משמרות כהונה חלק ג מה

מבפנים נימא דאותם לא ממעט אלא מבחוץ: דף נ"ח ע"א גמ' דתני לוי וכו' מדברי רש"י והתוס' נראה דל"ג ליה

תוס' בד"ה לוג וכו' ואין לתרץ דשאני ב' הלחם שמניפין אותם על הכבשים וכו' עכ"ל קשה א"כ מאי פריך עלה א"ה ביכורים נמי דתנן הגוזלות וכו' נימא שאני ביכורים שאין מניפין אותם עם הגוזלות ויש ליישב

ע"ב בד"ה אין לוקין וכו' וא"ת לר' יאשיה דבעי או לחלק וכו' עכ"ל נ"ל הכא גבי שאור ודבש מדכתיב כל לרבות מקצתו גבי שאור וגבי דבש ולא סגי בחד וע"כ משום דשאור הותר מכללו במקד' ודבש בשירי מנחות וכדתניא לעיל א"כ שמעינן ממילא לחלק דאי איתא דבעי' שניהם אז לא מצינו דהותרו מכללן דהא במקדש ובשיירי מנחות ליכא אלא חד וא"כ מדאצט' לרבויי מקצתו בתרווייהו שמעי' לחלק

בד"ה א"ד וכו' משום מבושל ומשום צלי אש לא לקי משום כי אם צלי אש עכ"ל כצ"ל

בד"ה וא"ר וכו' והוי כמו איכא דאמרי ויש כיוצא בה הרבה וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דב' הסוגיות הוו כמו א"ד דאיכא דאמרי כך נחלקו וא"ד נחלקו איפכ'

דף נ"ט ע"ב גמ' נתן עליה לבונה שחוקה מהו וכו' הו"מ למבעי בלבונה שלא ליקטה אי פסולה או לא אלא דניחא ליה למינקט. הבעיא כדינא דלכתחילה אי שרי להקטיר לכתחי' אבל בלבונה דמצי ללוקטה לא מצי למבעי אלא אי הקריבה בדיעבד אבל לכתחי' ודאי דבעי ללוקטה

פירש"י בד"ה ותיהוי פך וכו' ולכי לקיט לה תתכשר וכו' עכ"ל והא דניחא ליה להגמ' בלכי לקיט לה דכשירה ולא פריך תיהוי דיחוי משום דפשיט"ל טעמא דחטאת כדקתני בברייתא אבל בעד שלא ליקט פריך אמאי פסלה מחשבה דס"ד דלא ילפי' מחטאת אלא בליקטה והתוס' שכ' דבר תימה הוא וכו' לא הקשו כן אלא לפירושם דהגמרא פריך אמאי כשירה בליקטה

דף ס' ע"א תוס' בד"ה מי בעי' וכו' מה סיכה כ"ש אף נתינה כ"ש וכו' עכ"ל ק"ק מ"ש התם דדרשינן לקרא מרישיה לסיפיה דנתינה דומיא דסיכה ומ"ש בשמעתין דדרשי' מסיפיה לרישיה שימה דומיא דנתינה ולא מבעיא ליה להגמ' אי דרשינן נתינה כ"ש דומיא דשימה כדדרשי' התם נתינה דומיא דסיכה ויש ליישב

בד"ה ר"ש וכו' תימה אלא מעתה וכו' עכ"ל רש"י בד"ה כל וכו' שכ' להתיר סירים כיון לתרץ קושית התוס' הלזו

בד"ה מנחת וכו' משום דכתיבי ריבויי ומיעוטי וכו' עכ"ל ק"ק למ"ל למכתב ריבויי לא ליכתוב אלא מיעוטי ולא מוקמי' למיעוטי אלא במסתבר והשאר מתרבו מזאת תורת ויש ליישב

ע"ב פירש"י בד"ה אבל וכו' מן והקריב והקריבה להוציא שתי הלחם וכו' עכ"ל ר"ש לקמן דריש להוציא ב' הלחם מאלה אבל לר"י דדריש מאלה לרצה אחת מביא דריש לב' הלחם מוהקריב ומנחת נסכים מוהקריבה ודריש לומקריב והקריבה תרוייהו מיעוטי

