משמרות כהונה חלק ג שכב

די"ל דסוגיא דפ' השולח אתיא אליבא דאביי דס"ל בבל הלאוין קידש לוקה אבל למאי דקי"ל כרבא דבכל הלאוין אינו לוקה בקידושין בלא בעילה א"צ לאוקומה בהשיאו רבו

הלכה ד' מוכר אדם את בתו משפחות לשפחות וכו' אבל לא מאישות לשפחות פלו' דתנאי בקי' די"ח ואמרי' בגמ' דפליגי באי יש אם למקר' או למסורת וכתבו התוס' י"מ דפליגי בלו יעדה אי אזלי' בתר המקרא לו בוא"ו או בתר המסורת לא באל"ף ע"ש וק"ל דבסוטה דל"א ע"א אמרי' דלא באל"ף משמע הכי ומשמע הכי והא דאמרי' בנדרים דל"ב ע"א כל המנחש לו נחש שנאמר כי לא נחש ביעקב ופריך והא לא באל"ף כתיב הכי פריך כיון דמשמע הכי ומשמע הכי מהיכא מפיק לו נחש וע"ש בפירש"י והשתא בשלמא לר"עק ניחא דכיון דאזיל בתר המקרא לי קרי' ואין בו משמעות אחר אבל לר"א אפי' דאזיל בחר המסורת מהיכא משמע ליה למדרש שפחות אחר שפחות טפי משפחות אחר אישות כיון דמשמע הכי ומשמע הכי וצ"ל דדואק היכא דליכא מקרא ומסורת אמרי' משמע הכי ומשמע הכי אבל היכא דאיכא מקרא ומסורת כי הכא דמדשני הקריאה מן המסורת מוכח דהמסורת לא ממש הוא. והנה במכילתא בפ' משפטים איתא ריהג"א וכו' אבל לא אמהות אחר קידוש ואצ"ל אמהות אחר אמהוא ע"ש ואם הדברים כפשוטן דאמהות טפי מסתברא דאינו מוכרח משפחות אחר אישות ד"ז סותר הגמרא דמנ"ל להגמ' דר"עק ס"ל מוכר לשפחות אחר שפחות ותו הך ברייתא דמוכרה לשפחות אחר שפחות אתיא דלא כמאן אע"כ נ"ל דרי"הג ס"ל דמסתבר' טפי למדרש המסורת טפי מהמקרא ומאי דקאמר ואצ"ל היינו דר"ל אצ"ל דדרשי' המסורה אבל למ"ד יש אם למקרא ולא למסורת לא אמרי' אצ"ל וכו' ועיין בפסחים דף ל"ו ע"א ש ועיין להש"י ע"ש

כתב הר"מ בפ"ד דמוכרה לשפחות אחר שפחות כיצד מכרה לשפחות תחי' ויעדה אדון ומת או גירשה וכו' הרי האב מוכרה פ"ב ע"ש ותמה הלח"מ דבגמ' מוכח דלדידן דקי"ל מעות הראשונות לקידושין ניתנו היעוד הוי כקידשה וגם קי"ל דא"צ מיאון א"כ אלמנה דכ' סד"מ היכי מ"ל ע"ש ולזה י"ל דהר"מ מפ' כפירש"י בקי' רמ"ה דלל"ב דעולא אפי' שידך א"צ מיאון והגמ' דפריך מהא דאלמנה לל"ב פריך אבל לל"ק דעולא מודה בשידך מוקמי' לה בקידשה עצמה ובשידך ואע"ג דטעמא דשידך משום שמא נתרצה האב מ"מ לא הוי כמו קדשה האב דהרי האב אומר שהוא לא נתרצה אלא דאנן חיישי' שמא נתרצה ולענין זכות שהי"ל בה למוכר' אין יכולין לסלקו ממנה בחשש בעלמא וכס"ד דהתוס' בקי' שם ע"ש וא"כ למאי דקי"ל כשיהך צריכה מיאון מ"ל שפיר אלמנה בקדש' עצמה ובשידך אבל הקושיא היא דבגמ' מוכח דלמאי דקי"ל מעות הא' לקי' ניתנו כשיעדה שוב א"י למוכרה דהו"ל כשפחות אחר אישות וכבר עמד בזה הלח"מ וצ"ע

פרק ב' הלכה ד' רע"א בין כך ובין כך לא יפחות מחמשים זוז וקרא דאשר ברכך מבע"ל להכל לפי הברכה וכרתניא בקי' די"ז א"כ מה ת"ל אשר ברכך הכל לפי הברכה וה' מש"ל בפי' הק' דאצט' אשר ברכך לרבות כ"ד ותי' אשר ברכך מתתן לו ש"מ לרבות כ"ד ע"ש ואכתי ק' דאצט' לכדדרשי' לעיל לר"מ דלא נילף מעולת ראיה ולר"ש דלא נילף מפחות שבערכין ע"כ י"ל דהול"ל אשר לך תתן לו ומיתורא דאשר דריבוייא הוא שמעי' דאית לן למילף מהמרובה כמו אשר ברכך

התוס' שם הקשו בס' ר"י מאי קאמר חדא דתפסת הא כתיב אשר ברכך ותי' בחד ריקם הוא דאמרי' כן אבל בנתינה דכתיב בכל חד נתינה ל"מ לן אשר ברכך להם תדע דכי יליף מערכין מהני אשר ברכך ע"ש ור"ל דלא נימא דלא אצט"ל לתירוצם ובקושיתם נימא דר"י ל"ל האי סברא דאשר ברכך לזה כ' דלר"י גופיה לפום האי שינוייא דגמ' דחדא דתפסת מרובה וכו' ע"כ דמהני לן אשר ברכך דאל"ה קשיא נילף מפחו' שבערכין והא דלא הביאו בקושייתם מזה והביאו מר"מ ע"ש במהרש"א ועמ"ש הש"י בכוונתם

בגמ' שם פליגי תנאי דרש"א יצאו כספים וראב"י אמ' יצאו פרדות והיינו מכלל ופרט וכלל כמ"ש מהרש"א בשם התי' וכ' הריטב"א וז"ל ואסיקנא אגב שקלא. וטרייא דאצט' צאן וגורן למידן בכעין הפרט וכו' ואצט' יקב למדרש מיתורא לר"א פרדות ולר"ש כספים שאלו יצאו מן הכלל דלא חשיב ברכה אתא יקב ורבינהו וכו' הילכך מל' סלעים שיש לו להעניק נותן לו מכל מה שיש לו מדברים שהם בכלל ברכה ואפי' מכספי' ופרדות עכ"ד. והם דברים תמוהים דהא קתני ברייתא לר"ש יצאו כספים ולר"א יצאו פרדות וצ"ל דט"ס נפל וכצ"ל לר"א כספים ולר"ש פרדות והיינו הריבוי אתא למר כדאי' ליה ולמר כדאי"ל וכפי' התוס' שם ע"ש ומ"ש בס"ד אפי' מכספים ופרדות היינו כספים לר"א ופרדות לר"ש ודלא כהמש"ל שם שנדחק הרבה בכוונתו ע"ש

הלכה המוכר את עצמו והבורח וכו' בגמ' די"ז פריך בורח השלמה בעי כדתניא וכו' ומשני כגון שברח ופגע בו יובל מד' כיון דיובל מפיק ליה לא ליקנסיה קמ"ל והסמ"ג הביאו מרן בכ"מ בפ"ב פי' ברח ופגע בו יובל אין היובל מוציאו והוא נגד המובן מהסוגי' דברח היוכל מוציאו ואי השלמה בעי מעניקין לו וע"ש בלח"מ והמש"ל ע"ש. ונ"ל דלעולם השלמה בעי והגמ' הק' כגון דעבד ג' וברח שנה א' ואח"כ נכנס היובל דנהי דבעי לאשלומי השנה ויהיה עובד בשנת היובל עצמה להשלים כדמוכח מל' הסמ"ג דעובד ביובל עצמו מ"מ לא בעי להשלים שש אלא שנה א' כמו אילו לא ברח דלא יעבוד אלא שנה א' עד היובל וא"כ מ"מ מהני היובל גם לעבד זה כדי שלא ישלים שש וזהו שאמרו כיון דיובל מפיק ליה ר"ל לענין דלא ישלים שש והשנה שברח הרי משלים אותה א"כ לא ליקנסיה ומעניקים לו קמ"ל רקנסו ליה ואין מעניקין לי כיון דע"י מעשיו גרם שיעבוד בשנת היובל עצמה אשר לא כדת

הלכה ו' נמכר בגניבתו לא ימכר לא בשוק וכו' משמע דוקא מכרוהו ב"ד אבל הר"מ בפ"א כ' א' מכרוהו ב"ד וא' מוכר עצמו וכו' ע"ש ונ"ל דעיקר קרא דלא ימכרו ממכרת עבד במכרוהו ב"ד הוא כדאי' בגמ' ומ"מ למאן דיליף ש"ש יליף מ"ע ממכרוהו ב"ד אבל ברייתא דהכא אתיא כמאן דלא יליף ש"ש וע"ש בגמ' דט"ו

הלכה ז' או בן דודו יגאלנו שהיה ריש"א וכו' גרסי' ונ"ל דה"פ והכל הוא מדברי ת"ק וה"ק קרוביו וב"ד מחוייבים אבל הוא עצמו אינו מחוייב ולאפו' מר"יש שהיה אומר דאתיא מק"ו והדר קאמר דא"כ מאי דכתיב והשיגה ידו היינו לרשות ולא לחובה וא"כ למ"ל קרא פשי' דאי רוצה לפדות את עצמו פודה