משמרות כהונה חלק ג מו

ה' שנים דהיינו ה' שנים הראשונים כמ"ש הרא"ש בפ' הנושא בשם הירושלמי

פירש"י בד"ה מצה וכו' אלא יום א' לבדו עכ"ל תימה אמאי לא קאמר עדיפא מינה דפעמים דליכא אפי' יום א' אם חל פסח ביום א' וכמ"ש בד"ה כל ספירות וכמ"ש התוס' בד"ה מה להלן

תוס' בד"ה זכר וכו' כיון שהוא ספיקא דרבנן וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח ספיקו של המג"א בסי' שמ"ב לבי כ"ד שהוא משום שבות ל"ג עליו ביה"ש אם שני לן בין אפוקי יומא לעיולי יומא עיין שם:

ע"ב בד"ה מירוח וכו' והשתא מהיכן נמעט דגן עכו"ם לו' דיש קנין וכו' ור"י ור"ש אפי' ס"ל יש קנין ע"כ פטרי נמי מירוח עכו"ם מטעמא דפרישית וכו' עכ"ל כצ"ל

דף ס"ז ע"א בד"ה חד וכו' וי"ל כיון דגלי לן קרא וכו' עכ"ל לא נחתי לתרץ אלא מה שנאמר בגמ' בפירוש אבל אכתי קשיא לפירש"י שהביאו בקושייתם דגבי מירוח לר"י ולר"ש חד למירוח הקדש וחד למירוח גוי וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה מירוח וכו' דאמאי אצטריך תרי קראי כיון דגלי גבי חלה

פירש"י בד"ה גזירה וכו' אתי למי' נמי לוקח מחמר ישראל פוטר וכו' עכ"ל ק' להאי פי' מאי קאמר הגמ' אפשר דאפי' לא פחות מה' רבעים הא אין כוונתו להערים אלא דטועה הוא וסבור דגם לוקח מחמר ישראל פטור

ע"ב בד"ה במוץ וכו' ומאכל בהמה פטור וכו' עכ"ל גם להאי פי' הפיטור הוא משום דלא ראה פני הבית אלא דלהאי פי' כיון דבשעת דאיית פני הבית היה פטור אפי' שנטל המוץ אח"כ עד שראוי למאכל אדם פטור כיון דבשעת ראיית פני הבית פטור אבל לפי' הב' הפטור משום שריא טעון בתוך המוץ ולא ראה פני הבית

תוס' בד"ה כרי וכו' וע"ק אכתי יכול יבא לידי חיוב למ"ד בהשוכר וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דר' אושעיא ס"ל שפיר כמ"ד דבבני גורן חייב אפילו בשדה והיינו דס"ל דגורן או ראיית פני הבית מחייבי דאם עשאן גורן אפי' בשדה ואם לא עשאן גורן מחייבי בראיית פני הבית דלא כפירש"י שם ע"ש

בא"ד לענין אכילת עראי אמאי נגזור משום בעלי כיסין כצ"ל ונמחק תיבת לא

בא"ד ומ"מ לא יתכן פי' זה דבמס' תרומות וכו' עכ"ל י"ל בזה דבשל ישראל שהיה אסור באכילת קבע קודם גזירה גזרו אפי' אכילת עראי אבל בשל נכרים שהיה מותר קודם גזירה אפילו בקבע לא הוסיפו בגזירה אלא אכילת קבע ולא החמירו לאסור אפילו אכילת עראי

דף ס"ח ע"ב גמ' ולספיקא לא חיישי' ק"ל מ"ש מהא דאמרי' בפ"ג ד עירובין ר"ל ע"א ככר זו היום קדש ולמחר חול אין מערבין בה כיון דאיתחזק כוליה יומא באיסורא אע"ג דס' דרבנן הוא דעירוב מדרבנן וי"ל דש"ה דאנן ידעי' בקבועא דירחא ובמקום אחר כתבתי בזה

תוס' בד"ה בשיטה וכו' ותימה מנ"ל וכו' עכ"ל י"ל בזה דס"ל כמ"ד בערכין דכ"א ער ולא עד בכלל דפלוגתא דתנאי היא שם ע"ש

