משמרות כהונה חלק ג סז

תיקון גמור הוא אבל שם בשוחט לע"א דאסורה באכילה שחי' זו היא קלקול אצלה דעומדת מחיים לשוחטה לשמה ותהא מותרת וא"כ אע"ג דקלקול גמור הוא אפ"ה כיון דאיכא תיקון קצת להוציאו מידי אמ"ה חשיב תיקון ומק' שפיר אבל מהא דשחטו שלא לאוכליו והנך דמשני הגמ' אם עלו לא ירדו הרי אינו קלקול גמור דהא חזו למצותייהו ול"ד להכא דהוי קלקול וניחא הכל שפיר ובהכי אין להוכיח מדברי התוס' דס"ו דגם בעוף איירי בשמעתין דאי ס"ל דבעוף הוי מתקן כמ"ש מקצת מהאחרונים עיין להפ"ת וכנה"ג א"כ ניחא דהתם בעוף איירי כדאוקמא בגמ' לקמן דף מ"א ע"ב ע"ש ועפי"ז שם טעמא אחרינא הוא והדברים מוכרחים בדברי התוספות כמ"ש ועיין להרב כרתי סימן יו"ד עיין מש ומ"מ ק"ל בדברי התוספות אמאי לא הקשו משוחט בשבת בעלמא אמאי חייב הא מקלקל הוא ועיין לראב"ן

בד"ה שלבנה וכו' אור"ת וכו' עכ"ל לפי זה נאמר דחמץ איסור' מקרי דשמו עליו ועיין להרא"ש כפ' כ"ש שם ובמהרש"א שם בתוספות ועיין למהר"ם לובלין כאן

ע"ב גמ' מדיח כ' רש"י ז"ל במים נר' דבא לאפוקי שאר משקין דהדחה דבשר למליחה סגי בשאר משקין כמו שנראה מדברי התוס' לקמן דף ל"ג ע"א בד"ה ונאכלין וסו' רש"י דדוקא בדם מהני משקין אבל להעביר השמנונית דוקא מים ובהכי יתכן דסו' רש"י לכתחי' לא אפי' למ"ד מדיח ולא סמכי' לו' דבלאו הכי מדיחין הבשר דהדחה זו בעי דוקא מים וא"צ למ"ש מהרש"א לעיל בפירש"י בד"ה ות"ל ע"ש ולהכי רש"י בדף קי"ג גבי הדחה דמליחה לא פי' במים כמו הכא

תוס' בד"ה השוחט וכו' וגבי עכברא בשכרא וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בפסחים דף ל' דדוקא גבי עכברא דפוגם בעין הוא דמספק"ל ע"ש אין ראיה משם ומ"מ יש ראיה מסוגיין גופה דאי רב ס"ל נטל"פ אסור הול"ל בהא פליגי רב ורבב"ח בנטל"פ

בא"ד ואי סתמייהו בני יומן עכ"ל מ"ל משמע דהשלילה היא דל"א סתמייהו בנ"י ונראה דדוקא בראיה זו משום דאי ס' הוא א"ש דהגמרא נקט חורפא לאסור מתורת ודאי ולא מס' ונ"מ טובא

בא"ד וראיה משמן ש"נ עכ"ל ולפמ"ש התוס' שם דשמן אסור טפי משום חתנות אין ראיה ועיין להתוס' שם דף ל"ח ס' ע"ב

גמ' אחד ששוחט בה כ' הר"ן דה"ט משום דם שע"ג הסכין וק' דתינח בשר אלא חלב אמאי לא יחתוך בסכין ששוחט בה וי"ל

דף ט' גמ' אע"ג דאתיליד ריעותא כתב רש"י דמוקמי' אחזקתיה דסתם בהמות כשרות מבואר בדבריו דחזקה זו היא מכח רובא וס"ל דחזקה דאתיא מכח רוב הוי חזקה ועיין להתוס' לקמן בסוגיא דרובא גבי אתיא מפרה אדומה ולהרא"ש ז"ל שם מ"ש הרשב"א בחי' דהוי רובא דתלוי במעשה עיין לה' קול אליהו ח"א חי"ד סי' א'

