משמרות כהונה חלק ג מב

הכי סמיך איהיו ור"ל עצרת דת"כ וכן נמי בחג סמיך אכמשפט א"כ היכי קאמר ת"ל שבעת ימים הא שבעת ימים לא כתיב בעצרת ובחג ונימא דמעכבי בהו כיון דכתיב בהו עיכובא ולא כתיב שבעת ימים אלא ע"כ דיהיו לא קאי אלא אפרים דמעכבי זא"ז ולא אשני מינין דמעכבין זא"ז וכיון דלאו מכח קרא דעיכובא קאמר קאמר שפיר ת"ל ז' ימים דכיון דגלי בפסח ילפי' מניה עצרת וחג ודלא כהח"ן

דף מ"ה ע"א בד"ה בשבעה וכו' דמיירי במיעוט שבט עכ"ל ר"ל מיעוט כל שבט מז' שבטים וק"ק דאכתי קשיא לר"ש דס"ל התם פר לב"ד ופר לקהל ויש ליישב

ע"ב גמ' רעק"א יכול הן הן כבשים וכו' נראה דרע"ק פליג אר"ט וס"ל דא"צ קרא דעל הלחם לדרשא דלא נתחייבו דכיון דע"כ לאו הן כבשים דחומש הפקודים הן דת"כ א"כ אמאי לא ערבינהו קרא ונכתוב י"ד כבשים אלא ע"כ לאשמעי' דהללו בגלל עצמן והללו בגלל לחם וכיון דבגלל לחם הן ע"כ דבמדבר דלא היה לחם לא קרבו כבשים ומ"מ תנא דמתני' ד"ז דלא קרבו כבשים במדבר בשם ר"ש הוא דקאמר לה נר' דרע"ק דפליג את"ק דמתני' לאו מהאי טעמא ולהך הוצרכו התוס' בר"ה קרבו למי' דרע"ק ס"ל כי תבואו לאו דוקא ועיין להח"ן

גמ' מדראישתני סדרן ש"מ וכו' ק"ק דא"כ רע"ק אמאי יליף מפרים דקאמר כשאתה מגיע אצל פרים וכו' כבשים גופייהו מה"ט דאישתני סדרן ידעינן דלאו הן הן הכבשים וכו' וי"ל דאשתני סדרן לא ילפי' מינה אלא חד מנייהו רי"ל דאשתני סדרן כדי להשמיענו דפרים אחריני הן אבל הכבשים הן עצמן ומ"מ שמעי' אילים ולא אמרי' דאשתני משום פרים לחודייהו דכיון דפרים לאו ן עצמן לא שייך למי' באילים אי בעי חד איל אי בעי שני אילים דדוקא בב' מינין לטפויי בחד ולבצורי בחד שייך למי' אי בעי וכו'

תוס' בד"ה מדאשתני וכו' והיינו כדרשא דהתם וכו' עכ"ל ודוקא הכא דיש לפרש אי בעי קאמר מוכחי' שפיר מדלא כתיב ג' פרים אבל התם לא מוכחי' מדלא כתיב ב' אילים דאדרבא מדהדר וכתביה ש"מ אחר דאל"ה למאי הדר כתביה דליכא לפרושי אי בעי וכו' דהא חד איל הוא דאיכא הכא והכא

דף מ"ו ע"א בד"ה ואיזו היא וכו' שאני הכא דאיכא תנופה חשובה וכו' עכ"ל והשתא לא חשו למ"ש לעיל בזה הדיבור דלא מסתבר לחלק ש"ה דאיכא תנופה וכו' ומעיקרא לא סמכו עצמן אלא אמ"ש ותו דאמרי' לקמן שחט ב' כבשים וכו' והשתא מיתבא להו שפיר

ע"ב גמ' לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט וכו' עיין להתוס' בקידושין דל"ד ע"א בר"ה מעקה שכתבו דלא לשטמית בשום דוכתא דאשה תשרוף וכו' ע"ש והו"מ לאוכוחי מסוגיא דשמעתין דאי איתא אמאי תעובר צורתו תשרפנו אשה

תוס' בד"ה מה וכו' ללחם דמעכב כבשי' עכ"ל לפי"ז י"ל מ"ש התוס' לעיל דמ"ה ע"ב בד"ה גמר ע"ש די"ל דכבשים דלא מעכבי לחם גמרי' מילפות' דהכא ולרבא ור"י דשמעתין י"ל דמפרשי' פלוגתייהו דרע"ק ובן ננס כאבע"א דלעיל דפליגי בקרא דקדש יהיו לה' לכהן

