משמרות כהונה חלק ג סג

ודוקא מע"ב תיקנו דלא לעשר אלא ה"פ לכל הפחות יהיה מותר להקנות אודניהו ואמאי כלו חיותא דר"מ בריש מכלתין ומשני דאסור להפקיע קדושתייהו כיון דאפשר בדר"י

תוס' בד"ה רע"ק וכו' בתמורה בסוף אלו קדשי' קאמר נמי וכו' עכ"ל הוצרכו לזה לישב אהא דקאמר לימא מתני' דלא כרע"ק דדחיקא ליה לאוקמה דלא כרע"ק כיון דסתם מתני' דחלה כרע"ק

בד"ה ואין מחרימין וכו' ומיהו קשה דמשמע התם דמיירי במטלטלי וכו' עכ"ל משמע להו דמאי דאמרי' התם הא במטלטלין מטלטלין ממש וכי פריך הא במקרקעי נמי איירי משני דגם הקרקעות דח"ל כמטלטלין ולעולם דמיירי גם במטלטלין כדמשמע מלישנא דמקרקעי נמי ותי' דלאו מטלטלין ממש ומאי דקאמר מקרקעי נמי מ"מ לא התיר אלא המקרקעי ועיין להח"ן

דף נ"ד ע"א בד"ה דגן וכו' ע"ד דר' יונתן וכו' עכ"ל ר"ל דטעמיה דר' יונתן הוא ראי ס"ד כדר' יאשיה ל"ל כרמך אבל בע"ד דר' יאשיה הפי' הוא קשיא לדעתיה דר' יאשיה ומ"ש התוס' אח"ז דאין לפ' למ"ל לאו ב' דבע"ד דר' יונתן אין הפי' כך אלא לגמרי וכו' צ"ע הא גם בדר' יונתן יתפרש כך דטעמיה דר' יונתן דאי ס"ד דקרא קאמר דבעי' זרעי' וכרמך כדאמר ר' יאשיה למ"ל לאו שני ועיין להתוס' בחולין שלא כתבו האי אין לפרש שכ' כאן

גמ' אלא מעתה גבי מעשר וכו' בש"מ הקשה מאי פריך נימא דל"ץ קרא דחלב אלא משום דלא הוו כלאים אבל היכא דהוו כלאים בלאו קרא אין מתעשרין ע"ש מ"ש וי"ל דהגמ' ה"פ אלא מעתה דתירוש ודגן ודגן ודגן אצט' למלפינהו בק"ו כדלעיל בקר וצאן דליכא ק"ו די"ל כבשים ועזים יוכיחו מנ"ל דאין מתעשרין ואסוגיא דלעיל פריך

ע"ב תוס' בד"ה אמר וכו' ורבא אמר בלא ראשית וכו' עכ"ל בש"מ תי' דסוגיא דהתם כלישנא בתרא דהכא דרבא דריש ראשיתם ע"ש ואכתי ק' לל"ק דהכא למ"ל לרבא ראשיתם וצ"ל כתי' התוס'

דף נ"ה ע"א בד"ה אין ירדן וכו' והלא לא היו שם ימים ע"ס גבול בנימין וכו' עכ"ל משמע להו דלא היו שם ימים מדלא הוזכר בקרא אלא ים המלח וימה של סיבכי וימה של טבריה ע"כ שהם למעלה מן הגבולות שהוזכרו בקרא וא"כ למעלה מיריחו נמי עדין לא נתבטל חשיבותו עד למעלה מן הגבולות שהוזכרו בקרא

ע"ב פירש"י בד"ה מקוה וכו' ל"א על הזוחלין שנפלו מן העבים וכו' עכ"ל לא יכולתי להלום פי' זה דלענין דבר הטעון מים חיים לא מהני מה שנמשכין ע"ג קרקע דהא מים גשמים הן ולענין דבר דסגי ליה במקוה הנוטפין נמי כשרים דמי גשמים הן וההיא דשאובה שהמשיכוה כולה אינה ענין לכאן דהתם שאובה ע"י כלים ממש אבל הכא מי גשמים הן הנוטפין והנמשכין

דף נ"ו ע"ב בד"ה זונה וכו' וא"ת והאמר רבא בפ' מרובה וכו' עכ"ל ר"ל דקשיא לרבא מברייתא דהכא דתיעשרה איהי ואחר שתי' לקושיתם הב' חזרו וכ' דעדין קשה הקושיא הראשונה