ע"ב תוס' בד"ה התם דמסוטה וכו' ומטהר ר"ש עכ"ל ואף דרבנן מטמאין ה"ט משום דאיכא חזקת איסור ומ"ש בגמ' בנדה שם ואבע"א חזקת טהרה ל"ד והעיקר הוא מ"ש בסוף משום חזקת טומאה והתוס' בסוטה דף כ"ח ע"כ הק' אמאי אצט' הלכתא נוקמה אחזקה ותי' דהלכה באה לקיים ההלכה נר' מדבריהם דס' טו' ברה"ר דטהור דוקא היכא דאיכא חזקת טהרה ולפ"ז מ"ש בו אבע"א חזקת טהרה הוא בדוקא ורישא דוקא סיפא ל"ד וע"ש שהק' עוד מההיא דג' נסים הא הו"ל רה"ר ותי' דא' מהן טמאה ודאי וק' דא"כ מאי פריך בגמ' בההיא דב' נזירין הא ודאי א' מהן טמא ועוד דלפי' שי' שם דדוקא בחזקת טהרה הול"ל שאני נשים דליכא חזקת טהרה כיון דמגופה חזיא כמ"ש בריש נדה ועיין לה' פרי האדמה ח"א שהק' על התוס' בע"א דף ט"ל ע"ב מגמ' בסוטה דף כ"ט ע"א בצריכותא דעביד הגמ' שם ולא ראה דברי התוס' כאן ע"ש: דף י' ע"ב ודילמא בציר ליה שיעורן מה שהק' התוספות דדילמא מכח ס' אף שכ' לקמיה בדביר שאחריו דאפי' לקולא וכו' מ"מ ק"ל שפיר דס' טומאה ברה"י טמא מתורת ודאי ושורפין עליו וכמ"ש בגמ' בריש נדה והביאוהו התוספות לעיל ע"ש ובקושי' נ"ל לתרץ דמבואר בנזיר דף ס"ה דמ"ל מקרא דלטהרו או לטמאו דליכא ס' בנגעים אלא או טהור ודאי או טמא ודאי ע"ש וא"כ מ"ש ס' טומאה הוא בשאר טומאות ואין לחלק בין נגעי אדם לנגעי בתים ועיין בפ' הנחנקין דף פ"ז ע"ש

דף י"א גמ' דמנח גומרתא ק"ל דמבואר בתוס' פסחים דף ע"ה ע"א בד"ה דלרבא אסור מן התורה משום הפסד קדשים וכ' מהרש"א ז"ל שם דה"ה לאביי וא"כ קשה סוגיין ע"כ נר' דלא כמהרש"א ז"ל

מה שהק' מהר"א ברודא ז"ל הביאו השע"ה בה' ק"פ דנימא ועצם ל"י בו היינו א"צ לשבור ע"ש נ"ל דא"כ אפי' בשעת הקרבה הו"ל למכתביה לקרא ולאו בשעת אכילה כדכתיב בבית אחד יאכל ועצם ל"י

תוס' בד"ה מנא עמ"ש מהרש"א ז"ל דמדרבנן הוא דאמרינן סמוך והיינו לרבנן דלר"מ מן התורה הוא כמו שמטהר בעיסה בקדושין ד"פ ע"ש וא"כ ק' לר"מ מאי א"ל מיהו לפמ"ש התוס' לקמן דפ"ו לחד תי' דאפי' במיעוטא לחוד מטהר משום דבר שאין בו דעת ניחא גם לר"מ ובמ"ש התוס' דהשתא קיימי' לר"א דלא קי"ל חזקה מקרא כ' מהרש"א ז"ל אלא דנ"ל מהלכה וא"ד ממנה בק"ו ועיין לה' מכתם לדוד למהרד"פ ז"ל דמ"ז ע"ב שנר' שהבין דלר"א ל"ל חזקה כלל ע"ש ועמ"ש בי"ד סי' ט"ל דין ג' ע"ש

הקשו התוספות אמאי לא הוכיח דהולכין אחר רובא מק"צ דדחו שבת ע"ש שמעתי מק' דנוקמה ק"צ בשנים שאחזו בסכין ושחטו דמהני כדאי' לקמן ד"ל ולענין שבת קי"ל כר"י בפ' המצניע דצ"ב בזה יכול וזה יכול פטור ע"ש ולק"מ דא"כ למ"ל במועדו לאשמעי' דדחי שבת כיון דליכא דחוי בשתי' ואי להקטרה. הא הקטרה גופה לא דחיא אלא משום דכבר דחתה שחי' כדאי' בס"פ ר"י ע"ש אלא ע"כ דגלי לן קרא דשבת הותרה אצל ק"צ אע"ג דאפשר בלא דחיה וכדאי' בפ' טרף בקלפי דמ"ב ועיין לה' שמחת יו"ט סי' נ"ט איברא דק"ל בשבת דקי"ו דדחיק הגמ' אליבא דרבנן דמפשיטין כולו לאוקמה בברזי ואמאי לא אוקמה בשנים שהפשיטו וניחא השתא טעמא דרי"ש די"ל דס"ל כר"מ בפ' המצניע וצ"ל דהגמ' ניחא ליה בברזי כדי לאוקמה ככ"ע אפילו לר"מ וניחא בזה מה שהק' התוס' שם ממתני' דפסחים ע"ש בד"ה דשקיל דההיא אתיא כר"י ובשנים שהפשיטו