משמרות כהונה חלק ג מד

לעכב והח"ן הקשה הא לעיל דרשי' מצה תהיה עיכובא דלא ליתי שאור ותי' דאפי לא הוי חמץ מדאורייתא מ"מ מצה נמי לא הוי ע"ש וליתא דא"כ מאי פריך לעיל אי דר"מ לר"י מצה מעלייתא היא וכ' התוס' שם דהיינו מדאמר נותנו לכלבו ע"ש ואי איתא מאי פריך נימא דאפילו דלא הוי חמץ מ"מ מצה נמי לא הוי כמו שאור דר"י לר"י אלא ע"כ ס"ל להגמ' לעיל דכל דלא הוי חמץ מדאורייתא הוי מצה והדק"ל ונ"ל דהגמ' לעיל הכי פריך אימא דקרא לא אתא לעכב וקרא דלא תאפה חמץ אתה לאשמעי' דלא תאפה חמץ אלא שאור ואשמעינן דשאור דר"י שרי מדאורייתא והיא גופה קמ"ל קרא ומאי דפריך אי דר"מ לר"י מצה מעלייתא היא ולא משני דהיא גופה קמ"ל קרא משום דאי קרא אתא לשאור דר"מ מנ"ל שאור דר"י שרי נימא דלא שרי קרא אלא שחור דר"מ אלא ע"כ דשאור דר"מ לר"י מסברא מצה מעלייתא היא וקרא לשאור דר"י ולעולם לא שנה עליו הכתוב לעכב ומשני דלעכב נ"ל ממצה תהיה ואה"נ דקושטא הוא דקרא דלא תאפה חמץ לאשמעי' שאור דר"י שרי

בא"ד ושמא כל הנהו סברי כאביי וכו' עכ"ל והירוש' דקאמר שאל לרבא אמ"ל זיל גרוף פליג אגמ' דילן דרבא ס"ל מ"פ אין מחמיצין

גמ' וכל היכא דמעיקרא לא הוה ביה וכו' עיין לה' קול אליהו ח"א חא"ח סי' ע"ב גמ' והתנן כביצה אוכלין וכו' ממאי דקתני טמאין לא פריך די"ל טמאין מדרבנן אלא ממאי דחייבין עליהן הוא דפריך מיהו קשה הא בקדשים היתר מצט' לאיסור כמו נזיר ששרה פתו ביין וכדאי' בפ' א"ע ובפ' ג' מינין וא"כ שפיר קתני חייבין משום פיגול ונותר משום דהמים הנבלעין מצט' לאיסור וחלב נמי י"ל בחלב מוקדשין מיירי ועיין בחידושינו בכריתות בפ' אמרו לו ויש לישב

גמ' ת"ש תורמין וכו' לכ"ע פריך דהא מסקי' לעיל היכא דמעיקרא הוה ביה והשתא לית ביה לכ"ע כמות שהן משערי' וניחא השתא דפריך לקמן מר"א ברבי יוסי אע"ג דרבנן פליגי עליה דפריך אהא דאמרי' לעיל לכ"ע כמות שהן משערי' משמע דליכא מאן דפליג

תוס' בד"ה ניטלת וכו' א"נ דמודו רבנן לר"א בן גומל דמאומד הוי תרומה וכו' עכ"ל כ"כ לשי' הירוש' אבל גמרין לא ס"ל הכי דאי איתא אמאי לא מוקי להא דקתני תורמין תאנים וכו' כרבנן כיון דס"ל דמהני וכמו דס"ל לר"א בן גומל לתי' קמא. ועי"ל לפום האי תי' דמהני מאומד לרבנן לאו מהיקישה אלא מסברא ודוקא בשאין מתכוין להוסיף אבל לר"א בן גומל דנ"ל מקרא מצוה מאומד ואפי' במתכוין וכמ"ש אח"ז ולכך הכא דמתכוין לא מיתוקמא אלא כר"א בן גומל

דף נ"ה ע"א בד"ה במחשבה וכו' משמע הא שומע ואינו מדבר תרומתו תרומה וכו' עכ"ל ק' מאי ראיה מכל הני נימא ש"ה דעבוד מעשה דהפרשה ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו לא בעי דיבור אבל היכא דאינו מפריש ע"י מעשר בעי דיבור

בא"ד אמאי אין מגביהין תרומתו וכו' עכ"ל אפי' לשי' רש"י שכ' בדיבור הקודם דלרבנן ל"מ מחשבה אפי' כתרומה גדולה קשיא מהך דאין מגביהין תרומות דמדפריך הגמ' עלה בסוף ביצה פשיטא משמע דליכא מאן דפליג ועיין להשע"ה

בד"ה כל וכו' חיטין של מנחות אין לותתין וכו'