גמ' וכ"ש הכא דלא איתסר כלל מכאן קשה למ"ש התוס' בחולין דקט"ו ע"ב דלא מיקרי הותר מכללו היכא דלא היה נכלל בכלל האיסור ולא מקרי הותר מכללו אלא חלב חיה דאי לאו דמיעטיה קרא היה אסור דכל חלב במשמע ע"ש ויש ליישב הח"ן הוכיח דלכתחילה אפילו נסכים לא יביא דלא כהבה"ז וכ"מ מבעיא דרמב"ח דבסמוך ב' הלחם הנצה שריא או חנטה שריא ע"ש

דף ס"ט ע"א גמ' ל"צ דבלעה הוצין וכו' משמע אבל בלעה כפיפה מצרית פשיטא דלא אמרי' דהוי עיכול וה"ט דכיון דירדה לה כבר תורת טומאה לא פקעה בעיכול דבעינן שינוי מעשה דכל דבר שירד לתורת טומאה אפי' שלא נטמא עדיין בעינן שינוי מעשה כמ"ש התוס' בקידושין וכלי גללים אין מקבלין טומאה תנן אבל אי ירדה להם תורת טומאה לא פקעה

ע"ב תוס' בד"ה דאמר וכו' והתם פריך גבי מתני' דקתני חוזר מעורכי המלחמה וכו' עכ"ל והא דלא מוקי ביש בה בהפירות משום דא"כ ת"ל דבעי מיהדר משום ילדה דיש בה פירות

בא"ד ונראה דילדה בילדה וכו' עכ"ל אף על גב דבשעה ראשונה היה איסור באיסור דאינו מתבטל מ"מ כשנעשה היתר מתבטל ומכאן יש להוכיח דחמץ שנתערב קודם הפסח אינו חוזר וניעור בפסח דהא מתבטל שפיר בשעת ששית אע"ג דבשעה שנתערב היה היתר בהיתר וכבר כתבתי בזה בא"ח סימן תמ"ז עיין שם

דף ע' ע"א פירש"י בד"ה מבפני' וכו' מיתוקמא נמי בדתלשינהו וכו' עכ"ל לפ"ז בדאילפא הו"מ לאפלוגי במבפנים גופיה בין תלשינהו ואכלינהו בין אכלינהו מבפנים ולשי' התוס' אתי שפיר

תוס' בד"ה ביצי וגו' וי"ל בתלשינהו א"כ הו"ל למגזר וכו' עכ"ל דבריהם קשים להולמם דאפי' אי מיירי במחובר ע"ב דאפי' בתלשינהו מטמאין דאל"ה הוי כהלכתא בלא טעמא כמו שהק' לפירש"י וא"כ קשיא נגזור שבחוץ אטו שבפנים וצ"ע

ע"ב גמ' ואסורין בחדש וכו' אתיא לחם לחם ממצה וכו' ה"ה דהומ"ל אתיא לחם לחם מחלה כמו לקצור דאתיא ראשית ראשית מחלה אלא משום דחלה גופה ממצה אתיא ובהכי ניחא דלא קתני מתני' אלא חלה וחדש ולא קתני חמץ ומצה משום דכאן לא תנן אלא דינא דחדש דביה מיירי ומאי דקתני דין דחלה משום דחדש יליף מחלה

תוס' בד"ה תנא וכו' ונראה שזהו הטעם וכו' עכ"ל לפ"ז ברישא דקתני קב מכל מין ל"ד אלא דאפי' שלשה רביעי קב מכל מין סגי כיון דבב' מינין איכא שיעור חלה

גמ' ליערבינהו ולתנינהו קשה הא אכילה עד הקרב' העומר דאפי' למ"ד האיר המזרח מתיר למצוה עד הקרבת העומר דכתיב עד הביאכם כדאיתא לעיל וי"ל דהגמ' פריך לר' יונה דמפ' קודם העומר דמתני' קודם קצירה וא"כ ע"כ דמתני' בדין איסורא מיירי ולא מיירי במצוה ולמ"ד לעיל האיר המזרח מתיר לא קשיא ליערבינהו דמפ' למתני' קודם הבאת עומר ולמצוה ולכך לא ערבינהו ולא פריך הגמרא אלא למאן דמפ' קודם קצירה: