משמרות כהונה חלק ג סד

בגורן ולא ע"י יציאה מן הדיר דלא כהח"ן שמחקו

גמ' אלא למ"ד למנין בהמות וכו' ר"ל היל"ל י"א חולין ומ"ש רש"י בד"ה וליעשרי אמאי מקולקלין ליהוי עשירי מעשר וי"א שלמים וכו' לשונו מורדף ור"ל אמאי הוי מקולקלין דהיינו למהוי עשירי מעשר וי"א שלמים לא הו"ל למהוי אלא י"א חולין ודבריו הם לפי הפירוש שהסכים עליו במתני' דהיינו פרושי קמפרש

ע"ב גמ' לאתויי יצא עשירי ולא דבר וכו' וה"ת דהומ"ל לאתויי קרא לט' ט' דאז אפילו כשיצא עשירי קראו ט' חשיב לא נעקר שם עשירי ממנו לפי' הב' שכ' התוספות בד"ה עד אלא משום דמתניתין מיירי בקרא לט' עשירי ניחא למילף דגם זה הכלל בהכי מיירי

פירש"י בד"ה עשירי וכו' דטעונין ב' מתנות וכו' עכ"ל טפי היל"ל דעביד להו מתנה א' דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנם במתנה א' כפר ועיין בפסחים דף פ"ט ע"א

דף ס"א ע"א במע"ב בזה"ז ומשום תקלה לפמ"ש התוספות בריש פרקין דטעמא דלא אמרינן ימותו בבכור משום תקלה משום דנאכל ע"י מום בלא פדיה איכא פסידא דקדשים ע"ש צ"ל דהכא במעשר אפי' דהעשירי נאכל ע"י מום בלא פדייה מ"מ כיון דמעורב בשלמים דצריך פדייה תרווייהו אינן נאכלין בלא פדייה מספק ולכך ימותו משום דמעור' בדבר הצריך פדייה מיהו ק' דא"כ מאי פריך אפילו חד נמי הא אי הוי מעשר לחודיה דינו שירעה כיון דמשתרי ע"י מום בלא פדייה וי"ל דה"פ אפי' חד נמי ר"ל אפילו בקרא עשירי תשיעי ואחד עשר עשירי דדין י"א קרב שלמים ימות כדתנן אם הקדיש בזה"ז ימות וממילא שמעינן דכי איערב ימותו כולן ואמאי אצט' לאשמועינן ד"ז ביצאו ב' בעשירי ומשני קמ"ל אפילו תרי דנפישי פסידא ולעולם אילו מעשר לחודיה בזה"ז ירעה כמו בכור וכן פסק הרמב"ם ז"ל במעשר בזה"ז ירעה

פירש"י בד"ה למאי דס"ל דה"ק לדידי דס"ל דטעות מעשר קריבה לאו תמורה היא וכו' עכ"ל כצ"ל

בד"ה בזה"ז וכו' דהאידנא לא נהוג מעשר משום לקוח וכו' עכ"ל ר"ל דלרב הונא לא חייש לתקלה מדאצט' לגזירה לקוח אלא ס"ל להגמרא כאן כמסקנא דלעיל משום תקלה ובעבר ועישר וכמ"ש התוס' והגמ' דלא פריך לר"ה מהך ברייתא דקתני ימותו בלא"ה דחי להך דר"ה לעיל

תוס' בד"ה והא וכו' ועי"ל הך דשמעתין כל חד בשעת הקרבתו וכו' עכ"ל. ק"ק מה תיקנו בזה הא אכתי קשיא הך דשמעתין אהך דפסחים דחמשה שנתערבו עורות פסחיהן דהתם נמי בשעת הקרבתו שמא הקרבן ל"מ בסמיכה וי"ל דמעיקר' לא הוק"ל להתוס' אהך דשמעתין מהך דפסחים די"ל דלכתחילה ודאי לא יביא דבר הטעון סמיכה מספק ול"ד להך דשמעתין דכבר עישר ומעיקרא לא הוקשה להם להתוס' מהך דפסחים אלא אההיא דנזיר דב' מביאין קרבן על תנאי: תם ונשלם מסכת בכורות

