משמרות כהונה חלק ג סה

א"נ הטמא אינו מן הענין כמ"ש הרמב"ן בחי' שם ועיין לה' בתי כהונה ח"א חלק בית וועד ד' א' ע"ג ע"ש

דף ג' בד"ה כגון וכו' מיהו י"ל דלא בעי כלי ך יפה קאמר עכ"ל. ר"ל דבסכין קולא דלא בעי כלי יפה דהיינו דאפי' כלי עץ כשר לכ"ע ואתיא תוספתא ככ"ע וע"ש התוס' בתר הכי ולא פסלינן מילתא באנפי נפשה היא והמתבונן בדבריהם יראה שכן עיקר בכוונתם וכן למדתי מדברי הר"ן בחי' ע"ש ודלא כמהרש"ל ז"ל ע"ש ועיין בדברי התוס' בזבחים עש"ב: גמ' כגון שבדק וכו' עיין להתוס' בפסחים דף ע"ט סוף ע"א

גמ' והתנן המניח וכו' אלא מהכא אין השומר עיין מהרשד"ם חי"ד סימן מ"ח מ"ש בסוגייא זאת ועיין למרן בב"י בי"ד סי' ס"ט ביוצא ונכנס גבי מליחה ע"ש שנעלם ממנו סוגיין ושם הארכתי בזה

ע"ב גמ' דליתיה קמן דליישיליה עיין בש"ע סי' א' דין ד' ולהש"ך והב"ח שם ועמ"ש שם

תוס' בד"ה שאם שחט ואע"ג וכו' עכ"ל אין הק' דהא אפי' לברורי די"ל דעיקר קושי' אסיפא אמאי אצט' אחרים ועיין לראב"ן סי' ר"ה שתי' קושי' התוס' ע"ש

בד"ה מ"ט וכו' תימה וכו' עכ"ל נ"ל לתרץ דהנה הרשב"א ז"ל בתה"א ד"ח כ' דבנאבדה הסכין ולא בדק אחר שחי' כשרה אפי' לר"ה דפליג אר"ח בשיבר עצמות כיון דבדק קודם השחי' אבל הרא"ה ז"ל בב"ה כ' דדוקא לר"ח אבל לר"ה לא וסוגיא דלעיל באוקמתא דר"א כר"ח אזלא אבל לר"ה י"ל דשוחט המומר לכתחי' ולא חיישי' דמשתלי כמ"ש התוס' בד"ה בודק דס"ס בעי בדיקה אחר השחי' ואי חיישי' למשתלי אפי' בודק סכין ונותן לו לא שחיט לכתחילה דס"ס בעי בדיקה אחר שחי' ומשתלי ולפ"ז ה"מ הגמ' למי' כולהו כר"א לא אמרי דס"ל כר"ה ולפי ס' זו ניחא שפיר קושי' התוס' דהנה אי מוקמי' מתני' דהכא במומר ניחא שפיר טפי דמשתמעי כל דברי רבא דמדקתני לכתחי' ודיעבד ע"כ לכתחילה בודק סכין ונותן לו ובדיעבד בודק אח"ש אבל כי מוקמי' מתני' דלקמן במומר דלא קתני אלא לכתחי' י"ל דלכתחי' שוחט בלא בדיקת סכין דבתחי' אלא דסומך על בדיקת סכין דבסוף וליכא למשמע מינה דינא דרבא אבל אמתני' דהכא ל"ל הכי דא"כ דיעבד במאי מוקמת לה וניחא קושי' התוס'

בגמ' רוב מצויין א"ש מומחין הן כ' רש"י ולא בעי למיבדקיה משמע דאדיעבד קאי דבדיעבד הוא דהוזכר הבדיקה וא"כ לכתחי' לא סמכי ארוב מצויין וא"כ ק' דהו"ל לאוקמה בהכי בלא בדיקה ואי משום סיפא דוכולן ק' להנך אמוראי דק"ל וכולן ועיין במהרש"א ז"ל ונ"ל דאפילו הנך אמוראי דק"ל וכולן מ"מ לא מצו לאוקמה כרבינא אי עדיין קשיא לי דוכולן והוא דבשלמא באוקמתא דידהו דהיינו דר"א ואביי ליכא למטעי דבאביי כיון דקתני רישא הכל שוחטין וע"כ בישראל עע"ג א"כ ע"כ דלא קאי וכולן עלה וכיון דליכא למטעי לא חש התנא למתני ואם שחט וכן באוקמת' דר"א אבל באוקמת' דרבינא יש לטעות דוכולן קאי עלה ורישא דשחי' כשרה בבדיקה וכמ"ד דל"א רוב מצויין וס' כיון דאיכא למטעי הו"ל להתנא למתני ואם שוחטו

