התוספות בשבועות דכ"ב ע"ב כ' דהיכא דהס' פשוטה פרכי' קרא למ"ל ת"ל מס' אבל היכא דאין הס' פשוטה כ"כ אע"ג דס' היא טרח וכ' קרא ע"ש וא"כ בסברא דאין מקבלין כלל היא פשוטה ולכן הק' למ"ל קרא אבל בס' זו דמצדיקי נקבל אינה פשוטה כ"כ ואין שייך להק' למ"ל קרא ועוד נ"ל דהנה התוס' בתמורה ד"ז ע"א הק' למ"ל איש ת"ל מקרא דמיד בן נכר ותי' דאצט' למעט נזירות או שאר קרבנות למר כדא"ל ולמר כדא"ל ע"ש וק' דתק"ל מאי פריך הכא כלל לא ת"ל מבן נכר ואין מועיל תי' ונ"ל דע"כ התוס' הכא לא הק' אלא בקושי' דמק' הכא וא"כ אין מקום לקושי' מהר"ם לובלין ז"ל דאצט' איש לדרשות דהתם ומ"ש התוס' בקושי' קמייתא מדאצטריך איש לרבינהו היינו מדאצט' התנא לרבינהו או הגמ' לאתויי הרבוי אבל קרא גופיה אצט' כדאמרן

בד"ה תקרובת וכו' משמע הכא דרבנן לא מקשי וכו' עכ"ל נר' דאף לפום סברא דהשתא דלא מקשו אפי' לאיסור מודו דאסור מיהא מדרבנן וכמו טומאה למסקנא דהתוס' ועיין להתוס' בקמא דע"ב ע"ב ע"ש ולפ"ז מה שהוכיחו מהא דהיוצא אסור היינו כיון דמדרבנן הוא דאסור בבשר היוצא דאינו אלא חששא הוי כס' דרבנן ואע"ג דהגמ' קאמר א"א דליכא תקרובת לית לן בה דה"ן בההיא דכל הצלעים קאמר הגמ' א"א דליכא תקרובת ואפ"ה כ' התוס' בדבור זה דאינו אלא חששא ומה שהק' התוס' מהא דיין ש"ן התם כולל אפילו סתם יינם ע"ש בתוס' ומה שהק' משמעתין דקאמר מתני' דלא כר"א היינו דס"ל דאפי' סתם מחשבת נכרי לע"א אינו בתורת ודאי אלא חששא ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל דמתני' קתני פסולה והול"ל אסור בהנאה מדרבנן מיהא

והנה ה' שע"ה ה' אישות די"ד כ' דהתוס' בקמא שצדדו דתקרובת ע"א אינה אסורה בהנאה מן התורה היינו לרבנן אבל לריב"ב כיון דמקיש אפילו לטומאה כ"ש להנאה עש"ב ולכאורה קשה דמאי פריך בההיא דלשם הרים הא ע"כ ברייתא דזבחי מתים היא כריב"ב דלרבנן אינו אסור בהנאה אי איתא דרבנן לא מקשו להנאה וא"כ ע"כ מתני' כרבנן ומאי פריך הגמ' אלא ע"כ דרבנן מקשו לאיסור א"כ מאי מסתפקים התוס' ועפי"ה ניחא דמדרבנן מודו דאסור

בא"ד והיכא דגוזלת את הרבים לא גזרו עכ"ל מכאן מוכח דס"ל ס' דאורייתא לחומרא מדרבנן ועיין לה' פר"ח ז"ל בסי' ק"י בפרט הלז מ"ש בדעת התוס'

בא"ד והא דאמר בפ' העור והרוטב וכו' עכ"ל