משמרות כהונה חלק ג מג

מילתא מהגמרא שם הוא דיש להוכיח זה אבל ראיה זו דתערובת דחויה היא

בא"ד והשתא אי אמרת דמדרבנן פסילי שלא ליזרק ניחא וכו' עכ"ל אבל אי משום הקטרה לא ניחא להו דהא איכא תקנתא דמעלה ומלינה ואכתי קשיא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח מהך ברייתא דתוספתא דפלוגתא דאמוראי היא

דף נ"א ע"א תוס' בד"ה הרי וכו' תימה דלמד מן הלמד הוא וכו' עכ"ל מ"ש הח"ן בכוונתם ליתא דדבר הלמד בג"ש אי חוזר ומלמד בהיקש פלוגתא דאמוראי היא לעיל ר"ן ע"א ומאי ק"ל להתוס' נימא דאביי ס"ל כמ"ד חוזר ומלמד ועוד נימא דאביי אית ליה דרשא דתעשה אפילו בטומאה אלא דלא ס"ל הי מנייהו מפקת ותדרי"ש דדריש תרווייהו מת משה ס"ל הי מנייהו מפקת כמ"ש התוס' בדבור הקודם לכ"נ העיקר כמ"ש הבה"ז בכוונתם ע"ש

בד"ה אפי לה וכו' וא"ת סוף לולב וערבה וכו' עכ"ל דהתם ל"ל כיון דלא דחי שבת זמנה מאתמול כמ"ש גבי ב' הלחם דאפילו לא דחי שבת לא מקרי זמנה מאתמול כיון דיכול ליקח מן הכיור כדתנן התם נשפכ' או נתגלתה ממלא מן הכיור ע"ש דלא כהח"ן

ע"ב פירש"י בד"ה ושלימה וכו' כל זמן שהיא קריבה משל ציבור עכ"ל ר"ל הא דקתני שלימה אפי' לר"ש היא וכפי' המורה שכ' בסמוך ואינו ר"ל דלא קאי אר' יאודה

בד"ה שתהא כליל וכו' שלא יעשה ממנה שירים וכו' עכ"ל היינו לר"ש דמשל ציבור אבל לר"י דמשל יורשין בלא קרא ידעינן שלא יעשה שירים לאכילה דבכלל מנחת כהן היא וכמ"ש התוספות ומאי דקתני בברייתא דבסמוך מה כאן כליל תקטר אף להלן כליל תקטר היינו ר"ל אף להלן במנחת כהן לא קון וקומץ קרב לעצמו ושירים קריבין לעצמן אלא כולה כליל תקטר וכי פריך ר"י כליל תקטר למ"ל הומ"ל דאתא לאפוקי שלא יקמוץ וכל אחד קרב לעצמה אלא משום דהאי מילתא גופה שמעי' לה מדברי הברייתא מייתי לה להברייתא

תוס' בד"ה שתהא וכו' וברייתא בריש פרקין מוכח כר"ש וכו' עכ"ל כצ"ל ור"ל דהך ברייתא דדריש ובת מוכח בריש פרקין דארבע מיתות דאתיא כר"ש דשם בראש הפרק דס"ל לר"ש שריפה חמורה אמרי' בגמ' שם דס"ל אחת ארוסה ואחת נשואה יצתה לשריפה כתנא דהך ברייתא דדריש וכו'

בד"ה חטאת וכו' וי"ל דאצט' למועל אחר מועל וכו' עכ"ל ק"ק אמאי א"כ מאי פריך הגמ' נימא דמאי דאימעיט אפרה היינו דאין בו מועל אחר מועל ולעולם יש בו מעילה מדאורייתא וי"ל כיון דאין בו מועל אחר מועל ע"כ מאי דמועלין בו היינו משום קב"ה דפקעה קדושת הגוף ובקב"ה אפרן מותר כמ"ש ך הרמב"ם ז"ל

דף נ"ב ע"א בד"ה גזרו ושמא ה"ק מתני' אשמעינן אפי' חטאת וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דהגמ' שם ה"פ תנינא חטאת וכו' משמע דוקא חטאת וקשיא לעולא וכפירש"י שם ומשני דאררבא אפי' חטאת קתני ואף על פי שכ' קודם דפי' הגמרא דמייתי סייעתא לעולא מ"מ לפי' השתא שכ' יתפרש בפירש"י

ע"ב בד"ה ההרה וכו' ועוד אמרי' לקמן גורשא תלתא עכ"ל ר"ל ואם רשאי להכביד על הסולת יהיה הגודש פחות מתלתא שבמה שבתוך העשרון יוכל לדחוק ולהכביד יותר מן הגודש שלא יוכל לדחוק הגודש כ"כ כיון שאין לו דפנות

בד"ה מנין וכו' דאם נאמר ללאו א"כ היכי מייתי לעכב וכו' עכ"ל קשה דאפי' לחי' קמא דכל המנחה לרבויי שאר מנחות למצוה קשיא כיון דבקרא דכל המנחה לא כתיב מצה אלא לא תעשה חמץ א"כ כי איתרבו שאר מנחות ע"כ ללאו נמי איתרבו ואפי"ה ס"ד דלמצוה ולא לעכב ואם כן מאי מייתי מלא תאפה וי"ל דלתי' קמא דקרא י"ל דלא תעשה חמץ אינו לאו גמור אלא הכוונה היא שתעשה מצה אבל לא תאפה חמץ דכתיב בההוא קרא מצה ע"כ אייתר לא תאפה חמץ ללאו וס"ד דכל דכתיב לאו מעכב אבל לתי' בתרא דלמצוה ידעי' מזאת תורה ע"כ אייתר לא תעשה חמץ ללאו ולהכי ק"ל שפיר מאי מייתי מלא תאפה חמץ

דף נ"ג ע"א בד"ה אי שאור וכו' י"ל דמדדבנן בעלמא הוא דאסור וכו עכ"ל וצ"ל לפי"ז דשאור דר"י לר"י אסור מדאורייתא ופטור אבל אסור מדאורייתא קאמר דאלת"ה מ"ש משאור דר"מ דהוי מצה לר"י אע"ג דאסור מדרבנן ודלא כמ"ש התוס' לקמן דנ"ד ע"א דשאור דר"י לדר"י לא אסור אלא מדרבנן כדתנן והאוכלו פטור ע"ש

בד"ה אלא וכו' י"ל דלענין מצה דתודה וכו' עכ"ל

ובגמ' שם קאמר אלא דר"י לר"י ומבע"ל אי ספיקא הוי ונפיק ממ"נ או בריא הוי ולא נפיק ולפ"ד התוס' הללו צ"ל דמאי דקאמר ספיקא הוא היינו ר"ל ספק אי חמץ גמור או מצה הוא דהא נוקשה לענין מנחות לאו חמץ הוא ואי הספק הוא אי נוקשה או מצה לא מיתוקם מאי דאמרי' שם ונפיק ממ"נ והגמ' כאן דקאמר אלא דר"י לר"י ס"ל בהצד דבריא הוא דאי ספיקא הוא מאי פריך ר"ח אימא לא תאפה חמץ אלא שאור כיון דס' הוא אי חמץ גמור היכי שרי ליה רחמנא וי"ל דס"ל להתוס' ס"ד לחומרא הוא מדרבנן אבל מדאורייתא כל ס' שריה רחמנא ועמ"ש לקמן דף נ"ד

ע"ב גמ' עכשיו בבת אחת אע"ג דארבע מלכיות קושטא הוא דהיו בזאח"ז י"ל דנגזר מן השמים שישבו בד' מלכיות שיעור קצוב ולא ישבו כל אחת כשיעור שנגזר והשלימו זה בגלות זה האחרון שישראל משועבדים תחת כל האומות באופן שזמן הקצוב מן השמים השלימו בב"א ומה שישבו בזאח"ז הוא מקצת מן השמים שנגזרו

תוס' בד"ה בן ידיד וכו' שרצה הקב"ה יצחק עד שלא נולד וכו' עכ"ל נראה דמפ' וחק בשארו שם היינו כשעדיין בתוך אשתו וכמ"ש שארו זו אשתו והיינו כשהיה בעיבוד עד שלא נולד

דף נ"ד ע"א בד"ה אין וכו' דאמרי' לרבות מנחת נסכים וגו' וכיון דאיכא מים בהרי שמן וכו' עכ"ל לפי שי' זו ניחא מ"ש התוס' לעיל בד"ה אלא וכו' מנ"ל דנוקשה למנחות אסור ע"ש די"ל מדכתיב אשר תקריבו למנחת נסכים שהיא מפ' עם מים שאינו אלא נוקשה ולא הוכרחו התוס' לומר דאיכא שום ריבויא אלא לשי' רש"י דמפ' לחודייהו נוקשה ואם כן כי מגבלה במים הוי חמץ גמור:

בא"ד ואפשר דאפי' איסורא דאורייתא ליכא וכו' עכ"ל קשה דא"כ מאי פריך ר"ח לעיל ואימא לא תאפה חמץ אלא שאור דהיינו שאור דר"י לר"י כדאי' לעיל הא כיון דמדאורייתא לאו חמץ הוי מצה וא"כ ידעי'