משמרות כהונה חלק ג מט

לאוקומי וכו' עכ"ל הו"מ לישב פירש"י עד"ז דכיון דהיקיש' דחטאת איכא לאוקומא למילתא אחריתי לא ילפינן זכרי כהונה משום מיעוטא דהוא אבל הך היקישא דפ' אז"מ לא אתי למילתא אחריתי ולכך ע"כ דלא דרשינן הוא למיעוטא: בא"ד אבל מנחה וכו' עכ"ל עמ"ש בזה בגמרא לקמן גבי צריכותא דעביד הגמ':

דף פ"ג ע"א גמ' ואצט' למכתב בחטאת וכו' לכאורה דעל הילפותא קאי הצריכיות דאצט' למילף הקדשים מחטאת ומנחה ואע"ג דחטאת בלא"ה אצט' לדרשא דדבר שבחובה מ"מ התנאים למ"ל למילף מתרווייהו בלוע אך לפי"ז לשון ואצטריך למכתב אינו מדוקדק ועוד ק' דהתוס' בד"ה מה מנחה כ' דהיקישא דמנחה לא אתי אלא לדרשא דזכרי כהונה והוא תימה דהא אצט' לבלוע ואין לומר דהגמ' לא קאמר הכי אלא לרע"ק אבל לתנא דברייתא דלעיל לא יליף בלוע אלא מחטאת ורע"ק נ"ל זכרי כהונה מקרא דיאכל אותו דא"כ מנ"ל להגמ' דרע"ק יליף מתרווייהו נימא דלא יליף בלוע אלא ממנחה ול"ל צריכותא כתנא דבריית' דלעיל ע"כ צ"ל דלעולם תנא דלעיל לא יליף בלוע אלא מחטאת לחודה ורע"ק לא יליף אלא ממנחה לחודה והגמ' עביד צריכותא בקראי גופייהו למ"ל דכתיב בלוע גבי חטאת וגבי מנחה ומשני דצריכי ואע"ג דקראי צריכי ולא יליף חד מחבריה מ"מ תנא דברייתא סגי ליה במילף מחטאת אפילו לחמי תודה דכי אמרת דל"ד בשר ללחם אמרי' מנחה תוכיח דאחר דגלי במנחה אזדא לה סברא זו וא"צ לשום היקישא למנחה וכן לרע"ק להיפך והא דנקט לצריכותא גבי ילפותא זו משום דבקראי גופייהו י"ל דאתו כי היכי דליהוו שני כתובים הבאים כאחד אמנם כיון דילפי' מנייהו שאר קדשים דלא הוו ב' כתובים וע"כ דצריכי

פירש"י בד"ה מה אשם וכו' כדאמרינן במס' פסחים וכו' עכ"ל ק' מאי מייתי מהתם נימא דהתם אחר דגלי היקישא דאשם פריך שפיר לישדינהו ויש ליישב

ע"ב תוס' בד"ה ושלמים וכו' ומיהו שלמים הבאין מחמת פסח דשמעתין ע"כ לאו היינו מותר פסח וכו' עכ"ל ומאי דנ"ל מניה אפי' לא עברה זמנו ושנתו ולא אמרי' דקרא לא אתא אלא לשלמים הבאין מחמת פסח דהיינו חגיגה י"ל שקולים הם ויבואו שניהם מיהו קשה מאי פריך מהתם נפקא נימא דעיקר קרא לא אתא אלא לשלמים הבאים מחמת פסח אבל מותר פסח לא נ"ל אלא מקראי דלעיל וברייתא זו נקטיה אגב שלמים אף על גב דנ"ל מקרא אחרינא כדאשכחן בדרשא דוהתעלמת וכמ"ש התוס' בזבחים ד"ט ע"א ע"ש ויש ליישב

דף פ"ד ע"א גמ' ורמינהי לאכלה ולא לשריפה להסוברים דלאו הבא מכלל עשה כיי לאו לענין דחיה ק' מאי פריך נימא דאתי עשה דעומר ודחי ל"ת דולא לשריפה וי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כראי' בזבחים דצ"ו ובמ"א כתבתי בזה

גמ' ליתי מדאשתקד ק"ק מתני' היא דאין באין מן הישן וי"ל דחדש וישן דגבי עומר היינו מה שהתירו עומר דאשתקד הוי ישן ומה שלא התירו כגון שלא הביא שליש קודם העומר הוי חדש וא"כ משכחת לה דמייתי מראשתקד של ששית ממה שלא הביא שליש קודם העומר

