משמרות כהונה חלק ג נו

כפיר"ת והגמרא בקודם מירוח מיירי אבל לאחר מירוח משום דדומה לחיוב טפי

דף י"ב ע"א גמ' בבשרא בדילוקא דמי א"ד כיון דרהיט וכו' מכאן קשה אמ"ש במקובצת בקמא דמ"א ע"א דאפי' לרבנן דס"ל בן פקועה לא בעי שחיטה מ"מ נחירה בעי מדאורייתא ע"ש דא"כ לאו כבישרא בדיקולא דמי וגם לא הוה ליה למי' כיון דרהיט אלא כיון דבעי נחירה שה מעליא הוא

דף י"ג ע"א תוס' בד"ה מה וכו' פי' כשקונה מישראל וכו' עכ"ל והגמ' דמייתי מינה לקונה מן הנכרי ס"ל דשוין הן קונה מישראל וקונה מן הנכרי וע"ז הוא דפריך כיון דשוין הן בשטר וחזקה נמי אלא ע"כ דאין שוין ולפום קושטא דמילתא דאין שוין הוא דאמרי' אין שטר בנכרי

בד"ה אימא וכו' וא"ת דילמא בחליפין וכו' עכ"ל ואע"ג שכ' התוס' בדיבור הקודם דמשום דב' הקנינין מצויים. היינו לגבי שטר וחזקה שלא מצינו במ"א שקונין בנכרי אבל קנין חליפין דמצינו שקונה בנכרי ודאי מיסתבר לאוקומי ביה קרא מלאוקמיה בקנין חדש שלא מצינו במ"א שקונה בנכרי מיהו קשה דהו"ל להקשו' קושי' זו לעיל במאי דקאמר הא מיד עכו"ם בבסף ע"כ נר' דלעיל י"ל משום מצויין כמ"ש לעיל אבל הכא דקאמר ממונו לכ"ש דמשמע דלא אשכחן קנין לממונו שפיר הא אשכחן קנין חליפין ועיין להח"ן

בא"ד והא דקאמר עכו"ם בחדא לאו בחליפין וכו' עכ"ל כצ"ל דלגי' הספרים דתי' אחר הוא והיא גי' מהרש"א אמאי לא תי' הכי אקושית שטר וחזקה שהק' בדיבור הקודם ועוד דלא יתכן דקושיתם היא הכא דאכתי לא אסיק הא דעכו"ם בחדא ולא הי"ל להזכיר בתי' הא דעכו"ם בחדא ע"כ נראה עיקר כגירסת ס' וכמ"ש ועיין במקובצת

ע"ב גמ' סיפא דיהיב זוזי מחזי וכו' ומ"מ צ"ל בקיבל עליו לדון בדיני ישראל כדפירש"י דאל"ה כיון דליכא קנין במשיכה אע"ג דיתיב זוזי ומשכו ממנו לא מיחזי מידי כיון דאינו קונה במשיכה זו והנה ה' חק יעקב סימן תמ"ח כ' ישראל שקנה חיטין מגוי קודם פסח ואחר הפסח נודע לו שיש חמץ באותן החיטין שרי ולא הוי חמץ שע"ע הפסח דהיתירא ניחא ליה למהני איסורא לא ניחא ליה למהני וה' שמחת יו"ט סי' א' דף ה' ע"ב כתב דמ"מ אסור משום דכשמחזיר לגוי החמץ ונוטל ממנו הרמים מיחזי כמוכר לו החמץ כדאמרי' בשמעתין בלוקח גרוטאות ע"ש ודבריו אלה לא יכונו אלא להפו' כר"י דמעות קונות בישראל ולגוי במשיכה אבל להפו' כר"ל וגוי ליתיה במשיכה לא מיחזי כמ"ש דדוקא בקיבל לדון בד"י ואפי' להפו' דמשיכה קונה בגוי לע"ד ל"ד כלל דדוקא גבי ע"א דאיסור הנאה מדאורייתא גזרו רבנן היכא דמחזי כמוכרו לו אבל חמץ שע"ע הפסח דלא אסיר אלא מדרבנן לג' למחזי במוכרו לו היכא דהוי מקח טעות וצדק הח"י בדינו

תוס' בד"ה ד"ת וכו' דלא משתעי קרא אלא בקנין הרגילין וכו' עכ"ל וכן צ"ל בגמ' דפריך לאמימר לעמיתך ל"ל ולא משני לעמיתך קונה בחליפין לנכרי אלא ע"כ משום דלא משתעי אלא ברגילין

