משמרות כהונה חלק ג נג

תוס' בד"ה שמואל וכו' דבשלמא שאר אמוראי וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו למי' דגם במאי דקאמר ר"א מ"ט לא אמר כשמואל היינו שאר אמוראי נמי משום דא"כ מאי משני דסבר מותר עשירית האיפה ירקב הא ר"י ס"ל לקמן נדבה ואיהו מוקי לה כדי שלא יתעפשו ולא מוקי לה כשמואל ולהכי הוצרכו לומר דס"ל מותר מנחה לאו לנדבה וה"ה דתומ"ל הכי גם במאי דקאמר שמואל מ"ש לא אמר כר"א אלא דלא הוצרכו: פירש"י בד"ה אם רצה וכו' ואע"ג דהוי גדול וכו' עכ"ל בגמ' מוכח דשנים הם הגדול והו"ל קטן והביא גדול וצ"ל דט"ס נפל בדברי רש"י וקביעות דבריו אאם רצה יביא בדמיו אחד

ע"ב בד"ה ממונא וכו' שיביא בדמיו ב' אילים עכ"ל נקט ב' אילים לרבותא דצר לא מהני ממינא למינא אבל להצד דמהני אפי' אחר יביא והבעיא היא כשניהם מאו שיביא איל אחד או שני אילים דהא אין חילוק בין אחד לשנים וכדפריך בתר הכי א"ה מאי איריא תרי

גמ' ממתין לו עד שיומם וכו' ה"ה דהומ"ל תקנה דימכר לצרכי עולות כדבסמוך אלא דחדא מנייהו נקט

דף ק"ט ע"א תוס' בד"ה אפי' וכו' תימה דבפרק הנודר וכו' עיין להר"ן שם מ"ש משם הרמב"ן

גמ' מאי לאו או מכשול או עון ואי לאו דכתיב עון הו"א מאי מכשול עון כתיב עון לגלויי אמכשול דשוגג הוא

ע"ב תוס' בד"ה חוניו וכו' וי"ל דלא היה יודע וכו' עכ"ל ר"ל דאביו שצוה שיהיה במקומו היינו אחר שישמש סגן יהיה כ"ג והוא לא ידע זה הדין ועלה ע"ד לשמש בכ"ג קודם שיהיה סגן ולפי"ז לא תירצו קושי' א' ועיין להצ"ק שהגיה בדבריהם

דף ק"י ע"א גמ' שלא נאמר בהם לא אל וכו' לפירש"י צ"ל דלא ק"ל אלא דליכתוב פעם אלהים ופעם הוי"ה ועל זה השיב שלא ליתן פתחון פה אבל דליכתוב בכילהו אל או אלהים לא ק"ל די"ל דחדא מנייהו נקט

גמ' נאמר בשור הגס וכו' ובעוף הרק וכו' נקט הגדול והקטן ולא הוצרך למינקט בהמה דקה ונקט מנחה שהיא דלי דלות ולאו מינא דזבחא ובזבחא נקט הגדול והקטן ללמדך שכולן שוין לטובה

תם ונשלם מסכת מנחות מסכת בכורות דף ב' ע"א תוס' בד"ה והמשתתן וכו' דאין לפ' משום דגלי קרא וכו' עכ"ל. מ"ש הח"ן בכוונתם לא נהירא דא"כ הי"ל להתוס' לדחות פי' זה ממאי דאמרי' שם בפ' ראשית. הגז גבי בכור גופיה דאי לאו דכתיב בקרכם הוה ממעטי' מבקרך ומצאנך שותפות ישר' ואי איתא הא גלי בישראל דלא ממעט אלא דנכרי אלא ע"כ דלא ידעינן דבישראל קאי עליה אלא אחר דכתיב בקרכם ובכוונתם נראה דקאי ליישב מה שהק' בדבור הקודם אמתני' דקאי אתרווייהו ולא מייתי אלא קרא דבישראל דלפי"ז ניחא שפיר דבישראל קאי אכולהו

בד"ה אבל וכו' ועוד מ"ל וכו' עכ"ל אי איתא דאיכא שבורה דמתרפאה י"ל דהשתא ס"ל דר"י מיירי אפי' בשבורה דמתרפאה ולא מבעיא ליה בשבורה גופה אי מיירי אפי' במתרפאה או לא דפשיט"ל דבכל ענין מיירי וא"כ לא מ"ל אלא משום דהאייו אולחה

בד"ה ונותן וכו' וא"ת ובסיפא דקתני וכו' וי"ל אם לא רצה הגוי למוכרה לו נותן לכהן דמיה ואי מיירי בפטר חמור וכו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בש"מ בס' מזבח כפרה

ע"ב בד"ה מאי וכו' דא"כ מאי פריך וכו' א"כ לקמן נמי נידוק וכו' עכ"ל דבריהם סתומים ועיין למהרש"א לקמן ד"ג ולהח"ן כאן ונ"ל בכוונתם דע"כ לא מיירי הכא בבהמה לעוברה דכיון דס"ל דקנסינן אבהמה בבהמה לעוברה מאי פריך והא דמיו קתני לישני מגו דקנסי' אבהמה קנסי' אעובר ואמאי הוצרך לאוקומי בבהמה לפיטומ' ויהיב ליה בהמה מעברתא לוקמה בבהמה לעוברה שהוזכרה כבר ובמגו ואי ס"ל דל"מ לאוקומי הכי דכיון דאיכא קנסא אבהמה נמי הול"ל גם דמיה אי מטעם זה נייד מלאוקמ' בבהמה לעוברה אם כן במאי דמשני נמי בבהמה מעברתא ולפיטומא אכתי קשיא מאי דקתני דמיי והיינו שכ' לקמן נמי נידוק הכי ר"ל לקמן בשינוייא דגמ' אלא ע"כ דכיון דמיתוקמא אעובר לא ק"ל ליתני נמי אבהמה ואם כן לוקמה בבהמה לעוברה שהזכירה כבר אלא ע"כ בבהמ' לפיטומא מיירי ולא הוזכרה בהמה לעוברה אלא כאן מיירי לפיטומא ולקמן הוא דמיירי לעוברה אף דהכא ולקמן בחד לישנא נקטיה דהיינו אבהמה

דף ג' ע"א בד"ה ור"י וכו' ועי"ל דלא תקש' וכו' בסתם בהמה שהן שלהם וכו' ובישהאל משמע כוליה וכו' עכ"ל הני תירוצי לא יתיישבו אלא לאוקמתא קמייתא אבל למאי דמוקי דצ"ע דובא משמע אי איתא דבסתם בהמה שהיא שלהם או משום השד' הא כוליה משמע ולא רובא וצ"ל להאי אוקמתא תי' א' שכ' התוס'

בד"ה ומ"ש וכו' ונשוה כל הדרשות וכו' עכ"ל. ור"ל דנימא דשגר אתי לדרשא אחריתי כדי שיהיו כל הדינין שוין כ"כ בש"מ בס' מזבח כפרה

ע"ב בד"ה דקא וכו' לא הי"ל להזכיר ראיה דאדרבא וכו' עכ"ל דאי לא הזכיר ראיה י"ל דר"י דריש לעמיתך בכסף ולנכרי או בכסף או במשיכה אבל אמ"ש ראיה מלקמן קשיא דשם איתא דלר"י