משמרות כהונה חלק ג סו

זאת לתרץ קושית הרשב"א הנז' ע"ש וכן צ"ל ע"כ בתירוץ הב' התוס' דחלב ודם כי הדדי נינהו ולכ"ע מומר לאותו דבר אין מקבלין דמאי פריך בגמ' הא אצט' למומר לאותו דבר אלא ע"כ דכי הדדי נינהו ודע דמתוך דברי התוס' בתי' הא' מתבאר דס"ל דמומר דברייתא דמכם לאו לכל התורה ממש אלא לדוב התורה ונר' דס"ל כס' די"ו פסקו מרן בסי' ב' דמומר לכל התורה חוץ ממנסך ומחלל שבתות שחי' פסולה דרישא דברייתא בהכי איירי ועיין להש"ך ופר"ח ברס"י ב' וכבר כתבתי שם בזה וסעפי"ר דבריו ניחא קושי' מהרש"א במ"ב שהק' דליפרוך מסיפא גופה ע"ש ומדברי התוס' הנז' נר' דלא כהפר"ח ע"ש ובהכי ניחא ע"ש התוס' בד"ה אינו שהק' בדברי ר"ש מזבח רשעים ולא הק' בדברי ת"ק והיינו משום דת"ק איידי בשומר לחלב והביא על הדם דלדם לאו זבח רשעים ועיין לה' מש"ל שם בה"ש ומק' ע"ז שהרי כ' בד"ה מעם דאיירי במומר לכל התורה וע"ז בכלל ובסנהדרין גבי עיר הנדחת אמרי' דבעע"ז זבח רשעים אפילו בשאר קרבנות ועפי"ה ניחא דהתוס' סו' כס' די"ו דחוץ ממנסך הוא ועפי"ה דבדברי ת"ק לא הוק"ל א"כ לת"ק אה"ן דבלא עבוד תשו' איירי ניחא קושי' הגמ' מהתם נפקא ולא משני דאצט' מעם הארץ אפי' עבוד תשו' דהגמרא פריך מת"ק ובח"ק בלא עבוד תשו' איירי ודע דנ"ל בכוונת התוס' בתי' הא' דקושי' הגמ' היא מדברי ת"ק ולא מר"ש ודו"ק

ודע דבגמ' דהוצרך להא דרב המנונא עיין בהוריות די"א דאיכא אוקמתא אחריתי ודוק היטב

ע"ב גמ' למימרא בעי ק"ל לפירש"י נימא דגזרו אפי' חותך ועיין להרשב"א בהי' ועמ"ש בי"ד סי' כ' ע"ש

תוס' בד"ה ר"ג וכו' ופ"ה אבל כותי הוי כנכרי דקס' גרי אריות הן עכ"ל אין להק' דהול"ל דהכא אסר גזירה דגזירת ר"ג היא בשחי' דאיסור תורה אבל עירוב לא אבל במ"ש דה"ט דת"ק וכו' דר"מ ס"ל גרי אמת קשה דנימא אחר גזירה דעירוב ויין כי הדדי נינהו ועיין במהרש"א ז"ל גם קשה למה הוצרכו להוכיח לר"מ דגרי אמת מהא דבכורות הול"ל מדהוצרך לג' זו גבי יין וצ"ל דאע"ג דס"ל גרי אריות יינם היה שרי קודם גזירה כיון דרבנן הוא לא החמירו מה שהק' מהר"ם לובלין במ"ש מיהו קשה וכו' דנימא לא קבלו ע"ש לק"מ דא"כ הי"ל להגמ' לומר כן גבי עירוב וזהו כח קושית מהרש"א ע"ש

דף ו' גמ' וגזר רובא אטו מיעוטא הא דהוצרך לגזירה משים דרובא דאיתיה קמן לא חייש כ"ע למיעוטא אלא כיון דחישינן שמא בשאר מקומות היו עובדין לא נשאר שאין עובדין אלא מיעוטא וכה"ג כ' הריטב"א בחי' בר"פ כל הצלמים ע"ש אלא דלפ"ד מ"ש הגמ' גזרי' רובא אטו מיעוטא קשה דהול"ל מיעוטא אטו רובא מיהו קשה אמאי לא אמרי' קבוע במע"מ דהא בבני אדם אמרי' קבוע וכמ"ש בגמ' נזיר דף י"ב אמרי לך אשה דקביעא ולפמ"ש רש"י שם משום דכל כבודה בא מלך פנימה ניחא אלא דקשה דהו"ל קבוע מכח המקומות ועיין לה' שע"ה בח"א בסופו עמ"ש כא"ח בה' מגילה: עו"ש למאי' אי לשחי' ויין וכו' מגומגם דהול"ל בפשי' היכי שלחו לאתויי חמרא הא כבר גזר ר"מ ונ"ל דמהא לק"ל די"ל דס"ל כרבנן דלא חיישי' למיעוטא אבל ממ"ש לא זזו משם משמע דגזירה חדשה והו"ל למעבר בר"מ ועיין מהר"ם לובלין ז"ל

עו"ש לבטל רשות עמ"ש בי"ד סי' קנ"ט: דף ח' ע"א גמ' ות"ל משים שמנונית מלשון ת"ל משמע דפריך אאיסורא אמאי אסור משום מתקן אלא"ה אסור משום שמנונית ופשטא דמילתא דפריך אעיקרא מימרא דר"ן ולאו אמילתא דרבא ואם כן הפירכא היא על אסור לחתוך דקאמר ר"ן וזהו טעמו של רש"י דפי' הפירכא אלחתוך וטעמו של הגמ' דלא פריך אהיתירא דמותר לשחוט דקאמר ר"ן אמאי שרי הא איכא שמנונית נ"ל דהמק' דפריך ות"ל ס"ל בא"ד בתרא דבסמוך דר"ע ביה"ש צונן מ"ד מדיח שפיר ומאן דאמר קולא אגב דוחקא דסכינא בלע ונאמר דגם לע"ד אינו מכחיש זה דאגב דוחקא וכו' דסברא הוא אלא דס"ל דאיירי דטריד למיפלט לא בלע וא"כ דוקא בשחי' אבל בחתיכת בשר דלא טריד למיפלט אגב דוחקא דסכינא בלע ולפ"ז אין להכריח מדברי התוס' בד"ה אגב דס"ל הלכתא כמ"ד קולף דלמ"ד מוייה נמי אית ליה דוחקא דסכין ולפי זה מ"ש מהרש"א ז"ל בד"ה סכין טרפה ליתא ועיין להתוספות בד"ה הלכתא ושוב מצאתי להמע"א ח"ב סי' ת"ז שצדד כן בגמ' לדעת הרי"ף ע"ש ולכך פריך שפיר על חלוקת לחתוך דאפי' דס"ל כמ"ד מדיח קשה אבל בסחי' ניחא שפיר למ"ד מדיח ולפ"ז ס"ל לרש"י ז"ל דאמרינן אגב דוחקא דסכינא אפי' בצונן ול"ד בביה"ש דרותח קצת כמ"ש התוס' בסמוך וכן יש מן הראשונים שסוברין כן וכמ"ש במ"א ומ"ש מהרש"א ז"ל דלמ"ד מדיח לא סמכי' אהדחה דדרכם להדיח ע"ש אינו נראה דמ"מ קשיא נימא כמ"ד מדיח ואפי' דבעי הדחה היינו משום שמנונית שע"ג הסכין ולאו מה שבלוע ואם כן נימא דאיירי בנתקנח הסכין גם רש"י נקיט בלישניה בלוע וזה לא יתכן למ"ד מדיח ואין להק' לשי' רש"י ז"ל דמאי פריך ות"ל אאיסורא דלפריך נימא דמשום שמנונית קולף ומשום מתקן אסורה כולה די"ל דפריך אלישנא דלכתחי' דנקט ר"ן דאי עיקר חידושו לאסור כולה לא הו"ל למינקט לישנא דלכתחילה ומש"ש בסימן ס"ט דין ב' דיעבד מותר דאי אסור מאי פריך וכו' אלא ע"כ לכתחי' לבד וכו' ע"ש וכוונתו דאי בדיעבד אסור אם כן מאי דקאמר ר"ן אסור ר"ל אסורה הבהמה דזה חידוש יותר אבל אי לכתחי' לבד פריך שפיר ואינו קשה כ"כ אם פי' אסור הוא על הבהמה ולא לכתחי' דהרי הכ"מ כ' בדעת הרמב"ם כן בפ"ד מה' ע"א דלכתחילה אסור אפילו מקלקל ודברי ר"ן אדיעבד קאי ודברי מדן אלו נעלמו מה' פר"ח בסי' יו"ד שכ' לדעת הר"מ מאי דפריך ות"ל אדיעבד קאי ע"ש אלא דלדעת הרמב"ם המק' משמ"ל דמאי דקאמר מותר היינו לגמרי בלא שום קליפה והש"ך ב' בדעת הרא"ש דמודה דיוליך הנאה ליה"מ ע"ש וק' דאכתי קושי' הרא"ש במקו' עומדת דנימא דנקט אסור אפי' ע"י קליפה עד שיוליך ובלא"ה כבר הושג מה' אא ושאר אחרונים. ע"ש

תוס' בד"ה מותר וכו' גבי שוחט בשבת לע"א וכו' עכ"ל יל"ד אמאי לא הק' משחטו שלא לאוכליו והנך דלעיל מינה ועוד מאי ק' הא שם בקדשים איירי ובבהמת קדשים ל"ש חרישה וגידול לרומ דכ' רש"י דרובע ונרבע פסולין וא"כ השחי' היא תיקון. צלה וליכא שום קלקול ונ"ל דכאן דהוצרך רש"י להנך דברים משום דע"י השאי' מותרת באכילה וא"כ