מסכת חולין דף ב' בד"ה וסופג וכו' חד בשלו וכו' כדאמר בתמורה עכ"ל ע"ש בתמורה דפרי' לכתו' לא יחליפנו ולא בעי לא ימיר ומסיק למתפיס שניהם וצ"ל דס"ל להתוס' דלא פריך הגמרא הכי אלא לאביי דס"ל שם לעיל מזה עונשין מ"ה בגלוי מילתא אבל לרבא שם אתיא ברייתא כפשטא

ע"ב בד"ה אבל וכו' ולר"י נמי אמאי וכו' עכ"ל לפי' הר"ן שם בנדרים דר"י לא פליג אר"מ בפי' דקרא ל"ק קושית התוס' והתוס' במנחות לא הקשו אלא לר"מ נר' דמפרשים כפי' הר"ן ע"ש

גמ' ואם שחט ואומר ברי לי וכו' נר' דמאי דהוצרך לברי לי לאו מכח מדצריך בסיפא אחרים אלא מכח סברא וכן מתבאר מתוך דברי הריטב"א ז"ל בחי' ועיין במהרש"א בע"ב. ראיתי בס' דברי נבא שהק' לאוקמה כולה בחולין שנעשו עט"ק והק' כ"ש לכתחילה בד"א בסכין ארוכה אבל בסכין קצרה צ"ל ברי לי ותירץ דבסכין קצרה לא מהני ברי לי אפי' דיעבד ע"ש וליתא דהרמב"ם בריש ה' פסו"המ כ' דטמא במוקדשין אם הכניס ידיו לעזרה ושחט שחי' כשרה וכ' הלח"מ דסובר דמאי דאמרו בגמ' סכין ארוכה היינו למאן דס"ל ביאה במקצת שמה ביאה אכל למאי דקי"ל לש' ביאה אפי' בידיו ע"ש מבואר דאפי' במוקדשין בסכין קצרה שחי' כשרה מיהו הר"מ לא כ' ברי ליה ואחרים רואין אותו והוא נגד הגמ' וצ"ל דס"ל כמ"ש התוס' דבבמה איירי אבל בעזרה דהיא כר"הר ס' טהור וא"צ ברי ליה ואחרים רואין אותם וכן ראיתי לה' נודע ביאודה בחי"ד סי' שכ"ב וא"כ יש לקיים מ"ש הדברי נבא ברה"י מיהו אינו מוכרח די"ל דבחולין בדיעבד א"צ לברי לי והתוס' בנדה ד"ו כ' דברי לי ל"ד ע"ש וכו' א"כ אמאי צריך אחרים רואין ויש ליישב משום דמ"מ צריך שיאמר איני יודע אבל כי ליתיה קמן צריך לאחרים רואין ובהכי ניחא דקאמר הגמ' דליתיה קמן דלשייליה ולא קאמר דשייליה ואמר איני יודע משום דאי איתיה קמן ואמר א"י א"צ לאחרים רואין אותו

תוס' בד"ה דליתיה וכו' ואי איירי בבמה א"ש עכ"ל אע"ג דאיירי באחרים רואין אותם וא"כ איהו ואחרים הרי ג' והוי כה"ר כמ"ש בגמ' בר"פ ב' נזירין מ"מ י"ל אחרים רואין מרחוק ולאו עמהן במעמד אחד וכה"ג איתא בגמ' שם ע"ש א"נ מאי אחרים נשים ואפילו הרבה נשים חשובין כתר לענין זה כמ"ש הרמב"ן והרשב"א והר"ן בחי' בפ"ק דנדה ד"ה ע"ב ע"ש