דף ד' ע"ב תוס' בד"ה מפני וכו' ונראה שמרויחין נמי וכו' למאי דס"ד עכ"ל נראה מפשט דבריהם דלס"ד הוא דא"צ לדברי רש"י אבל למאי דמוקמי' לה כר"ש ע"כ שמרויחין כמ"ש רש"י וא"כ שמעי' דס"ל דאפילו באיסורי הנאה חליפין אסורין אע"ג דגם בא"ה דאורייתא אינם אסורין אלא מדרבנן וכ"מ בדברי הרמב"ן והריטב"א והרשב"א בחי' ע"ש והמש"ל ברפ"ה מה' אישות נסתפק בזה וסיים עלה דלא מצא גלוי לד"ז ע"ש והרא"ש בפ"ב דקדושין כ"כ בשם רש"י שמרויחין דהוי דרבנן וכמ"ש התוס' ולא כ' שום יישוב למאי דמוקמי' כר"ש ורש"י שלפנינו בסוגיין הוא כדברי הרא"ש ומ"ש ולדידן וכו' מילתא באפי נפשה והתוס' הי"ל גי' אחרת בדברי רש"י

בא"ד ואין זה דיוק דאפי' יהיו הדמים מותרין וכו' עכ"ל וק' דאיך אפשר לו' דהדמים מותרין הא קתני מכרן וקדש בדמיהן דיעבד ומכח זה נראה דס"ל להתוס' דמאי דקתני לשון דיעבד הוא אמכרן אבל קדש הוא לכתחילה וכ"נ דעת רש"י שהביא הרא"ש בספ"ב דקדושין ע"ש בדברי הרא"ש וע"כ הוכרח רש"י לחלק בין קדושין לשאר איסורין ע"ש וזה כוונת התוס' במ"ש ומיהו וכו' ודלא כמהרש"ל ע"ש ועיין במהרש"א ז"ל

והנה בחליפי חליפין דעת הרא"ש ורש"י דמותרין אבל דעת התוספות בנדרים דף מ"ז דאסורין ונ"ל דזה תלוי בפלוגתא דאמוראי בע"ז שם דפליגי בחליפי חליפין בע"ז דלמ"ד אסורין מ"ה בשאר אסורין גזרו אבל למ"ד מותרין אפי' תימא דמ"מ אסורין מדרבנן מ"מ בשאר אסורין לא גזרו דהוי גזירה לגזירה ועיין להמש"ל בפ"ה מה"א שם ע"ש

דף ה' ע"א אי מומר לכל התורה וכו' אלא לאו וכו' מלישנא דאלא לאו משמע דמכח זה הוא דקשי' לרב ענן ובלא זה ל"ק ויש להבין למה ונ"ל דאי מנסך מילתא באפי נפשה ול"ק עלה מומר א"כ משמע דאפילו מנסך פעם א' אין מקבלין ממנו וא"כ אפי' בלא רב ענן תק"ל הא גבי שחיטה בפעם א' לא הוי מומר כמ"ש התוס' בדי"ד ע"א ע"ש וא"כ ע"כ צ"ל דקרבן שאני וא"כ גם לרב ענן ל"ק אבל השתא דקאי עלה מומר וא"כ אין לנו לחלק בין קרבן לשחי' ועיין להרשב"א ז"ל בחי' דע דמ"ש רש"י בנדר כתיב נתכוון לדברי מהרש"א במ"ב דנימא מומר לאותו דבר ע"ש והרשב"א בחי' הק' דנימא מומר דסיפא במומר לאותו דבר ע"ש והק' המש"ל בה' שגגות פ"ג דבנדר מאי מומר לאותו דבר שייך ותי' משום דאמרי' בגמ' עולה מכפרת ע"ש ונ"ל דע"כ צ"ל כן בדברי התוס' בסמוך בד"ה מעם שכ' ודוחק לו' דפריך מדרש' וכ' מהרש"א ז"ל דהיינו דכיון דר"ש מיעט מומר לאותו דבר כ"ש מומר לכל התורה דבכללו נמי אותו דבר ע"ש והשתא ק' דקרא בנדר כתיב ומאי בכללו אותו דבר שייך ולפ"ר המש"ל ניחא מיהו דברי המהרש"א בלא"ה תמוהים דנימא מומר לכל התורה דברייתא דמכם הוא חוץ מאותו דבר ולא הוי בכללו דהא לפי התירוץ הא' שכתבו התוס' דמומר לאכול חלב היינו כל התורה חוץ מדם ע"כ ברייתא דמכם בהכי איירי דאל"ה מאי פריך בגמר' מהכא נפקא אלא ע"כ דברייתא איירי נמי בחוץ מאותו דבר ומשמע מדבריהם דד"ז פשוט מדלא הוצרכו לבאר זה בתי' הא' וא"כ איך כ' דפריך מדרש' ועוד לפי דרכו מאי פריך למ"ל מעם הארץ הא אצט' למומר לאותו דבר דלא אתי מכ"ש ממומר לכל התורה ומדעביד הגמרא הצריכותא לב' הצדדים משמע דהקושיא נופלת בב' צדדים אשר ע"כ נר' דלא כמהרש"א ז"ל אלא משום דתרווייהו כי הדדי נינהו מומר לאותו דבר ומומר לכל התורה וכ"כ הריטב"א בחי' ס'