דף ס"א ע"א תוס' בד"ה ה"מ וכו' כדאמרינן לקמן אותו בצפון ולא בן עוף וכו' עכ"ל הא דלא מוכחי ממה שנעשית על קרן מערבית דרומית משום דהיינו בהזאה אבל במליקה י"ל דבעי צפון שיהו ק' במ"ש אח"כ ועוד היאך אפשר וכו' שהרי נעשית על קרן מערבית דרומית הא י"ל דההיא בהזאה מדכתיב אותו בצפון ולא בן עוף

בא"ד ועוד מנ"ל דמקשי' לשירים וכו' ק"ק דאמאי לא הוק"ל אשמעתין דאמרי' טעונה יסוד מדקריא חטאת דנקשיה לתחילת דמים וי"ל דהתוספות מפרשי הא דאמרי' דהוי כחטאת מדקרי לה חטאת דלא כפירש"י דלחטאת בהמה קאמר אלא חטאת העוף דאפי' תחילת דמים בקרן של היסוד כדי שיתמצא מאליו אל היסוד כדאיתא בזבחים דס"ד ע"ב ע"ש אבל אהא דהוקשו בפ' צו דהיינו לחטאת בהמה ק"ל שפיר

ע"ב גמ' מאי קאמר וכו' לפירש"י דעכו"ם ונשים כי הדדי נינהו דתרוייהו חד טעמא פריך שפיר אבל לפי' התוס' דעכו"ם ליתיה בתנופה כלל ונשים כהן מניף ע"י קשה מאי פריך נימא דאבל לא באחרים דסיפא עכו"ם הוא דליתיה בתנופה כלל ויש ליישב

דף ס"ב ע"ב תוס' בד"ה וכן וכו' מהא דדרשי' בת"כ מזובו ולא מנגעו וכו' דבריהם תמוהים דקרבן זיבה עופות ועוף אינו טעון סמיכה וכבר כתבתי בזה במקום אחר

דף ס"ג ע"א בד"ה ונשירות וכו' ול"ד לההיא דתכלת וכו' עכ"ל נראה דהוק"ל למסקנא דתנור אינו מקדש מ"ש מההיא דתכלת דדרשי' ועל מחבת מלמד שטעונה כלי וכו' ה"נ נדרוש לזה כ' ול"ד וכו' והא דלא סגי להו בהאי חילוקא לתרץ קושיתם אפי' אי הוו ב' תנורים במקדש משום דמ"מ מאי פריך הגמ' ומנ"ל לחלק ביניהם אבל למסקנא ע"כ דר"ש מחלק קאי חילוקא שכ' התוס'

ע"ב בד"ה מפשיט וכו' דאפי' לצורך יחיד התירו וכו' עכ"ל לפ"ז הומ"ל הגמ' ע"כ ל"ק רי"ש בנו של ריב"ב אלא בקרבן יחיד. אכל בק"צ אימא כרבנן ס"ל

דף ס"ד ע"א גמ' א"ד בתר מעשיו אזלי' וכו' אין זה ענין למ"ש במס' נזיר אשה שנדרה ולא ידעה שהפר לה בעלה ועברה על נדרה שצריכה כפרה שנא' וה' יסלח לה דהכא לענין חטאת קאמר די"ל אף על גב דצריכה כפרה אינה מחוייבת חטאת

דף ס"ה ע"א תוס' בד"ה אחד וכו' וכפי'

החומש פירש

שכל אותו הדרך הלבו בג' ימים וכו' עכ"ל י"ל בזה דקושטא הוא בפירש"י בחומש והכא לדחות בקש את הביתוסי הוא דעבד דפשט הפסוק כן הוא והוא אינו מאמין בקבלת חכמים ולדעתו השיבו אבל קושטא הוא דהלכו אותו הדרך בג' ימים

ע"ב בד"ה ריב"ב וכו' ואין לחוש במאי דתני ליה בתר תנאי בתראי וכו' עכ"ל גם לגי' הג' קשה דאי בבתרייתא גריס ר"י היכי תני ליה בתר כנו אבל בגמ' לחודה י"ל דגרסי' לעיל ר"י ובבתרייתא ריב"ב והוא ריב"ב האחרון

דף ס"ו ע"א גמ' ר"י נמי חזי ליה פירכא וכו' נר' דהפירכא היא דמסתמ' אשבת הראשון קאמר כדאשכחן בפוסק לזון את בתה