משמרות כהונה חלק ג נה

דף ט' ע"א בד"ה מאן וכו אכילה לריה"ג דלא שכיח וכו' עכ"ל אפי' לא הוי אלא ס' שקול קשיא לפירש"י אלא שכ' דלא שכיח לאלומי הקושי' דאפי' נפרש דלא כפירש"י אלא דלריה"ג מפריש לעצמו מ"מ קשיא כיון דלא שכיח לא היה לו להפריש כלל וחי' דאפי' בס' מועט טוב להחמיר

בד"ה ושתי וכו' ואע"ג דל"צ כדקתני זכר ונקבה וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א נימא דזכר ונקבה כמי קמ"ל דלא אמרי' טנפה וכו' ע"ש ול"ק דהא מילתא דלא חיישינן לטינוף כבר שמעינן לה מילדו ב' זכרים דקתני נותן ב' טלאים לכהן דאי תלי' בטינוף לא הי"ל ליתן לכהן אלא א' וכמ"ש התוס'

ע"ב פירש"י בד"ה ומותר וכו' דהא לא אשכחן דאסיר עכ"ל לקמן בגמ' נ"ל מקרא דשורך למשוטי בכור אדם אלא דר"ל דהשתא לפום אוקמתא הלזו דלא ס"ד ההוא ברייתא דמייתי בסמוך ע"כ משום דלא אשכחן הוא ודפריך לקמן ותו לר"י בכור אדם דאסיר ולא משני משום דלא אשכחן היינו משום דר"ש נ"ל מקרא דשרי משמע דאי לאו קרא הוה אסיר

תוס' בד"ה לאפקועיה וכו' כ"כ אינו עורפו מספק עכ"ל ומשום מצות פריה דאע"פ שאינו נותן לכהן מ"מ ההפרשה מקיים מצוה לא היה צריך להפריש כיון דרובא להתיר כמ"ש התוס' לעיל במתני' והא דק"ל להתוס' מטריפה היינו ר"ל דלאוקמא הגמ' אפילו כר"ש וכיון דאין מחויה בפריה הוי עומד לערוף והוי כערוף ואתר עריפה מודה ר"ש דאסור וכל העומר לערוף כערוף דמי כמו דס"ל לר"ש כל העומד ליזרק והוי להפקיע איסורא אפי' לר"ש ועיין לה' ה' יו"ט

בד"ה ותנן וכו' משמע דמקודשת בגבולין וכו' עכ"ל היינו משום דמה שהקפידה תורה בכסף צורה דוקא בגבולין וכ"כ התוס' במ"א וכ"כ בש"מ כאן ודלא כהח"ן

פירש"י בד"ה ע"ע וכו' לאחר ירידתה לנחל איתן וכו' עכ"ל הקשה בש"מ הא רבה גופיה ס"ל בפ"ב דכריתות דכ"ה ע"א דע"ע אינה נאסרה אלא לאחר עריפה ע"ש ובכל הספרים גרסינן התם רבא באלף והכא רבה בה"י כדמוכח לקמן בגמ'

דף י' ע"א גמ' ליתני ומודה ר"ש וכו' הקשה הש"מ משם אתוס' חיצוניות הא אפילו אי אמרינן דלאחר עריפה אסור אכתי קשה ליתני ומודה ר"ש בפ"ח ובשחטו כדפירש"י לעיל וכי שחטו שרי דאינו נאסר אלא לאחד עריפה ע"ש וי"ל דהכא ברבא ס"ל דאמר בכריתות דף ה ע"א דלר"ש עגלה כשחיטה כשירה ופ"ח יליף מע"ע וכי שחטו הוי כמו ערפו מיהו רבא דס"ל הכי ס"ל דאינה נאסרת אלא לאחר עריפה ולא ירידתה לנחל איתן לכ"ע כדאיתא התם ורש"י לעיל בברייתא כ' דס"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה ע"כ נדחה לתרץ דסתמיה דפט"ח בעריפה ולא בשחיטה ואיני מן הקושי אם לא אמר מודה ר"ש בשחטו שהרי במאי דמשני הגמ' בלא חישב הו"מ למיתני מודה ר"ש בחישב אלא משום דבסתמו מיירי דהיינו בלא חישב ורש"י לעיל בברייתא חד פירושא קאמר דמ"ל בשחטו ובערפו ועיין להח"ן

תוס' בד"ה מה וכו' וא"ת מאן דרריש ליה מקוד' וכו' עכ"ל דלר"ש ניחא דניחא ליה למילף חולין מחולין אבל למאן דאסר יליף מקדשים שיצאו ממחיצתן וא"כ יליף חולין מקדשים והו"ל למילף מבקדש באש תשרף ותי' דמ"מ פשטיה דקרא בחולין משתעי והו"ל חולין מחולין ועיין למהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' מה פדייה וכו' מתרת וכו' ק"ל לדעת

