משמרות כהונה חלק ג סא

וצ"ל דה"נ קאמר ומאי דקאמר בזמן הל"ח ל"ד אלא ה"ק אפי' שיאכל היבש בזמן הלח מהני וה"ה בכל ימי השנה ובזה ניחא מאי דקתני בברייתא ג' חדשים לפי צר זה ולפי"ז הגמ' לעיל דפריך מברייתא דקתני ג"ח אר"י בר אשיין ע"כ דס"ל כצד הא' דלצד הב' לא פריך מידי וא"כ הגמ' לעיל פשיטא ליה הבעיא ועיין להח"ן. ודע דמה שפירש"י במתני' שאכלן בב"א לא פי' כן אלא לפי הצד הב' דלהצד הא' אפי' אכל הלח ואח"כ היבש אינו מום כיון דבזמן א' אכלן

דף ט"ל ע"א גמ' ולא בעל כוליא א' ולא בעל ג' כליות קשה דהכא מחד קרא ממעטי' תרווייהו ומ"ש מהא דבפ' ר"א דמילה בעי תרי קראי למעט פחות משמנה ויותר על ח' גבי מילה וי"ל דשאני הכא דמחד טעמא הוא דטעמא דג' כוליות משום דכל היתר כנטול דמי והו"ל בעל כוליא אחת ועיין להפר"ח בי"ד סימן מ"ב מה שהוכיח מכאן ועמ"ש שם ובחידושי' במס' ע"א דף ה' ע"ב ע"ש

דף מ' ע"ב תוס' בד"ה והא וכו' הא אוקימנא ל לעיל מתני' וכו' עכ"ל ק"ק דלעיל שם פריך אברייתא דדק משוקע והא אין מומין בלבן ומאי פריך והא פלוגתא דתנאי היא ונוקמה להך ברייתא כמ"ד יש מומין בלבן ועוד דנוקמינהו להנך תרי ברייתות בלבן ופליגי בפלוגתא דהנך תנאי ובהנך ברייתו' לא שייך תי' התוס' ויש ליישב

דף מ"א ע"א גמ' אף חרוץ במקום עצם הא דתנן לעיל חוטמו שניקב שפמו שניקב אפילו שהוא שלא במקום עצם ניקב שאני שניקב מעבר לעבר והוי מום וכן נסדק ע"פ כולו אבל חריץ שהוא דבר קטן ואפי' אינו חריץ אלא שנר' כחריץ כמראה חמה העמוקה מן הצל בכה"ג בעי' מקום עצם

תוס' בד"ה אלא וכו' ויש לתמוה הא שחין וכו' עכ"ל אין להקשו' דילמא שחין היינו לח מבחוץ ומבפנים ואשר לא תוכל להרפא לא קאי אלא אגרב וחרס וניחא הא דנתרפאו המצריים ואצ"ל מעשה נס די"ל א"כ אמאי אצט' הגמ' לו' תלתא הוו נימא דאשר לא תוכל להרפא לא קאי אגרב אלא אחרם אלא ע"כ דמשמע ליה להגמ' דאכוליה קרא קאי

ע"ב בד"ה אילימא וכו' וי"ל מדקאמר רי"ש וכו' עכ"ל דאי ת"ק בכור ודאי ס"ל ע"כ דרי"ש דקאמר בכור הוא היינו ודאי ולא צדד הגמ' דרי"ש את"ל קאמר אלא אי ת"ק ספיקא ס"ל דאז יתכן דרי"ש קאמר את"ל דסמך את"ק דס"ל ספיקא הוא

בד"ה וקמטעי וכו' ולר"ח נמי וכו' עכ"ל לולא דבריהם י"ל דלפום סברא דהשתא דרבנן בתראי לאו מיתורא דרשי אלא מזכר דאתי לגופיה ממעטי אנדרוגינוס אע"ג דאתי לגופיה למעט נדבה אפי"ה משמע להו דזכר ודאי הוא דקדוש א"כ נמעט נמי טומטום ולא אמר ר"ח דטומטום לכ"ע קדוש אלא למסקנא דרבנן מיתורא דרשי א"כ י"ל דיתורא לא דרשי אלא לאנדרוגינוס דמסתבר טפי מטומטום

בד"ה אא"ב וכו' וא"ת א"כ מאי קפריך וכו' עכ"ל הו"מ לאקשויי כן גם לפירש"י דקרא לאשמו' דאינו קדיש ומותר בגיזה ועבודה מאי פריך אצט' קרא. למיסר ספיקא הא י"ל דאצט' קרא לומר דאינו קדוש אפילו בנקבה דמפריש נקבה לאשם קדוש קה"ג אלא משום דכבר דחו פירש"י

