משמרות כהונה חלק ג שכא

עברי לעבריה לא מייתר דאצטריך לדרשות אחרות אמרי' אהני היקשה ואהני מיעוטא דלא ילפינן ולפי"ז כי משני דאיתקש לאחרת ע"כ דס"ל להגמרא דלא אתא היקישה אלא להאי מילחא וא"כ כי מסיק דנ"ל מכצאת העבדים תק"ל קרא דאחרת למ"ל ולשינויא דאבע"א ניחא אבל לשינוייא קמא דסגי ליה בקרא דכצאת העבדים תק"ל דאחרת למ"ל כיון דהוה ס"ד דלא אתא אלא להאי דרשא גם מדברי התוס' לעיל גבי מאי דאמרי' אשכחן נמכר לגוי דכל קניינו בכסף מתבאר דע"ע דנקנה בשטר מדאיתקש לעבריה ולאו מסברא דכיון דקונה מקנה ובקו' הריטב"א והשיטה י"ל דלעיל אמרינן דר' דריש מאלה למעוטי דאינו נגאל בשש דהיה ילפי' בק"ו ומה מי שאינו נגאל בקרובים נגאל בשש וכו' והק' מהרש"א שם בתוספות ניפרוך מה לנמכר לישראל שכן נגאל בשטר ע"ש ונ"ל דל"ק דהנה התוס' בדי"ד גבי כל קניינו בכסף הוכיחו דנמכר לגוי אינו נקנה בשטר משום דשטר נ"ל מאחרת וגוי ליתיה בקידושי' וע"ש במהרש"א והכרח זה לא יכון אלא למאן דנ"ל מאחרת אבל למאן דנ"ל מכצאת העבדים לשינויא קמא דסגי בהאי קרא לחודיה י"ל שפיר דנקנה בשטר נמכר לגוי וא"כ י"ל דרבי נ"ל שטר מכצאת העבדים לחודה ונמכר לגוי נקנה בשטר וכיון דנקנה קונה ולשינויא דנ"ל שטר מאחרת ס"ל כרי"הג ור"עק דאלה דרשי' לה לדרשא אחריתי ומנלן דנמכר לגוי אינו יוצא בשש ולא דרשי' ק"ו וע"כ דס"ל דק"ו פריכא הוא כקושי' מהרש"א באופן דלר' ע"כ דנ"ל מכצאת העברים ואית ליה שטר גבי נמכר לגוי ורי"הג ור"עק נ"ל מאחרת ושינויא קמא ושינויא דאבע"א תליא בפלו' דתנאי ומעתה מתרצת' היא קו' הריטב"א והש"י דלמאן דל"ל ש"ש י"ל דס"ל כר' דאצט' אלה למעוטי שש דלא יליף מק"ו וא"כ מדאצט' אלה ע"כ דהק"ו אמת הוא ומדלא פרכי' שכן קונה בשטר ע"כ דנמכר לגוי קונה עצמו בשטר ומדקונה נקנה ואתי ליה מוכר עצמו ליש' מנמכר לגוי מוכי תשיג מיהו למאן דאית ליה ש"ש אין להוכיח כלום מדאצט' אלה דהא חצט' דלא נילף בשכיר שכיר דנמכר לגוי יוצא בשש וא"ש הכל

