משמרות כהונה חלק ג נח

עכ"ל ולר"מ דוקא דחייש למיעוטא הוא דאמרי' סמיך והוי פלגא ופלגא אבל לרבנן לא אמרי' סמוך כלל ולכך פריך שפיר לעיל הא רובא מתעברות ויולדות ועיין למהרש"א בפ"ק דחולין די"א ע"א בתוספות בד"ה מנא ה"מ ע"ש

ע"ב בד"ה חלב וכו' דלא קאמר היכי אכלי' בישר' מ"מ היכא דאיכא חזקה וכו' עכ"ל אבל בהך דהיכי אכלי' בישרא ליכא חזקה דלא הוי אלא טריפה וכ"כ מהרש"א ותמהני דבפ' ב' דחולין דל"ב ע"ב מסיק הגמ' דנקובת הושט הוי נבילה ול"מ שחיטתה כראוי אלא שחיטה פסולה היא וב"פ כל הפו' דנקובת הושט נבילה ואם כן איכא חזקת איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וע"ש בחידושי' בחולין

בא"ד שאדרבא העמד ולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא תי' כן בקושייתם שהק' לעיל בד"ה ור' יאושוע והכא אמאי לא תי' כמ"ש שם דאיכא רוב דמתעברות כשמגיעות לזמן שראויות להתעבר

דף כ"א ע"א גמ' והכא במחוסר זמן נכנס

לדיר וכו' לחד פי' שכ' רש"י דשנתה עלתה מיום שנולדה הזקנה קאמר צ"ל דאע"ג דאינו מתעשר אלא אחר עבור זמן דשמנה ימים בבהמה דתו לא הוי מח"ז מ"מ מצטרף עם אמותיהן למעשר כיון דהלידה בשנה אחת דבתר הלידה אזלי'

תוס' בד"ה ת"ק וכו' וא"א לו' כן כלל למאן דמוקי פלוגתייהו וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלת"ק בשנה מעוברת מיירי ליתא דא"כ אמאי לא תתעשר הזקנה עמהם ועוד דממ"ש התוס' ונמצאו שכלו חרשי עיבור ביום ג' של אלול מוכח דלאו בשנה מעוברת מיירי דא"כ הול"ל ביום ג' של אב ע"כ נראה דמיירי פלוגתייהו בנולדה הזקינה בסוף אב וההמצאה שכ' התוס' אינה אלא לדוגמא בעלמא ולא דפלוגתייהו מיירי בהכי ועיין להח"ן

ע"ב בד"ה אשתבוחי וכו' אבל עכו"ם א"נ א"ל הכי וכו' עכ"ל יל"ד אע"ג דאינו נאמן מ"מ העכו"ם אינו יודע שאינו נאמן ונימא מדלא משתבח אשתבוחי ע"כ דלא בכרה וי"ל דמיירי באמר העכו"ם שבכרה ודקתני מכאן ואילך ספק משום דאינו נאמן אבל אם העכו"ם לא אמר כלום אה"נ דדינו כישראל דמדלא משתבח במקחו ע"כ דלא בכרה וקדוש ודאי

בד"ה בהמה וכו' אע"ג דתנן בפ' בהמה המקשה וכו' עכ"ל קשה הא דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא והו"ל רובא לפיטורא אינו אלא לרבנן אבל ר"מ דחייש למיעוטא חייש למיעוט דחיוב כמבואר ביבמות ר"פ האשה שהלך בעלה ע"ש וא"כ נימא הא דלא דוחק הגמ' כדי לפרסמה אלא לר"ח משום דבמתני' לחודה י"ל דראב"י ס"ל כר"מ דחייש למיעוטא וי"ל משום דמתני' הילכתא היא דמשנת ראב"י קב ונקי ולית הילכתא כר"מ דחייש למיעוטא כמו שהוכיחו התוס' לעיל

