משמרות כהונה חלק ג ע

תניא וכו' עמ"ש בסוגיא זו באורך בי"ד סימן א' דין ד' עש"ב

עו"ש גמ' באשפה שבשוק כ"ע ל"פ וכו' משום דבס"ד דפליגי בכל גוונא הא דלא חיישי' באשפה שבשוק לשמא נתנבל משום דאזלי' בתר רובא דאינן נבילות אבל השתא דפליגי באשפה לבד במאי פליגי וע"כ דפליגי אי עשוי להטיל נבילה באשפה וא"כ באשפה שבשוק כ"ע ל"פ דהא ודאי עשוי להטיל נבילתו באשפה שבשוק ולכך הוצרך לו' באשפה שבשוק כ"ע ל"פ

תוס' בד"ה כ"ע וכו' ה"ה דפליגי בשוק בלא אשפה נר' דבאו לאפוקי ס' ריא"ז דבשוק דמי לבית ממש וכ"ע מודו דשרי דאי באו לאפוקי דלא נימא בשוק כ"ע אסרי היה להם להכריח מברייתא דלעיל דקתני מצא תרנגולת שחוטה בשוק דא"כ אתיא דלא כמאן ומעתה קשה עמ"ש הכ"מ בפ"ד מה"ש דק ח' לדעת הרמב"ם דלפום מסקנא דשמעתין שוק לכ"ע אסור ע"ש א"כ ברייתא דלעיל דלא כמאן ובישוב דברי ריא"ז עם סוגיא דמציעא כתבתי בי"ד סי' א' דין ד' ע"ש

ע"ב גמ' נראין דברי ר"י לר"ח וכו' פירש"י דהא דקתני ודברי ר"ח היינו ר"ל שרברי ר"ח אינם אלא באשפה שבבית וכ"נ דמפ' התוס' לקמן דף ק"ט ע"א ע"ש ולפ"ז ל"ג ונראין בסיום דברי הגמרא דמהרש"ל הגיה ונראין בדברי הגמ' נראה שמפ' מ"ש בברייתא ודברי ר"ח היינו ד"ל ונראין דברי ר"ח לר"י בבית ממש דלא כרש"י והתוס': גמ' מ"ש מעשה זכו' ק' לפמ"ש התוס' לקמן דף ק"י ע"ב דבמשניות דס' זרעים וטהרות היו בקיאין הוצרכו ליישב סוגיא דהתם ע"ש מה יענו לסוגיין: תוס' בד"ה מאן עמ"ש כי"ד סי' א' דין ה' עיין שם

בד"ה זרק וכו' ונקט לרבותא דרבנן עכ"ל לפי זה

הול"ל רבותא טפי אפילו מתכוין לחתיכת בשר דהא בזרק סכין לא הוי אלא מתכוין לשום חתיכה ולרבנן פסלי לחתיכה בשר כמ"ש התוס' לקמן דף ל"א ע"א ע"ש כנר' דהתוס' הכא ס"ל דלמסקנא דאשמועי' רבא מתני' ר"ן היא אין חילוק בין חתיכה לחתיכת השר ועיין בפ"ב מה שהקשה על הר"מ דתלי דין חש"ו בדין זרק סכין והגמ' מצריך להו ע"ש והוא תימא דהגמ' לא עביד צריכותא אלא חש"ו עם ההיא דהפילה רלא מכוין לשום חתיכה אבל זרק דמכוין לחחיכה אח"ן דדמי לחש"ו ואפי' דהתוס' שם כ' לחלק בכה"ג מ"מ מהגמ' גופה אין הכרח וי"ל דלמסקנא דרבא אין חילוק וכמ"ש לדברי התוס' הכא וצ"ע

תוס' בד"ה ותבעי וכו' הומ"ל יש להם מחשבה וכו' עכ"ל ודאי ג"ז למסקנא ניחא דיש: להם מעשה דקתני נוכל לומר היינו מעשה גרידא ומדרבנן אלא דלס"ד אדפריך מר"י ליפרוך ממתני' גופה ולכך לא כ' לפי המסקנא ניחא אלא בקושי' ב' ולפמ"ש מהרש"א במ"ב דלפירש"י הא הא דקתני למוד היינו ר"ל אמירה ניחא שפיר

בא"ד ועוד אפי' העלום סתם עכ"ל עיין מהרש"א. ז"ל ולפי' רש"י דהעלום מפני הכנימה ל"ק קושיית התוס' וכ"מ כתוס' הביאה הר"ש במכשירין פ"ו מבואר בפי' רש"י ומהתוס' ההיא ק' על פי' התוספיות: דף יג ע"א גמ' ל"ש אלא שלא הפך בהך הומ"ל בהעלום סתם ולא מפני הכנימה דהשתא הוי מחשבתו ניכרת מתוך מעשה אלא דנקט חידוש אפי' מתחילה העלום מפני הכנימה די הפך בהן אחר ירידת הטל לא אמרי' מפני הכנימה הפך ועיין להמש"ל בה' ט"א ועיין בתוס'

עו"ש מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מדרבנן וכו' הר"מ בפ"א מהלכות פסה"מ כ' דאין מועיל מחשבתו ניכרת אלא להחמיר וכ' מרן בכ"מ שאם פיגל הקטן הוי פיגול ע"ש והר"ב מ"ל בפ' י"ד שם תמה עליו דמאי נ"מ כיון דלא הוי אלא מדרבנן הא בלא"ה פסול דשחי' קטן פסולה ע"ש ונ"ל דנ"מ לענין אי ישרף מיד או תעובר צורתו דהר"מ בפי"ט שם פ' דפיגול ישרף מיד ואלו בשחי' הפסולים צריך עיבור צורה כמו שכן נראה מדברי רש"י ז"ל בפ' כ"צ דף פ"כ ע"ב בד"ה ה"א והא אנינות שהוק"ל לרש"י ז"ל דילמא אקריבוה באנינות דהוי קודם זריקה ולכך ישרף מיד ע"ש נראה דאי אקריבוה באנינות לא מצי הגמ' להוכיח מירי והא אכתי קשה איך אמרי' ריב"ן ור"נ אמרו דבר א' והא כיון דאקריבוה באנינות הו"ל פיסולו בגופו ואפי' לרבנן ישרף מיד ואי איתא דס"ל לרש"י דאנינות פיסול הגוף הו"ל להקשות ולתרץ כן בעיקר דברי ר"י דאמר אמרו ד"א אלא ע"כ דבעבודת פסולין לא הוי פיסולו בגופו ולפ"ז מאי דיליף בדפ"כ דזבחים דאונן עבודתו פסולה מדאמ"ל שמא באנינות אקריבוה היינו לר' נחמיה ועיין בתוס' שם וא"כ נ"מ טובא דאי הוי פיגול אפי' דאינו אלא מדרבנן כיון דפיסולו בגופו ישרף מיד דגם פיסולי דרבנן בשריפ' אבל אי מכח שחי' קטן פסולה לא הוי פיסולו בגופו ולפ"ד בחוץ למקומו תעובר צורתו אי איתא למ"ש המש"ל שם דבדקדוק כ' מרן שם פיגול לאפוקי חוץ למקומו ע"ש ומ"מ עדיין לבי מגמג' בכ"ז וצריך אני להתלמד ממ"א

תוס' בד"ה מנין וכו' ונר' דהאי מתעסק היינו מתכוין לחתיכת סימנים עכ"ל נר' דהאי מתעסק דהוא חתיכת סימנים אפי' לר"ן ולא אמרי' הוה דרגא דלר"ן דמתכוין לחתיכה כשר בחולין לא ממעטי' בקדשים אלא זה וכ"מ בסוגיא דלקמן דף ל"א ע"ב וכ"כ הלח"מ בריש ה' פיסולי המוקדשין ומ"מ אין להכריח שכן הוא דאי לר"ן לא ממעטי' אלא זרק מאי מק' התוספות על רש"י נימא דנקט רש"י כן אליבא דר"ן דהלכתא כוותיה זה אינו דכיון דלר"ן אפי' אינו מתכוין לחתיכה כלל כגון בשילה כשר ולא נקט פלוגתייהו בזרק אלא לרבותא דרבנן כמ"ש התוס' לעיל א"כ כי ממעטי' בקדשים היינו הפילה אבל זרק כשר וא"כ ע"כ דנקט רש"י זרק הוא לרבנן ומק' התוס' שפיר

ע"ב גמ' לקבל מהן דתניא. וכו' ק' מנ"ל מהאי ברייתא דמקבלין ממין גוי דילמא דוקא מומר הוא דקתני מקבלין אבל מין אין מקבלין כמו גבי שחי' דשחי הוי עע"ז לאו לע"ז ושחי' מין לע"ז ולפמ"ש רש"י לעיל דף ה' ע"א דהמיעוט אינו עובדם אלא מדלא כ' רחמנא המיעוט צבי גוים משמע דהכל כשרים ע"ש ניחא שפיר דמדלא כ' מיעוט גבי גוי מוכח דאפילו מין בשר ועי"ל דאי דוקא מומר אמאי מקבלין ממומר ניחוש שמא מין הוא כמו שהק' הגמ' בסמוך ושינוייא דמשני בגמ' דגוים דח"ל מעשה אבותיהן בידיהן לא יתכן כאן דהבריית' אקרא קאי דמשתעי בזמן אבותיהם עצמן אלא ע"כ דאפי' מין כשר מיהו זה לא יתכן אלא להס דס' דאורייתא לחומרא מן התורה דברייתא קרא דריש: גמ' דיעבד אין עמ"ש בדברי רש"י ז"ל בי" דס' י"א ע"ש: