משמרות כהונה חלק ג נד

לנכרי במשיכה

דף ד' ע"א פירש"י בד"ה בכור ולמה לא נפדו בכורי וכו' עכ"ל ק' נימא דנפדו ולא הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל כמ"ש התוספות לעיל בד"ה כהנים ודבריהם מוכרחי' מכח קושיתם וטפי היל"ל מדפטורין בזה"ז כמ"ש בש"מ ע"ש

תוס' בד"ה בפטר וכו' הך פירכא דבן לוי וכו' ובן לויה וכו' עכ"ל. דלפירש"י הך פירכא דבן לויה לא יתורץ עד דמשכחת הפחות מבן חדש פטור אבל השתא דלא ס"ד דהוקשו הלוים ק' מפחות מבן חדש ומבן לויה

בא"ד אלא לגמרי מתרצא וכו' עכ"ל ולפי"ז לישנא דקאמר הא ל"ק וכו' היינו לאפוקי קושית אהרן לא ליפקע וכו' וק"ק לפי' התוס' מאי פריך אהרן לא ליפקע הא דמי לפחות מבן חדש וכמו דמתרץ פחות מבן חדש בשינויא דפטר רחם יתורץ גם אהרן ויש ליישב: דף ה' ע"א פירש"י בד"ה והשקל וכו' אלמא המנה כ"ה סלעים עכ"ל ר"ל מדמחלק להו כה"ג ע"כ שמניני משקלות היו וכמ"ש התוס' וא"כ שמעי' מהאי קרא דמנה של חיל כ"ה סלעים והא מאתן וארבעין הוו בהאי קרא גופיה אלא על כרחיך דכפול היה

תוס' בד"ה ומנה וכו' לא הוה עדין בימי משה וכו' עכ"ל ולפ"ז מאי דקאמר ואם איתא מאה ואחד ככר וי"א מנה מבע"ל שלא בדקדוק דהא מנה לא היה בימי משה וכ"כ בש"מ

ע"ב פירש"י בד"ה אך וכו' מדמ"ל אך שור ץ וכו' עכ"ל משמע אפילו בכור דשור יתירא הוא ולא כהתוס' בד"ה ריה"ג וצ"ל לפירש"י דל"ג כגירסתינו בגמ' לקמן וריה"ג א"כ לכתוב אך בכור שור וכו' אלא גריס ליכתוב אך שור וכו'

תוס' בד"ה והא וכו' וי"ל דמסתבר לגמרי דילפי' מהדדי הס"ד ואח"כ מה"ד קדושת דמים מקדושת הגוף וק' דהא אמר וכו' ונמחק תיבות כדאמר בסמוך והא דלא ק"ל הך קושיא במאי דקאמר לתנא דידן גלי בקדושת דמים וה"ה בקה"ג משום דבההיא שאני דיליף בק"ו מקדוש' דמי' כמ"ש במקובצ' בגמ' ע"ש

דף ו' ע"א גמ' א"כ ליכתוב רחמנא וכו' וחמור תפדה וכו' וכיון דגלי לן קרא דאין כוונת התורה ללמוד בדבר שהיה בכלל א"כ התרי קראי ע"כ למדרש הנך ב' דרשות כל דרשא מחד קרא ולכך הברייתא נקט כל דרשא מחד קרא הקשה מהרש"א הא אצט' פטר להפסיק דלא נדייניה בכלל ופרט כדבסמוך ועוד לא ליכתוב פטר ונלמוד בכלל ופרט כיון דקושטא הוא דפטורין וע"ש מה שנדחה ונ"ל דלק"מ דמאי דקאמר הגמרא ואימא מעטינהו משה ולעולם בכל דבר היינו מדרשא דדבר שהיה בכלל דילפי' מיניה דקדישי בבכורה וא"כ אי נא כתיב פטר לא הוה דרשי' בכלל ופרט דמאי חזית דילפת בהך מדה דכלל ופרט אדרבא נילף לחומרא במדת דבר שהיה בכלל דזו מדה וזו מדה ולכך אצטריך פטר לפטור מכל דבר וכיון דאצטריך פטר ממילא אזדא לה ילפותא דכלל ופרט דהא פטר הפסיק ולרבנן איכא ילפותא דדבר שהיה בכלל כלל דהא אצט' קרא לדרשא דעד שיהא היולד. חמור וכו' ין דאצט' לדרשא ל"ל. בדבר שהיה בכלל: גמ' מאי לאו אתרווייהו וכו' קשה לדעת הרמ' דכל את"ל פשיטותא הב' בעיות הא' כבר נפשטו באת"ל ולא נשאר בבעיא אלא פרה שילדה כמין סוס ולהא לא פשיט מידי אפי' נימא אתרווייהו וי"ל דדוקא אם יכול לומר את"ל להיפך הוא דס"ל את"ל פשיטותא אבל הכא לא יכול לומר את"ל בחמור שילדה כמין סוס לא קדיש תבעי בפרה שילדה כמין סוס דכ"ש הוא וכה"ג דלא יכול לומר אלא את"ל קדים לא הוי פשיטותא וכ"כ הרא"ש במ"א וא"ש לפי"ז סוגיא דשמעתין דלשי' רש"י ק' במאי דדחי בפשיטות הא' לא פרה שילדה כמין חמור הול"ל תיפשוט מיהא חדא כאורחיה דגמ' אבל לדעת הרמ' ניחא שפיר דבעיא הא' דפרה שילדה כמין חמור נפשטה כבר באת"ל כיון דיכול לומר להיפך דהיינו את"ל פרה שילדה כמין חמור לא קדיש משום דהאי אין לה קרנים והא יש לה קרנים כדבסמוך אכל חמור שילדה כמין סוס י"ל כיון דתרווייהו שוין בקרנים קדשי

