משמרות כהונה חלק ג סט

לדידיה דוקא פסח וקדשי' הוא דלא חייש למיעוטא דליכא לקיומי קרא בגוונא אחריתי ובהכי ניחא מאי דק' לס' רבי' יואל מאי בינייהו דר"מ ורבנן כיון דרבנן היכא דאפשר לא אזלי' בתר רובא ור"מ מודה היכא דלא אפשר דאזלי' בתר רובא כדאי' בגמ' שם ועפי"ה ניחא וראיתי למהר"י ז"ל בספר בני אהובה ח"ג די"ז ע"ב שהק' בגמ' בסנהדרין דס"ט דהוכיחו דאזלי' בתר רובא דד"נ מאחר אומר בשנים בחדש אמאי לא הוכיחו מרוצח וממקלל אביו ואמו כדהוכיחו בגמ' דחולין ותי' דש"ה דלא אפשר ובעי הגמ' להוכיח אף היכא דאפשר כגון בן סורר דיש לקיומי קרא בגוונא אחריתי ונסתייע מדברי התוספות דמכות דבכה"ג הוי אפשר ומכח זה תמה על ס' רבינו יואל ע"ש ועפי"ה לק"מ לס' רבי' יואל כמבואר ומ"ש שם עוד בס' בני אהובה לתרץ דהתם בסנהדרין איכא תרי מיעוטי ע"ש עיין להתוס' בבתרא דצ"ג ע"א שכ' דהיכא דאיכא תרי מיעוטי קושטא הוא דלא אזלי' בתר רובא ע"ש

ודרך אגב ראיתי שם בס' בני אהובה שעמד בחקירה אי אדם עומד וצווח דברי לו דהוא מן המיעוט אי בכה"ג אזלי' בתר רובא והוכיח מגמ' ספ"ק דמכות דקאמר ורבנן משיראו כמנאפים דלפמ"ש התוס' שם דרע"ק אזיל לטעמיה דחייש למיעוטא הול"ל דרובא אין משמש דרך איברים וה"ט דרבנן דאזלי בתר רובא ושוב הוכיח מקושי' התוס' דסנהדרין ד"ג להפך דהא כנמצא נגחן הוא עומד וצווח לשחי' זבנתי ע"ש ונ"ל דאין להוכיח משם דבההיא דמכות י"ל דהיינו מאי דקאמר גמ' גופא ורבנן משיראו כמנאפים וה"ט דאזלי בתר רובא ומההיא קושי' התוס' דסנהדרין אין להוכיח כלום דש"ה דשכנגדו טוען נמי בריא דלרדיא הוא דזבני ומסייע ליה רובא ועיין מה שכתבתי בח"מ סי' רכ"ז דין ג' ע"ש

ובמה שכתבתי לתרץ קושי' התוס' ביומא בר"ה ל"צ וכו' שבתי וראיתי דליתא דמדברי התוס' שם בד"ה להחזיר מוכח דס"ל דאפי' ברובא דאיתיה קמן אין הולכין ובעיקר הקושי' שהקשיתי עיין להרב בש"מ בספ"ק דכתובות ועתה ראיתי להתה"ד סי' שי"ד שכ' בפשי' דרוב העיר הוי רובא דאיתיה קמן כאשר כתבתי והוכיח מפירשב"ם דהולכין אחר הרוב ועמ"ש על דבריו בחי' בקמא דף כ"ז ע"ב בד"ה קמ"ל ע"ש

עו"ש משעיר המשתלח וכו' וכ"ת מאי נ"מ הא אין הגורל וכו' הר"מ בפ"ה מה' עבודת יוה"כ כ' שעיר המשתלח טרפה פסול שנא' יעמד חי ועיין לה' פר"ח שם ונ"ל דהנה פליגי ר"י ור"ש ביומא ד"מ בקרא דיעמד חי לכפר עליו דמ"ס כפרת דברים ומ"ס כפרת דמים ותרווייהו ס"ל דיעמד חי עד שעת כפרה אבל בזבחים דף ל"ד אמרי' דחנן המצרי ס"ל אפי' דם בכוס מביא חבירו ומזוייג לו ע"ש מוכח דלא דריש יעמד חי דבעי' שיהא חי עד שעת כפרה וא"כ קרא דיעמד חי למ"ל וצ"ל לטרפה אבל לר"י ור"ש דדרשי יעמד חי עד שעת כפרה וא"כ אצט' לחי ממש וטרפה מנ"ל וצ"ל דאין הגורלל קובע ולפ"ז הר"מ דדריש טרפה מיעמד חי סי"ל הלכה כחנן המצרי דלא כה' מקראי קדש דף ע"ט דכ' דהר"מ פ' כר"י ע"ש וראיתי לה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' מ"ו שהביא ראיה דהר"מ פ' דמת המשתלח ישפך הדם מדאמרי' ביומא דף ל"ו דיליף כפרה דפר דחיא דברים מכפרה דשעיר המשתלח והר"מ בפ"ב כ' מפי השמועה דכפרה האמורה בפר היא דברים א"כ ממילא שמענו דשעיר המשתלח היא דברים א"כ בעי' דיעמד חי עד שעת וידוי ע"ש וראיה זו איני מכיר דמ"ש הר"מ מפי השמועה היינו מדכתיב וכפר ועדיין לא נשחט הפר כדקתני סיפא דברייתא ועוד אפ"ת דדריש לכפר הוא דברים מאן לימא לן דמפרש יעמד חי עד שעת כפרה דילמא כחנן המצרי דמפרש כפרה כפשוטה ולא דריש יעמד חי עד שעת כפרה

