משמרות כהונה חלק ג מח

מתרומה גדולה וכו' עכ"ל ותנא דברייתא דנקט ביכורים ולא נקט תרומה גדולה משום דאינה במקום קדוש ול"ל או כלך לדרך זו

דף ע"ח ע"א גמ' מקיש חינוכו להמשחו מה המשחו וכו' עיין להרמב"ם בפי' המשנה ביאור דברי הגמ'

ע"ב גמ' מ"ס כלי שרת מקדשין שלא מדעת וכו' לפ"ז אפי' אמר לא יקדשו מ' אלא א"כ קדשו פ' כשר כיון דכ"ש מקדשין שלא מרעת בעלים דאפי' לקרבן גדול מכוין כ"ש לא יקדשו אלא מ' ולפי"ז אין לגרוס דכ"ע לקרבן גדול מכוין דהא אפי' אמר בפי' פליגי אלא ה"ג אביי אמר בכ"ש מקדשין של"מ פליגי וכ"נ מפירש"י

פירש"י בד"ה חוץ למקומן חוץ לעזרה עכ"ל בגמ' לקמן מוכח דבמחשבת חוץ למקומו מיירי מתני' וא"כ צ"ל מאי דנקט חוץ לעזרה היינו ר"ל להקטיר מאימורין חוץ לעזרה דאינו במחשב לאכול חוץ למקומו כדנקט בדיבור הקודם ע"כ במחשב לאכול חוץ לירוש' דהא תודה נאכלת בכל העיר ויותר נר' כספרים דגרסי בדברי רש"י או חוץ לעזרה וס"ל דמתני' איירי בתרווייהו במחשבת חוץ למקומו ובשוחט ממש חוץ למקומו

דף ע"ט ע"א גמ' לא דאפסיל בזריקה וכו' ואע"ג דנתקדש בשחיטה אם נפסל הזבח יכול לשנותו לזבח אחר ודוקא כי הזבח כשר הוא דאמר זעירי כי נתקדש בשחיטה אינו יכול לשנותו לזבח אחר כדפירש"י במילתיה דזעירי ובסמוך דפריך מדאמר ר"ח שמן שהפרישו וכו' משמע ליה להגמ' דר"ח מיירי אפי' בנפסלה המנחה

ע"ב גמ' שמן גופא דמנחה וכו' ומ"מ אכתי קאי שינויא דלב ב"ד מתנה דבלא לב ב"ד לא מיסתבר ליה להגמ' לחלק בין שמן דגופא דמנחה לנסכים ולהכי פריך בתר הכי וליתני עליהם וניפקו לחולין

גמ' מנין לרבות ולדות וחליפי' וכו' היינו חליפי נדבה כמ"ש רש"י לקמן בד"ה אלא וכו' וקמ"ל בחליפי תודת נדבה וכו' ומאי דקתני יכול יהיו טעונין לחם אולד ותמורה קאי דחליפי חובה כבר נתמעט מיקריבנו וחליפי נדבה טעונים לחם ומאי דקתני בתר הכי ולא חילופו כדי נסבה וטפי עדיף למוחקו

דף פ' ע"א פירש"י בד"ה אלא אולד וכו' שנתכפר וכו' עכ"ל לשונו אינו מדוקדק דהא אפילו לפני כפרה אין טעון לחם

תוס' בד"ה רועה וכו' אליבא דר' אמרה וכו' עכ"ל לא הוצרכו לזה במאי דפריך רועה לר' המ"ל דהגמ' פריך אשמואל דקאמר כל שבחטאת רועה כדפירש"י אלא בסמוך דמוקי לה כר"ש והיינו ע"כ דשמואל חדא קאמר כדמסיק ואמאי לא מוקי לה כר' וחדא קאמר וע"כ הוצרכו לו' דאליבא דר' אמרה

בד"ה הפריש וכו' תיקדוש אחת מהם מתוך הב' וכו' עכ"ל והא דשניה תרעה ולא נפקא לחולין משום דלא ידעי אינשי ושמא יאמרו קדושת הגוף נפקא לחולין בלא פדיון

בא"ד דלא תקשה אם אין ברירה וכו' עכ"ל לפמ"ש

הרשב"א ח"ב סימן פ"ב דכל מילתא דא"צ למפרע אלא דמכאן ולהבא סגי לא נכנס בגדר הברירה ע"ש ל"ק דהכא כי משיך חדא מינייהו מהשתא תיקדוש וא"צ ליקדש למפרע ודמי למקדיש אחר שלשים יום דקדיש כמ"ש הר"ן בנדרים ד"ל ע"ש אבל לעיל גבי תודה שפיר מק' דהא בעי' דליקדשו בשעת שחיטה ובמקום אחר כתבתי בזה