דף י"ד תוס' בד"ה ר"א וכו' ומיהו יש לדחו' וכו' ולעמיתך ידרוש לענין אונאה וכו' עכ"ל קשה דאי ישראל וגוי קונין בכסף ולא במשיכה לר"ח כמאי מוקי ברייתא דבלן דשמעי' מינה דבמידי דמחסרא משיכה. בעי משיכה ולא מעל הא כולהו קנו בכסף ובשמעתין דאמרינן לאמימר כולהו קנו במשיכה ל"ק מברייתא דספר די"ל דאתיא כר"ש דלכ"ע לר"ש מעות קונות אבל אי כולהו קנו במעות קשיא ברייתא דבלן

בד"ה ורישא וכו' פי' וגם אם לא משך יחזור עכ"ל ר"ל דאינו מגיה הברייתא אלא דמפרש ראם לא דקתני ברישא דברייתא קאי אמעוס ואמשך כאלו אמר לא נתן מעות ולא משך וכ"כ בש"מ דלא כהח"ן

גמ' קב"ה אסורין בגיזה ועבודה במקובצת בשם תוס' חיצוניות. הק' פשיטא דהא קדש הם ותי' דקמ"ל אפי' פחות משו"פ ע"ש ותמהני דא"כ מאי מסייע ליה לר"א ממתני' הא מתני' לא אתי עיקר חידושא לדיוקא אלא לגופה דנפדו שרי ודוקא נפדו אבל לא נפדו אסיר משום דקדש הם ומהיכא שמעי' ממתניתין אפילו פחות משו"פ

ע"ב תוס' בד"ה גמר וכו' מ"ל תחת. תחת מקדשים וכו' עכ"ל אין להק' למ"ל קרא דבכור ליגמר העברה ממעשר ומעשר תחת תחת מקדשים דקראי דבכור אצט' לכו"פ וכלל למומין שבגלוי וא"ח כדאי' לקמן רפ"ו ע"ש וס"ל להתוס' הנך דרשא דכו"פ קאי במסקנא כמ"ש מהרש"א שם לפירוש רש"י בחומש

בד"ה טוב וכו' ונקט הכא דרשא דאביי וכו' עכ"ל היינו כאביי דס"ל בכה"ג מזהירין ולא ממ"ש בסוגיא דהתם אליבא דאביי דסוגיא דהתם לא מייתר אלא טוב אבל קרא דאו ברע מבע"ל לסיפא דקרא דנתפס בתמורה וכמ"ש התוס' שם אבל סוגיא דהכא מייתר ליה כוליה קרא דאי לענין דנתפס בתמורה הול"ל אסיפא דקרא כמ"ש התוס' בדבור שאחר זה ולא ס"ל התוס' דהכא כמ"ש שם דא"כ מאי מק' בדיבור שאח"ז

בא"ד ואין לתמוה מהא דאלו הנשרפין איכא איפכ' וכו' עכ"ל עמ"ש בחידושי' שם בתמורה

דף ט"ו ע"א גמ' אי מה צבי ואיל חלבן מותר וכו' כ' בש"מ בשם התוס' חיצוניות ק"ל אמאי לא פריך מחלב ולקמן אמרי' ולדן וחלבן אסור וכו' ואולי מחלבן פריך וכו' ע"ש והוא תימה דא"כ מאי פריך א"ה חלבו נמי נימא למאי מדמית וכו' ואי חלב בפתח קאמר הא שפיר מדמי להו לחולין גם הם עצמן כ' סמוך לזה ונ"מ דל"מ לשנויי כדמשני לקמן וכו' ע"ש

תוס' בד"ה מה וכו' לכדרע"ק וכו' או לכדר"א הקפר וכו' עכ"ל לפ"ז לא רע"ק ס"ל כר"א הקפר ולא ר"א הקפר ס"ל כרע"ק דהא לא מיתראי קראי ולשי' הרמב"ם במנהיג ומרביע שור פיסה"מ משום דהו"ל כמו טמאה וטהורה וס"ל דליכא כלאים אלא בב' מינין א' טמאה וא' טהורה ואם כן נ"ל מצבי לחודיה ואייתר איל יתכן דרע"ק ס"ל דר"א הקפר ועיין במקובצת בשם הרא"ש

בד"ה רק וכו' ושמא דריש להו למילתא אחריתי עכ"ל לפ"ז יתורץ מה שתרץ דלא מייתי קרא דפיסולי המוקדשין רק את הדם לא תאכל די"ל דפסיקא ליה דאתא לדרשא אחריתי

בד"ה ואה"נ וכו' וצריך לחלק וכו' עכ"ל אי כוונתם לחלק משום דלא כתוב אלא בשר והגיזה שלא הזכיר נשארה באיסורא וכמ"ש בש"מ א"כ לא מק'