דף מ"ז ע"א בד"ה ואת האיל וכו' דא"כ הוי למד מן הלמד וכו' עכ"ל עיקר קושייתם היא לראב"ש דלרבי ניחא דבתודה גופה כתיב קרבנו על זבח דדרשי' מניה זביחה מקדשת אבל לראב"ש ע"כ חודה גופה ילפה מנזיר ומה"ט לא מייתי הגמ' אלא קרא דנזיר משום ראב"ש

בא"ד ומיהו קשה דא"כ אמאי אצט' קרא וכו' עכ"ל נראה מלשונם דקושי' היא לפמ"ש דגילוי מילתא וכו' וק' דבלא"ה תק"ל אמאי אצט' קרא בתורה הא ילפי' מהיקישא דאיתקש לאיל נזיר כמו שהביאו מפ' דתודה וי"ל דמשום דלר' ניחא דאצט' קרא בתודה לאלופי לשתי הלחם כי היכי דלא ליהוי למד מן הלמד ועוד י"ל דקושייתם היא אגמ' דפ' התודה גופה ונקטו קושי' זו הכא משום דמיתרצא בתירוצם

ע"ב בד"ה והרי תורה וכו' דל"ל סוגיא דלעיל וכו' עכ"ל נראה דהמשך דבריהם כך הוא דהשתא ס"ד דכי משני שאני תודה דרחמנא קרייה שלמים דאפי' זרקו לשם תודה כשר דשלמים היא וא"כ המק' ל"ל סוגיא דלעיל דפריך כיון דשחיטה מקדשה אבד הלחם אברו כבשים ומשני משום דקרייה שלמים דהשתא המק' ל"ל הך סוגיא ולכך ס"ד דלשם תודה פסול וה"ה דהו"מ לאקשויי כיון דשחי' מקדשה אבדו כבשים כדפריך לעיל והקשו לפי"ז דלפי מאי דמשני דקרייה שלמים אפי' לשם תודה כשר הו"ל לסתור ס' המק' ולו' בהדיא דלאו מילתא היא דאפילו לשם תודה כשר ומדלא קאמר הכי משמע דס"ל כס' המק' דלשמו פסול ותי' דאפי' להמתרץ לשם תודה פסול ובעי עקירה ול"ד לפסח כנ"ל דלא כהצ"ק והח"ן

דף מ"ח ע"ב בד"ה איתיביה וכו' פשיטא דלא עלו וכו' עכ"ל אע"ג דבברייתא דתני לוי וכן במתני' דריש זבחים קתני שחטן שלא לשמן לא עלו התם שאני דלשמן כשירים והו"א דבשלא לשמן עלו דלא הוי עקירה והוי כשחטן לשמן אבל הכא דאי לשמן פסולין פשיטא דבשלא לשמן לא עלו אבל לשון התוס' בסוף זבחים כיון דאפי' במצותן בשלא לשמן לא עלו פשיטא וכו' ע"ש

דף מ"ט בד"ה ת"ל וכו' דשחיטה לאו עבודה דלא הוי בכלל עשיה וכו' עכ"ל ק"ל דבגמ' בפ"ק דזבחים ד"ח ע"א מבואר דאפי' שחיטה בכלל עשייה וע"ש בחידושינו

בא"ד עולת העוף שנמלקה וכו' ות"ל דקמי תמיד עבדינהו וכו' עכ"ל י"ל בזה דפיסולא דקודם תמיד הוי פיסולו מחמת ד"א ובעי עיבור צורה כדמוכח בההיא דשחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם דפ' אלו דברים שהביאו התוס' בסמוך ובההיא דעולת העוף שנמלקה בלילה דפ' שתי הלחם ישרף מיד כמו שנראה מדברי התוס' שם וע"כ דפיסול לילה הוי פיסולו בגופו וא"כ שפיר קתני דפיסולייהו מחמת לילה לישרף מיד דאי משום קמי תמיד הוי בעי עיבור צורה

בא"ד ואין לומר דעשה דפסח דחי עשה דהשלמה וכו' עכ"ל אין כוונתם דמשום ספיקא עבדי' תקנתא דשמא פסח הוא ופסח דחי עשה דהשלמה דפסח מצותו אחר תמיד ולא משום דחיה אלא משום יאוחר דבר וכו' כדאי' שם בפ' ת"נ אלא דר"ל דאפילו דאפשר דשלמים הוא דחו עשה דהשלמה משום תיקוני פסחא וכדאיתא התם האי לישנא דדחי עשה דהשלמא ואם באת להוכיח דע"כ לא מיפסל דאי מיפסל לא שייך דחיה הא