ע"ב בד"ה וכי וכו' אי לאו תודה היא יהיו לב"ה וכו' וכי בעי למיכל פריק להו וכו' עכ"ל לכאורה דפריק להו אחר שיוציאם דאי בפנים כי פריק להו הוו חולין בעזרה אך לפ"ז ק' מאי מק' אח"ז מפירשתי וא"י מה פירשתי הא התם לא מצי מפיק להו דשמא מנחה היא ונפסלת ביוצא חוץ לעזרה דמנחה קדשי קדשים היא וצ"ל דמצי פריק להו אפי' בפנים ושרי דחולין ממילא הוו ולא אסירי משום חולין בעזרה כיון דבשעת הכנסה קדש הם ולפמ"ש אח"כ דלא שרי לכתחי' וכו' אה"נ דמתרצא הך קושי' דפירשתי וא"י מה פירשתי

בא"ד בטיל ליה בהדי אידך שמן וכו' עכ"ל ר"ל דהתם קאמר הא חסר הלוג ומשני ימלאנו ושמא מצורע הוא והך הוספה הוי חולין אלא משום דבטיל ליה גבי שמן הנשאר בלוג וע"ש בתוס'

דף פ"א ע"א פירש"י ונימא וכו' הני שמנה ץ ליחשבינהו מהאי מ' וכו' עכ"ל נראה דלא ס"ל כמ"ש התוס' לעיל דע"ח ע"ב בד"ה ליקדשו דצריך להפריש י"א תרומה מכל מין ע"ש דא"כ צריך להכניס מ"ד חלות והוי ד' מהם חולין בעזרה ואפי' למ"ש התוס' בד"ה וכי מכניסין דגבי לוג בטיל לגבי שאר השמן וה"נ ליבטלו ד' חלות ב"מ מ"מ לשונו דנקט שמנה ע"כ דלא ס"ל כמ"ש התוס' ולשי' התוס' בלא"ה ניחא דלא מפרשי כאן כמ"ש בשמעתין בד"ה אם איתא

ע"ב גמ' ת"ש האומר הרי עלי תודה בלא לחם וכו' הא דלא פריך מרישא דמשנתנו דקתני הרי עלי תודה יביא תודה ולחמה הא הרי עלי לחמי תודה לא יביא תודה ולחמה משום די"ל דרבותא אשמעי' דהרי עלי תודה יביא תודה ולחמה אע"ג דל"ל סוף מילתא נקט וכ"ש הרי עלי לחמי תודה די"ל סוף מילתא נקט ומאי דפריך מהאומר תודה בלא לחם עיין. מה שכתבתי בתוס'

תוס' בד"ה תודה וכו' ול"מ מהדר דאמירתו לגבוה וכו' עכ"ל ודוקא באומר תודה מן החולין ולחמה מן המעשר דתרי מילי נינהו אמרי' הכי אבל בההיא דבסמוך בתודה בלא לחם חדא מילתא היא וסיים מילתא היא וליכא למי' מהדר קהדר ולכך לא מיתוקמא כב"ה

בד"ה טעמא וכו' תימה מאי ק"ל וכו' עכ"ל נ"ל דהמק' ס"ל כחזקיה דבסיוך ז דטעמא משום תפוס לשון א' וא"כ מאי דאמר בלא לחם כמאן דליתיה ולא דיינינן אלא על דיבורו ה"א וכאלו לא אמר אלא הרי עלי תודה וא"כ בלחמי תודה נמי י"ל סוף מילתא נקט דמאי דאמר בלא לחם מהדר הוא דקהדר לב"ש ואינו יכול לחזור

דף פ"ב ע"ב בד"ה והשתא וכו' ואי לאו דאשכחן בעלמא וכו' מהך דהכא לא הוה פריך וכו' עכ"ל בגמ' שם לא מייתי אלא מהך דהכא אלא דר"ל דכיון דר"א אפי' בבנין אב בעלמא בלא היקישא ואפי' בהיקישא דאתי לדרש' אחרינ' ס"ל דנין א"כ יש סברא ללמוד אפי' אנשים מנשים דכל מה שיכול למילף ילפי'

בד"ה מה וכו' כיון דהיקישא דחטאת ואשם איכא