דף מ"ב ע"א בד"ה הזכר וכו' דקראי טובא וכו' עכ"ל ר"ל דבכולהו יש דרשות דמסתבר טפי למדרשינהו להנך דרשות ולא מייתר אלא קרא דהזכרים ול"ק מ"ש הח"ן

בד"ה ואתא וכו' וי"ל דאפי' ודאי זכר וכו' עכ"ל ר"ל דיתורא דקרא דהזכר ע"כ אתא למעט אנדרוגינוס אעפ"י שהוא ודאי זכר דלטומטום לא אצט' קרא לפי המסקנא דבמטיל במקום נקובת מיירי ולא חיישי' שמא נהפכה זכרותו וא"כ הוי נקבה בודאי וזהו שכ' ואפי' ודאי נקבה ר"ל דל"מ דהוי ס' נקבה אלא אפי' ודאי נקבה הוי ואם כן ע"כ קרא לא אתי אלא לאנדרוגי' ועיין בש"מ ודלא כהח"ן

ע"ב גמ' לימא הוא דאמר כרבנן וכו' דח"ל לר"א דרבנן בתראי מודו דלא הוי בריא ומיירי במטיל במקום נקבות ודלא כר"ח דס"ל ספיקא הוי וכן במאי דקאמר ר"י לא ס"ל כר"ח י"ל דס"ל לר"י כר"א דבמטיל במקום נקבות מיירו רבנן בתראי ומאי דפירש"י דס"ל לר"י בריא היינו דכדר"י י"ל דס"ל אפי' בריא נמי הוי ואה"נ די"ל דס"ל כר"א ול"ק מ"ש הח"ן

גמ' מאי לאו בהא קמיפלגי וכו' ק"ל אמאי לא מוקי לה דכ"ע לא אמרי' הואיל ואשתני וקמיפלגי בפלוגתא דר"מ ורבנן דפליגי אי חיישי' למיעוט' והדתניא אינו מיבם ס"ל כר"מ דחיישי' למיעוטא שמא סריס דפלוגתא דאשתני אשתני לא שייכא אלא אליבא דרבנן וניחא טפי דהדתניא אינו מיבם אתיא כרע"ק ככולה מילתא דרע"ק נמי חייש למיעוטא כדאי' לעיל בפ"ג

דף מ"ג ע"א גמ' אמ"ר למ"ל דכ' רחמנא וכו' צריכי דאי כ' רחמנא וכו' קשה הא ילפינן מהדדי בג"ש דגרב גרב ושאר מומין לא נאמרו אלא בשביל דבר שנתחדש בה וי"ל דה"ק למ"ל כלל ג"ש ולא סגי למילפינהו במ"מ ומשני משום דאיכא למיפרך ולכך אצט' ג"ש ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בד"ה למ"ל מנ"ל מומין שבגלוי וכו' דהא ילפי' להו בג"ש

ע"ב גמ' איכא משום אחולי עבודה וכו' הא דלא קאמר אב' מלקות דמשום שוה בזרעו של אהרן ליכא אלא לאו הבא מכלל עשה משום דאיכא למ"ד בפ' כל הפסולים לאו הבא מכלל עשה לאו הוא ובסמוך דקאמר א"ב עשה משום דאיכא למ"ד עשה הוא דנקט בתרווייהו הבינייא דאתיא אליבא דכ"ע

דף מ"ד ע"ב מתני' אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה א' וכו' לעיל ד"מ ע"א תנן כה"ג גבי בהמה ופריך בגמרא השתא ביצה א' פסול אין לו ביצים מבעיא ומאי דמשני שם לא שייך כאן גבי אדם ויש ליישב: דף מ"ה ע"א פירש"י בד"ה אם וכו' הואיל וחתכה לר"י דמכשיר ביתרת דהכא מודה דפסיל הואיל וחתכה אבל לרבנן פסלי בלא חתכה כיון דיתרת היא ועיין להתי"ט

בד"ה חסר וכו' כגון אשה וכו' עכ"ל משמע דבאשה אעפ"י שיש לה רנ"ב איברים בקכ"ה הוי רוב מנין דאזלינן בתר רובא דאינשי וקשה דבגמרא בפ"ב דיבמות ופ"ב דקדושין ובכ"מ אמרי' כל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות וא"כ אמאי בנשים סגי בקכ"ה כיון דלאו רובא זכרים וי"ל במ"ש התו' בכתובו' בשם הירוש' דמיתה מצויה בנשים יותר וא"כ רוב החתו אנשים הם מיהו אכתי קשה כי פריך הגמ' תנא מנינא אתא לאשמועי' לישני בפשי' דקמ"ל אפילו באשה סגי