ע"ב גמ' ודילמא לסחורה מכאן יש להוכיח דאיסור סחורה במאכלות אסורות אינו אלא מדרבנן ובמ"א הארכתי בסוגיא דשמעתין

דף ז' ע"א גמ' יכול אפי' עיבורו מן הטמא ת"ל וכו' כ' בש"מ משם גיליון דדוקא מסי' א' הוא דממעט ליה אבל בראשו ורובו דומה לאמו אפי' עיבורו מן הטמא שרי באכילה ע"ש ולפי"ז צ"ל דמאי דפשיט בסמוך הבעיא מברייתא דקתני ראשו ורובו ולא דחי דבעיבורו מן הטמא מיירי אבל בעיבורו מן הטהור י"ל דבסי' א' סגי היינו מדלא קתני חלוקה ג' דבעיבורו מטהור סגי בסי' א'

גמ' איכא דמקשי ומותיב וכו' ק"ק אמאי לא הוכיח מרישא דדריש קרא דבר הבא ממעלה הגרה מדקתני עלה אבל אתה אוכל בסי' א' ומאן שמעת ליה דקלוט הבא ממעלה הגרה טמא ר"ש ואמאי הוצרך לאוכוחי מכח קושי' דעיבור מן הטמ' היכי מ"ל ויש ליישב

פירש"י בד"ה להתיר וכו' לא אצט' האי קרא וכו' עכ"ל רוצה לומר דלא אצטריך האי קרא דאך את זה לא תאכלו דמשה שה נ"ל וע"כ אייתר אך את זה לא תאכלו לעיבורו מן הטמא וכמ"ש התוס' בד"ה עד בתי' בתרא ומ"ש בדבור שאח"ז מדכתיב שה ל"ד ושיעור דבריו מדכתיב שה ידעי' עיבורו מן הטמ' מקר' דאך את זה לא תאכלו ועיין להח"ן

ע"ב גמ' הא לא חזי' דבלע אמרי' אשרוצי וכו' ובסיפ' בטהור שבלע את הטמ' ודאי אפי' לא חזי' טהור מטיל ביצים ודקתני בלע אגב רישא

תוס' בד"ה דג וכו' י"ל פעם ממהר להתעכל וכו' עכ"ל ר"ל דכשיעור דכדי שתפול לאור ודאי מתעכל אבל בציר משיעור זה נידון כדין ספק משום דלפעמים ממהר להתעכל ולכך גבי טומאה לא מטהרי' אלא בשיעור דודאי מתעכל ובטהור שבלע את הטמא דמתני' בלא שהה מיירי ואסור באכילה דס' איסור הוא ובמאי דפריך דילמא הך איעכול וכו' היינו נמי מספיקא אזלי' לחומרא

דף ח' ע"א בד"ה אימר וכו' לקנות בצים בליל ב' וכו' עכ"ל אפי' בליל יוט"א שרי מה"ט וכ"כ הפו' והא דנקטו בליל יוט"ב משום חידושא דב' י"ט של ר"ה שכ' אחר זה ומתבאר מדבריהם דביו"ט ב' ביום אסור לקנות ולא שרי' משום דהו"ל ס"ס ס' שמא נולדו אתמול ואת"ל נולדו היום ס' שמא היום חול ודלא כמ"ש הרן ופ' מרן בש"ע סי' תצ"ז ס' מוכן ביוט"ב שרי משום דהוי ס"ס ועיין להמג"א שם: