משמרות כהונה חלק ג מא

דכתיב גדיל ופתיל ידעי' דבהדדי כשר וע"כ מיעוט אחר מיעוט לרבות כולו פתיל וכיון דכולו פתיל מהני ה"ה כולו גדיל ומ"ש התוס' דאי לאו פתיל הוה פסלי' בהדדי היינו ר"ל וכיון דהוה פסלי' בכה"ג הו"א דמיעוט אחר מיעוט להכשיר בכה"ג

בא"ד וכ"ת א"כ פתיל דכ"ר למ"ל וכו' עכ"ל ואין לו' לשני חוטין כמ"ש התוס' בדבור הקודם דכבר דחו זה התוס' בריש פרקין ע"ש

בד"ה ופליגא וכו' הומ"ל מדרבנן וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י דאפי' בשיראין דקאמר ר"י היינו אע"ג דהוי כלאים וצמר ופשתים דקאמר ר"י היינו בהדי הדדי ניחא שפיר קושייתם: דף מ' ע"א בד"ה סדין וכו' א"נ לא שמעי קשר דלעיל לא ידעי' אלא מדאשתרי כלאים וכו' עכ"ל ר"ל דל"ק ליתי עשה ולידחו ל"ת דאפי' בפשתן אפשר בלא כלאים בלא קשר דלעיל לא ידעי' דבעי קשר אלא מדאשתרי כלאים וכיון דב"ש לא דרשי סמוכים אע"ג דבעי' תכלת אפשר בלא קשר ושוב דחו דקשר ידעי' מדכתיב גדיל כמ"ש לעיל בדברי רבא דאמר ש"מ קשר עליון דאורייתא ע"ש

דף מ"א ע"א גמ' ור"ש פוטר וכו' נר' דמיירי שיש לה ציציו' בכנפיה כמו שאר טליתות ורבקנן סברי לא סגי בהנך ור"ש סובר דסגי בהנך דכנפיה דאלת"ה אמאי לא הוכיח הגמר' בסמוך דחובת גברא הוא מהאי ברייתא דאי חובת מנא אמאי פטר ר"ש הא אפילו מקופלת ומונחת בקופסא חייבת בציצית ומזה סיוע למ"ש. מרן בריש ה' ציצית בכוונת הר"מ ע"ש ועיין להנ"י

גמ' נהי דחייביה רחמנא כי מכסי וכו' מזה מוכח דאפילו למ"ר חובת גברא אינו מחוייב ללבוש ציצית אלא דאי לביש בת חיובא חייב להטיל בה ציצית דלא כמהרש"א בתוס'

ע"ב גמ' וקלא אילן לא יביא וכו' לפי' קמא שפירש"י הא דלכתחי' לא יביא משום דדמי לתכלת ואנן בעי' ב' מינין דאין לומר דטעמא דלכתחי' גזרינן אפי' בבת ארבעה שמא יתיר ממנה ונותנה בטלית אחרת דא"כ אמאי פירש"י במאי דקאמר ש"מ מתירין וכו' דהיינו מדפסל וכו' הא אפי' מהך ברייתא דמכשרה יש להוכיח כן ולפי' בתרא מהך ברייתא הוא דקאמר ש"מ מתירין ולפי' קמא ניחא מאי דלא דחי הגמרא בהך ש"מ מתירין וכו' דילמא דאי בלאי כדדחי לעיל דאי גזרינן דילמא מתיר אחר דכלאי א"כ הו"ל לפסול אפילו בבת ארבעה אבל לפי' בתרא ק' אמאי לא דחי דאי בלאי ויש לישב

תוס' בד"ה אם וכו' דילמא האי ברייתא כרבנן וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' בר"פ דהא דאין הלבן מעכב את התכלת היינו דצריך להטיל ד' חוטין תכלת ע"ש ל"ק קושייתם הלזו דאע"ג דדמי לתכלת מ"מ בעי' ד' חוטין תכלת דבקרא תכלת כתיב ומשני הגמ' בבת ח' ואיכא ד' חוטין תכלת וסגי בהכי לרבנן ומ"ש רש"י דאיכא ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן היינו כדי לאוקומא אפי' כרבי למסקנא

בד"ה בש"א וכו' וש"מ הא דדרשי' גדילים ד' היינו בכפילא וכו' עכ"ל דכיון דב"ה דאמרי ג' היינו בכללות שניהם תכלת ולבן וגם גדילים דכתיב בקרא היינו לבן לבד א"כ ב"ש נמי ד' דקאמרי היינו תכלת ולבן וא"כ ע"כ גדילים ד' דכתיב בקרא היינו בכפילא דהא גדילים בלבן הוא דמיירי כמו לב"ה אבל ר"ת מפ' דטעמ' דב"ה משום דגדיל ג' ולא מיירי ב"ה אלא בלבן ואם כן לב"ש י"ל ד' בלבן וגדילים דדרשי' ד' לאו בכפילה וקאמרי די"ל עוד דב"ה דרשי' גדילים דהיו ששה ור"ל דקרא דגדיל בלבן וגדילים בתכלת

דף מ"ב ע"א בד"ה רמי וכו' עוד שנים גדילים: דהוו תמניא וכו' עכ"ל ר"ל עוד שנים גדילים הוו ד' וארבעה דתכלת הו"ל תמניא וכמ"ש התוס' ודלא כחידושי אנשי שם

ע"ב גמ' בהא קמיפלגי מ"ס חובת. טלית וכו'

פשטא דמלתא ארא דארב אדא ור"נ קאי דרב

אדא בירך ור"נ פליג. עליה אבל לפירש"י דפי' דפלוגתא דר"נ ור"ח היא' קשה מנ"ל דר"ח. פליג דלפי המסקנא זו מיתרצא קושית ר"ח ולא מצינו לו שחלק אלא מכח קושיתו וי"ל

דף מ"ג ע"א גמ' מדרמי קסבר מ"ע שהז"ג וכו' אפי' לסברת ר"ת שכ' התוס' בסוף ר"ה דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג אם רוצות להחמיר ע"ע מ"מ דוקא הם שרצו להחמיר אבל ה"י מדרמי איהו משמע דמדינא הוא

תוס' בד"ה ור"ש וכו' אבל הכא איתמר כי היכי דלא ניסתרו וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי פריך לרבנן אשר תכסה בה וראיתם אותו למ"ל נימא דדרשי להו לסומא ולילה כר"ש אלא דמחייב נשים משום בד"א נאמרו ודרשי' כל שישנו וכו' וס"ל דאי כי היכי דלא נסתרו מסמיכות לחודיה דרשי' לה וא"צ לד"א נאמרו דס"ל דדרשי' סמוכים ועיין בגמ' בריש יבמות ויש ליישב

כתבו התוס' בשבת דקל"א ע"א דלרבנן ס"ל ציצית נוהג ביום ובלילה וראיתם אותו לכסות סומא ע"ש וזה נגד הסוגיא דאי כסות לילה חייב כ"ש סומא ופריך לרבנן וראיתם אותו למ"ל וי"ל דס"ל דמאי דמשני לרבנן אצט' לראה מצוה זו וזכור מצוה התלויה בה לא אתיא אלא למ"ד ק"ש דאורייתא אבל למ"ד דרבנן לא משני מידי והדרשא דתניא אידך אינה דרשא גמורה דלא כמ"ש התוס' לקמן וא"כ למ"ד ק"ש דרבנן ע"כ לשנויי לרבה דאצט' וראיתם אותו לכסות סומא וס"ל דסומא ברע דליתיה בציצית בשום זמן: בא"ד דכתיבי בחד קרא עכ"ל עיין בחידושינו בסנהדרין דף ס' ע"א ע"ש

דף מ"ד ע"א גמ' ל"ש אלא שיש לו עיין להר"מ בפי' המשנה כאן מה שהקש' מגמ' לעיל בפ' הקומץ גבי ד' מינין שבלולב מעכבין זא"ז ע"ש ועיין פירש"י והתוס' שם

ע"ב תוס' בד"ה אלא וכו' והשתא ניחא שפיר

דהא לא מעכבי וכו' עכ"ל והא דלא מוקי הגמ' מתני' דאין מעכבין בפסח משום דליכא אלא איל אחד ומש"ה מוקי לה בעצרת ור"ח דאיכא כולהו

בא"ד דגבי עצרת לא קאמר הכי וכו' עכ"ל ר"ל דאי לא קאי אלא אדסמיך ליה א"כ גבי עצרת לא קאי אלא אאילים דסמיך ליה אבל כבשים לא מעכבי ומתניתין דהקומץ קתני מעכבין וסמכו עצמם אמתני' דהקומץ שהביאו אח"כ ועיין להתי"ט

בא"ד דגבי עצרת נמי דריש הכי התם וכן בחג וכו' עכ"ל ר"ל דאי סמיך אוהיו וקאי עיכובא גם לפרים שמעכבין אילים א"כ גבי עצרת נמי דדריש