הר"מ דעריפה היא מ"ע כמו פדייה אמאי לא קאמר בפשיטות דאצט' למילף מע"מ דסד"א דאין לך דבר שנעשית מצותו ואסור קמ"ל דילפי' בג"ש מע"מ כדאמרי' בפ' כל הבשר דקי"ג ובכ"מ דדוקא ע"ע ותה"ד דהוו ב' כתובים שאין מלמדין לדעלמא ומ"מ בג"ש ילפי' מב' כתובים כמ"ש התוס' בפסחים דס"ה ע"ב: ע"ש ובהך שמעתא דחולין גופה ק' במאי דקאמר למ"ד מלמדין תרי מיעוטי כתיבי הא ר"י הוא דס"ל מלמדין בש' ד' מיתו' ולר"י פט"ח אסור גם לאחר עריפה מב"ש והו"ל ג' כתובין ולכ"ע אין מלמדין ואמאי אצט' תרי מיעוטי ונ"ל דלא אמרי' אין לך דבר שנעשית מצותו ומועלין בו אלא בקדושה הבאה על ידי האדם דלא הקדישה אלא למצותו ולכן כשנעשית מצותו מותר אבל בקדושה הבאה מאיליה כפטר חמור וכיוצא אפי' נעשית מצותו אסור דאין זו קדושה דתלויה בדעת האדם

גמ' תיקדוש במאי דביני ביני וכו' השע"ה הקשה

מכאן עמ"ש התוס' בקדושין דנ"ו ע"ב בד"ה המקדש וכו' ועמ"ש בחידושינו שם

דף י"א ע"ב תוס' בד"ה דגנך וכו' אלמא ל"ל גזירה דבעלי כיסין. וכו' עכ"ל ק' הא ע"כ דליכא מאן דל"ל גזירה דבעלי כיסין דהא ר"ש ס"ל לקמן גבי מפקיד אצל כותי דמעשרן דמאי וע"כ משום גזירה דבעלי כיסין דר"ש. ס"ל מירוח הגוי פוטר וכמ"ש התוס' לקמן וכ"כ התוס' שם במנחות ע"ש ואי כוונתם דהכא בדאורייתא מיירי דליכא גזירה א"כ מאי פריך לקמן ממפקיד לר"ש אמר ר"ח דהלוקח ממורחין דמעשרן והן שלו נימא דר"ש בדאורייתא מיירי וכ"כ התוספות שם במנחות ועיין במקובצת

בא"ד לא מסתבר למחייב ליתן לכהן טפי ממאן דא"ל מירוח עכו"ם אינו פוטר וכו' עכ"ל והא דאמר ר"ש גבי מפקיד אצל הגוי דאי ודאי החליפם נותנם לכהן משום גזירה דבעלי כיסין כמ"ש התוספות לקמן י"ל דלמ"ד מירוח אינו פוטר נמי נותנם לכהן וליכא לאקשויי אלא ממימרא דר"ש דאוקימנא דאפילו אינו פוטר אינו נותנם לכהן דא"ל מכח גברא דלא מצי לאישתעויי בהדיה והיינו גופא מאי דפריך הגמ' לקמן ומ"מ לפום סברא דהשתא דלמ"ד אינו פוטר אינו נותנם לכהן מסתבר דכמו כן בגזירה דבעלי כיסין אינו נותנם לכהן ולפי"ז ניחא שפיר מה שהקשו אמאי לה מוקי לה הכא משום גזירה דבעלי כיסין דכיון דמאי דהן שלו לא מסתבר לן דהן שלו אפי' לגזירה דבעלי כיסין אלא אחר דאמרי' דאפי' דמירוח אינו פוטר הן שלו דיכול לומר מכח גברא וכו' לכך מוקי לה הגמ' במירחן ישר' ומשום דא"ל אתינא מכח גברא וכו' שהוא העיקר דמינה הוא דשמעי' דאפי' לגזירה דבעלי כיסין הן שלו ולא הוצרכו התוס' לבאר זה

בד"ה טבלים וכו' משמע כפיר"ת דפריך ולימא ליה קח וכו' עכ"ל ק' דאפי' לפיר"ת לימא ליה קח ממורחים דשכיחי ועיין בש"מ בשם הרא"ש שהק' כן וי"ל דברי התוס' דפשיט"ל די"ל דמ"מ דמו לחיוב יותר כמ"ש כבר בד"ה מעשרן אלא דמלישנא דגמ' דקרי ליה חיוב ולא קאמר דמי לחיוב הוא דקאמרי דמשמע