תוס' בד"ה שומרי וכו' וי"ל דמדאורייתא בצירה דוקא וכו' עכ"ל וההיא דפ' לולב הגזול מדרבנן היא דמדרבנן אסור באכילה מן המשומר

בא"ד ובפ"ק דמ"ק וכו' עכ"ל ר"ל דדרשא דת"כ דדריש ענבי נזיריך להתיר מופקר ע"כ אינו אלא מיתורא דקרא שהרי אסור לקצור אפי' מן המופקר ולפי' תי' דהדרשא היא להתיר לבצור ע"כ דמשום דקרא יתירא הוא דאי ממשמעות נזיריך אמאי אסור לקצור מן המופקר הא כתיב קציריך וע"כ דמאי דיתירא הוא משום דבצירה תולדה דקצירה וכההיא דפ"ק דמ"ק

בא"ד א"נ קצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם וכו' עכ"ל ואין להקשו' הא אפשר מן המופקר ודוקא בצירה משום דקרא יתירה הוא כמו שכתבתי בדיבור הקודם

ע"ב בד"ה ארץ וכו' דהכא ל"מ למכתב אשר תביא ארצך עכ"ל וקרא דמראשית ע"כ דפסיקא ליה דאתא לשום דרשא דהא שבעת המינין מהאי ג"ש נפקא לפירש"י שהסכימו עליו בדיבור הקודם

דף פ"ה ע"א בד"ה אין וכו' דלא אשכחן בשום דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירוש' עכ"ל צ"ל דמפרשי' דמ"ש שאלמלא סמוכות וכו' היינו ר"ל אלו היו סמוכות לירוש' היו מביאין אלא מפני שלא היו סמוכות לא היו מביאין דלא כפירש"י: דף פ"ו ע"א פירש"י בד"ה כותש וכו' אתאן לרבנן דברייתא ת"ק דר"י עכ"ל נראה דל"ג במתני' ר"י אומר סביבות הסל אלא בברייתא לחוד הוא דגריס לה

ע"ב תוס' בד"ה שוין וכו' דאי כדפי' מרישא שמעי' וכו' עכ"ל כ' הצ"ק דלפירושם מאי דקתני שוין למנחות אתא לדיוקא אבל למנורה לא ולא לגופא והא מילתא מרישא שמעי' אבל לפירש"י אתא למנחות גופייהו דאם שניהם לפניו מה שירצה יביא ע"ש וק' דפירש"י מוכרח הוא בלא"ה דאי לדיוקא לחוד אתא שלישי שבראשון ושני שבשני וכן בשאר שוין דקתני וכן ג' אין למטה ממנו למאי אתו ודברי התוס' י"ל דכוונתם דבתחלה פי' דטעמא דשני שבא דאינו כשר למנורה אף על גב דהשוה לו דהיינו א' שבשני כשר למנורה משום דבעי' זך אבל רש"י פירש דטעמא משום כתית וכ' דפירש"י עיקר דאי לפירושם א"כ הא מילתא דזך מרישא שמעי' לה דקתני דאין כשר למנורה אלא א' וא"כ אמאי קבע הגמ' ברייתא דזך איך זך אלא נקי אסיפא דמתני' ואמאי לא קבעה ארישא דאין כשר אלא א'

דף פ"ז ע"א בד"ה מתוק וכו' ולא יתכן דהא הכא קתני אם הביא פסול וכו' עכ"ל לשיטתם בדיבור שאח"ז דלרבינא כרוך ותני להכשיר ניחא לרבינא ומה שהק' בסתם ולא כ' דלר"א דוקא קשיא משום דמק' לשי' רש"י ואיהו מפ' כרוך ותני לפסול ומ"מ גם לשיטתם קשיא מיהא לר"א ולכך כ' נר' כלשון אחר שפי' מתוק היינו מאליו

ע"ב פירש"י בד"ה ראב"ץ וכו' לא היו שם ד' מדות וכו' עכ"ל משמע דוקא ד' מרות דהין אבל ג' מדות דלוג לא פליג וזה היפך מה שנראה מדבריו בגמרא בד"ה ז' מדידות שכ' אבל אפשר לעשות כולן בכלי א' ויש ליישב

דף פ"ח ע"א תוס' בד"ה רביעית וכו' וק' לפי' ליישב