דף כ"ב ע"א גמ' אבל לקדירה לא לפמ"ש התוס' לעיל די"ז ע"ב בד"ה אפשר בשם הר"ש דכשיש ב' צדדין להיתירא שרי אפילו באיסורא דאורייתא ע"ש אמאי לא שרי הכא לקדירה הא איכא שני צדדין להיתירא דאי רובא מיא מהניא להו השקה וכן אי פלגא ופלגא מהניא להו השקה כמ"ש התוס' ויש ליישב: ע"ב תוס' בד"ה יתיב וכו' ונראה לרבי דבכל דוכתא וכו' וז"ל ראשון דיי"ן וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דזה לשונו של רבי דבתחלה צדד עד רובו ואח"כ מסיק דעד ששים וכל שאר הדיבור ע"ס הדיבור הוא מדברי רבו של בעל התוס' ובהכי ניחא מ"ש בס"הד דל"ל סילק ולעיל בד"ה אבל כבר הקשו קושי' זו דסילק ותי' ע"ש דכאן הוא דברי רבו וכן בס"הד כ' דמיירי שלא נתכוון לבטל דאין מבטלין איסור לכתחילה ולקמן בר"ה סבר חזרו והקשו כן ותי'

בא"ד א"כ ל"ל לא דר"ד ולא דרב יצחק וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי לא אתי כר"י הא י"ל בחבית מיירי ולכך בעי מים דר"י לא קאמר אלא מצרצור קטן אבל חבית לא וכמ"ש לעיל מזה

דף כ"ג ע"א פירש"י בד"ה טומא' חמורה דהיינו משא עכ"ל קשה לפירש"י מאי פריך לקמן מאי איריא משום ביטול ברוב ת"ל דלא אתחזי כלל נימא דלר"י נמי דמוקי קרא בסרוחה מעיקרא לא מעטיה קרא אלא מטומאת משא כמו לבר פדא באיתחזי מעיקרא וי"ל דלקמן פריך לבר פדא דס"ל סרוחה מעיקרא ל"צ קרא דכיון דס"ל דעפרא בעלמא אפי' ממגע טהור וס"ל להגמ' דבהא דאמר ר"י משום ביטול ברוב ליכא מאן דפליג דלא מצינו שנחלקו בזה כמו שכן הוא בגמ' כאן לפירש"י

ע"ב תוס' בד"ה ואידך וכו' וי"ל דלענין איסור אכולה וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי הוצרך הגמ' למי' לר"י קרא בסרוחה מעיקרא לא הול"ל שא דקרא באכילה מיירי ובאתחזי מעיקר' וכדמוקי ליה במ"א ולא מיירי קרא לענין טומאה ויש ליישב

בד"ה אלא וכו' וי"ל דדילמא רב ששת סבר וכו' עכ"ל ר"ל רב ששת דאמר אלא אראב"י משנת ראב"י קב ונקי ולא דחי דפליגי בברייתא משום דסבר כמ"ד עד לגר וא"צ למה שהגיה הח"ן

דף כ"ד ע"א גמ' ומאי בכוליה פירקין ר"י תרתי אמר וכו' ומאי דקאמ' לעיל אלא אראב"י ל"ק הא חדא הוא דאיכא די"ל דכלל הא דר"י בן המשולם אף על פי דכבר אמרה בהדיא חזר וכללה

תוס' בד"ה ופלוגתא וכו' מדאצט' לפסוק הלכה כמותו וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא קבעו דבריהם לעיל בדברי רב עצמו דאמר הלכה בכוליה פרקין לבד מפלוגתא הא ע"כ איכא פלוגתא מדאצט' לפסוק הלכה

גמ' עד שיודע לך דבר מבע"ל וכו' מדלא מוקי דמספק"ל אי הילכתא כרבנן או כר"ש דאמר קלוט במעי פרה טמא יש להוכיח כדברי התוס' בשמעתין דר"ש דוקא קלוט אבל חזיר שרי מיהו י"ל משום דסתם משנה בפ"ק דלא כר"ש ור"י ס"ל הלכה בסתם משנה ועוד אי לא אסיר באכילה אלא משום ר"ש א"כ ע"כ דפשיט"ל דבנה הוא בודאי ונפשטה הבעיא דלעיל והגמ' לא ניחא ליה למפשט הבעיא דמה"ט לא מוקי במסקנא דפשיט"ל בטלה ולא מבע"ל אלא בחזיר אלא דמוקי דמבע"ל בחזיר באת"ל יולדת מרחמת

ע"ב תוס' בד"ה והיינו וכו' מ"מ מדרבנן אסור במתכוין או בפ"ר וכו' עכ"ל מבואר דס"ל פ"ר באיסורי דרבנן אסור ועיין להתוס' בפסחים רכ"ה ע"ב ולהמג"א סי' ש"י ע"ש

דף כ"ה ע"א תוס' בד"ה תולש וכו' ועוד