תוס' בד"ה חטאת וכו' ועי"ל וכו' עכ"ל עמ"ש כנימוקי בספרי ר"פ חזקת ע"ש עיין בקונט' דטרפיות ריאה

ע"ב גמ' אתיא ממכה אביו וכו' אלא לאו משום דאזלינן בתר רובא קשיא כיון דרוב בעילות הם מהבעל ובעל איתיה קמן מאי ראיה מייתי הא רובא דאיתיה קמן כבר נ"ל מקרא דאחרי רבים וכדאי' בריש הסוגיא ואפי' דהבעילות גופייהו ליתנהו קמן הוי רובא דאיתיה קמן כמו סנהדרין דהדיבור דהוא פריש ליתיה קמן דאי אינהו גופייהו הו"ל קבוע כדכ' המרדכי בסוגיין ע"ש ומכח קושיא זו היה נ"ל לפרש הסוגיא באופן אחר דה"ק אתיא ממכה אביו וניחוש דילמא טריפה אביו וטריפה אינו מוליד אלא ע"כ דאזלי' בתר רובא וכ"ת דמ"מ אפילו דאזלי' בתר רובא דלאו טריפה ניחוש דילמא זנתה לזה קאמר רוב בעילות וכו' באופן דמצד זה לא מייתו ראיה דהו"ל רובא דאיתיה קמן ולא מייתי אלא מחששא דטריפות וממילא שמעי' מסוגיין דטריפה זכר אינו מוליד ונפשט ספיקו דהפר"ח בתשו' סי' ב' ומה שהוכיח שם דמוליד מגמ' דרפא"ט גבי מכה אין משם הוכחה די"ל דס"ל לרבנן וריב"י דהתם דבנקבה גופה טריפה יולדת ואינה חיה דאפילו למ"ד יולדת אינה חיה כמ"ש התוס' לקמן דף ק"מ ובע"א דף ה' ע"ש ומצאתי און לי בפי' הסוגיא מדברי המרדכי בפ' א"ט גבי פסקא דגבינות שכ' דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה והביא ראיה מסוגיין דמייתי דאזלי' בתר רובא ממכה אביו מדלא חיישי' דילמא טריפה והכא איכא חזקה דאינו טריפה דהא האב בן שנה מדהוליד כן ע"ש הרי דהבין בשמעתין כמ"ש דמכח טריפות כמ"ש איברא דאיכא למידק בדברי המרדכי אמאי הוצרך לומר דאינו טריפה משים דהוי בן שנה ת"ל מדהוליד וטריפה אינו מוליד ומכח זה היה נר' להוכיח מדבריו דס"ל טריפה זכר מוליד ומ"ש דילמא טריפה לאו משום דלאו אביו אלא משום דטריפה אינה חיה והו"ל כמכה אביו לאחר מיתה דאינו חייב אלא דהא ליתא הדא דמכה אביו לאחר מיתה דפטור משום דבעי' מכה שיש בה חבורה וכדאי' בפ' הנחנקין וטריפה בר חבורה ועוד מאי קאמר בגמ' דילמא שהיו חבושים דמה יתן ומה הוסיף שהיו חבושים הא אנן לאו מטעם דילמא לאו אביו אתינן עלה אשר ע"כ מוכרחים אנו לו' בכוונת המרדכי דחיישי' דטדיפה הוא וטריפה אינו מוליד ומאי דלא הוכיח מדהוליד חדא מנייהו נקט באופן דהדבר ברור דהמררכי הבין בכוונת השמועה דדילמא טריפה אביו וטריפה אינו מוליד ומ"ש בגמ' רוב בעילות וכו' מילתא אחריתי קאמר וכמו שכתבתי ומה שלא הוכיח הגמרא מזה משום דהוי דובא דאיתיה קמן וממילא נפשט ספיקיה דה' פר"ח ז"ל: גמ' אתיא ממכה אביו וכו' קשה בתו מאנוסתו דבשריפה אמאי ליחוש דילמא לאו אבוה הוא ובכה"ג ס' שקול הוא דלאו בעלה הוא דלימא רוב בעילו' אחר הבעל: דף י"ב גמ' לימא רוב מצויין א"ש מ"ה מי לא