עכ"ל מ"ש המ"ק הביאו הח"ן מ"ש ממצה לותתין ע"ש י"ל דבחמץ שהוא בכרת זהירי בהו ומשמרן שלא יחמיץ אבל מנחות דבלאו לחוד חיישינן שמא לא ישמרם וכה"ג כ' התוס' לעיל דף נ"ד בד"ה אין מחמיצין ע"ש

ע"ב בד"ה אף וכו' וי"ל דהכא וכו' משום דכבר נפסלה והו"א דפטור וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דא"כ קרא לא אתי לחייב על כל אחת ואחת אלא לאשמעי' דמחמץ אחר מחמץ חייב דהיינו אם לש לעיסה שנתחמצה חייב אבל מה שחייב על כל אחת ואחת משום התראה הוא ובכולה סוגיא מוכח דקרא אתא לחייב על כל א' ואחת ויש ליישב

גמ' או אינו אלא שזה טעון צפון לפירש"י דדוקא בשעיר נשיא הוא דבעי צפון ק' למסקנא דמדכתי' אותו הוא דקאמר ואין אחר טעון צפון למ"ל קרא דבמקו' אשר תשחט העולה בקרא דנשיא סגי ומדכתיב אותו ממעטינן שאר חטאות וי"ל דלא פירש"י כן אלא לס"ד דמכלל ופרט הוא דממעט ליה דאין בכלל אלא מה שבפרט דוקא כפשטיה אבל למסקנא מפ' דממעט חטאות הזכרים דוקא כפי' התוס' דאע"ג דמשמעות אותו נמי הוא למעט כל החטאות מ"מ מדכתיב קרא דבמקום אשר תשחט העולה ע"כ דלא ממעט אותו אלא חטאות הזכרים

תוס' בד"ה לאו וכו' והנך תרתי דחטאת נשיא ויחיד פרט וכו' עכ"ל ק' א"כ למ"ל כלל ופרט הא כיון דכתיב בנשיא ויחיד הו"ל שני כתובים הבאים כא' ואין מלמדין וי"ל דשמא יש שום ג"ש ומב' כתובים הבאין כא' ילפי' בג"ש כמ"ש התוס' בפסחים דס"ה ולכך אצטריך כו"פ ועי"ל דנשיא ויחיד לא הוו ב' כתובים דיש צריכותא ביניהם כדאי' בכריתות דכ"ו ע"א ולא יליף חד מחבריה ועיין להתוס' לעיל ד"ד ע"ב ומ"ש התוס' בזה הדיבור נילף נשיא מיחיד היינו מכח זה בנה אב ועיין בדיבור הקודם בד"ה או אינו

דף נ"ו ע"ב פירש"י בד"ה כמעשה וכו' שהיפך בו וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לפרושי כמעשה שבת אם היה צולה בו מצד אחד צלייה גמורה דה"נ עביד חימוץ גמור מצד אחד וגם התוס' נראה דמפ' בשינויא דגמ' כפירש"י או כמו שכתבנו וכל דבריהם הם בס"ד דגמ' ודלא כהצ"ק בתוס' גם מה שהגיה הצ"ק בתוס' דהוי כחמץ נוקשה ליתא דח"נ הוי חימוץ גבי מנחות כמ"ש התוס' לעיל דנ"ג ע"א בד"ה אלא ע"ש

דף נ"ז ע"א גמ' אשר תקריבו למ"ל וכו' והא דדרשי' בברייתא כשירה ולא פסולה מתיבת לה' הוא ולא מאשר תקריבו

ע"ב גמ' ושמעי' ליה לרע"ק דאמר מדת יבש וכו' ק"ק מאי פריך נוקמיה לקרא בשלשה בביסא דהוי מדת לח וכיון שנתקדש אשמעי' קרא דמוזהר שלא לחמצה וי"ל כיון דא"צ ביסא לא נתקדש אפי' לשו בביסא דכ"ש אין מקדישין אלא מה שצריך להם וקצת ראיה לזה מבעיא דלקמן דפ"ז ע"ב שלחן מהו שיקדש קמצים ע"ש בפירש"י ועיין להת"י ביומ' דמ"ד ע"ב בד"ה נתפזרו

גמ' חול הוא ולא אצט' קרא וכו' יל"ד הא ר"י קאמר תדע לך מקרא דמושבותיכם ולא מסברא וי"ל דמאי דקאמ' ל"צ קרא היינו משו' דנ"ל מקרא דמושבותיכ' ובהכי ניחא לרע"ק די"ל דאותם למעט מדת יבש וקרא דמושבותיכם דריש ליה כר' יאשיה מיהו התוס' לא ניחא להו בזה דא"כ מנ"ל לרע"ק למעט מדת יבש אפילו