גמ' חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים אצט"ל עפירש"י ועיין בשיטה ועי"ל דכיון דחלקו בבהמה אמרי' כספים כמאן דפליגי דמי כיון דא"צ שומה וכה"ג איתא בגמ' בכ"ד ובהא הוא דהוה ס"ד דנחלקו בבהמה סגי אבל איפכא לא הוי שום חידוש

דף נ"ז ע"ב תוס' בד"ה בפרוס וכו' והלא מן הדין בב' בתשרי וכו' עכ"ל ראיתי בשיטה מקובצת שכ' במתני' ולא אמרו באחד בתשרי כיון שאחר בתשרי ר"ה למע"ב ע"ש נר' דס"ל דנקטו באחד בתשרי משום שהוא ר"ה והו"ל לעשר בר"ה ולפי"ז ניחא קושי' התוס' ומאי דלא מעשרי בשני ימים בתשרי משום דבעינן למעבר הכירא ולמסקנת התוס' דיום המעשה אינו בכלל צ"ל דמאי דקאמר הגמ' לקמן בכ"ט באלול ר"א ור"ש לטעמיהו דאמרי באחד תשרי ר"ה לא למיהב טעמא למאי דלא מאחרי טפי מכ"ט באלול כדפירש"י דלזה אפילו אי ס"ל באחר באלול ר"ה הוה א"ש דכיון דס"ל דבעינן שתי שבתות אי מעשרי בב' בתשרי בצרי להו ב' שבתות כיון דיום המעשה אינו בכלל ובאחד בתשרי ל"מ לעשר מפני שהוא יו"ט אלא למיהב טעמא למה לא מעשרי בכ"ט באב אי ס"ל באחד באלול ר"ה ולהכי קאמר דאנהו ס"ל באחד בתשרי ר"ה ולפירש"י צ"ל דס"ל דיום המעשה בכלל ולכך הי"ל לעשר בב' בתשרי אי לאו דלטעמייהו אזלי דס"ל בא' בתשרי ר"ה

בא"ד ומההיא שמעת' דמגילה עצמה יקשה למצוא י"ד יום וכו' עכ"ל ר"ל דקשיא על ההיא דמגילה דמוכח מינה דבלא יום המעשה בעי' א"כ איך יליף ב' שבתות ממשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח הא ליכא ב' שבתות

דף נ"ח ע"א גמ' אין פרוס פחות מט"ו יום וכו' פלגא דהלכות פסח וכו' ומדקתני מתני' נמי פרוס עצרת ופרוס החג שמעי' דגם בעצרת וחג שואלין בהלכותיהן קודם ל"י ול"ד פסח דהא אין פרוס פחות מט"ו יום ופרוס דהלכות החג הוא ומכאן קשה למ"ש הב"י בריש ה' פסח דדוקא בפסח הוא דשואלין קודם ל"י ועפירש"י בפ"ק דסוכה דף ט' ובמהרש"א שם ע"ש

פירש"י בד"ה באחד בתשרי וכו' ולהכי ל"מ לאחורי וכו' עכ"ל עיין מה שכתבתי לעיל בתוס' בד"ה בפרוס

תוס' בד"ה וא"א וכו' וי"ל לא הייתי אוסר להקריבו וכו' עכ"ל הא ודאי דכאן שהוא לעשורי דמי להקדש אלא דר"ל דנקט הט' דסקרתא משום דנ"מ לאסור ההקרבה ומ"ש בסה"ד לא שייכי הנך שינויי לא קאי אשינויא קמא וא"צ למה שהגיה הח"ן

ע"ב פירש"י בד"ה ונטל עשרה וכו' אלא עשרה בכ"א נטל וכו' עכ"ל נר' דל"ג סגירסתנו מאה ונטל עשרה עשרה ונטל אחד דלגירסתנו לא יתכן לפ' כפירושו דא"כ הו"ל לתנא למינקט אחד אחד ב"פ כדקתני עשרה עשרה

תוס' בד"ה כשם וכו' א"נ מודו רבנן וכו' אבל אין מצוה לעשות וכו' עכ"ל והגמ' דמוקי ר"י כר"א ן' גומל אע"ג דר"א ס"ל מצוה ור"י דוקא דיעבד קאמר י"ל ש"ה דכתיב אשר יעבור

דף ס' ע"א גמ' ולישני ליה בגורן ומנאן זוגות וכו' משום דכשמעשר ע"י יציאתן מן הדיר תנן לעיל דעושין להן פתח קטן כדי שלא יצאו ב' כאחד לכך נקט בגורן דהיינו שמעשרן