אמרי' בגמ' ד"ך ת"ר בגפו יבא בגופו נכנס בגופו יוצא רא"א יחידי נכנס יחידי יצא ומפ' הגמ' בגופו נכנס לו' שאינו יוצא בראשי איברים ופריך האי מל"ת כצאת העבדים נפקא ומשני אי מהאי הו"א יהיב ליה דמי עיניה ונפיק ע"ש וצ"ל נמי דאי כתיב בגפו לחוד הו"א יהיב ליה דמי עיניה ונפיק וקרא ה"ק צריך למיהב לוה דמי עינו כדי שיהיה כמו שלם בגופו ביציאתו וכ' התוס' דאצט' קרא דא"י בראשי איברים משום דהוה ילפי' בק"ו מע"כ שא"י בשש יוצא בר"א ע"ש ואין להקשו' הא איכא פירכא בהאי ק"ו דמה לע"כ שכן יוצא בחליפי' כמ"ש התוס' לעיל דף ח' אבל ע"ע א"י בחליפי' דדרשי' בכסף הוא נקנה וא"נ בחליפי' לכ"ע כמ"ש התוס' לעיל די"ל דהיא גופא תיתי בהאי ק"ו מע"כ דע"ע יוצא בחליפי' וקרא דמכסף מקנתו דממעטי' חליפי' היינו. דאינו נקנה אבל י"ל דקונה לקיים הק"ו ואע"ג דהתוס' כ' לעיל דמיניה נמי נשמע דקונה היינו משמעי' בעלמ' וכיון דאיכא ק"ו ילפי' שפיר וכ"ש אי לאו דגלי קרא דא"י בר"א אבל אחר דגלי לן קרא דא"י בר"א מעתה אין ללמוד בק"ו ע"ע מע"כ דיוצא בחליפי' דאיכא למיפרך מה לע"כ שכן יוצא בר"א והרא"ם הק' אמאי לא ילפי' ע"ע מע"כ. בק"ו דיוצא בראשי איברים וקרא דל"ת כצאת העבדים באמה הוא דכתיב ואע"ג דהוקש עברי לעבריה כיון דאצט' היקיש' לדרשא אחריתי אמרי' אהני היקיש' ואהני ק"ו ואין לו' בהאי ק"ו אמה תוכיח דמה לאמה שכן אינה נמכרת בגנבתה ע"ש וקושייתו הלזו למאן דדריש בגופו נכנס וכו' לק"מ דהא תרחי קראי דכתי' הם חד בעבר וחד באמה ואי דרשי' ק"ו בתרווייהו ומפרשי' לקרא למיהב דמי עיניה ונפיק היה קשה לן למ"ל תרי קראי כיון דאית לן היקיש' דעברי לעבריה ואי דרשי' לחד מנייהו למיהב דמי עיניה לקיומי הק"ו וחד מנייהו לו' דא"י בר"א לא הוה ידעינן הי מנייהו דרשי' הכי והי מנייהו דרשי' הכי דמה ראית וכיון דכן הוא ודאי דאין כן כוונת הכתוב דאי איתא הו"ל לפרושי ולהודיענו הי מנייהו דרשי' דא"י בר"א אלא דקו' הרא"ם היא למ"ה יחידי נכנס וסגי ליה בקרא דכצאת העבדים למדרש דא"י בר"א וע"ז ק' נימא דוקא באמה דגלי קרא אבל עבד נילף בק"ו מע"כ ומ"מ י"ל דמ"ד יחידי נכנס ס"ל דלא אהני היקישה ואהני ק"ו אלא אין הקש למחצה בכל גוונא דכבר כ' התוס' בחולין דקי"ו ע"א לחד תי' דפלוגתא דתנאי היא והגמרא דפריך הא מכצאת העבדים נפקא הומ"ל אצט' תרי קראי חד לעבר וחד לאמה דלא נימא אהני היקשא ואהני ק"ו אלא דניח"ל להגמ' ליישב דאתיא אפי' כמ"ד דלא אהני היקשא ואהני ק"ו אלא אמרי' אין היקש למחצה בכ"ג

יתירה עליו אמה העבריה וכו' בגמרא די"ו ס"ל לר"ל דאמה העבריה יוצאת במיתת האב ופריך הגמ' מדתניא ד' מעניקין להם וא"א ניתני מיתת האב ע"ש הסוגיא והק' הראשונים היכי ס"ד דמקשה דמיתת אדון קתני שא"כ באשה מיהא מנלן ד' ע"ש ונ"ל דס"ד דג' דבאיש היינו שנים ויוכל דרציעה ומיתת אדון אבל יובל דבתוך שש לא חשיב דבכלל שנים הוא דחדא מילתא נינהו שש ויובל דמעיקרא אדעתא דהכי מכרו דיודע הוא דיכנס יובל בתוך שש וג' דאמה שנים ומיתת אדון וסימנים והמתרץ מיאן בזה דשש ויובל תרי נינהו ומ"מ מדקתני ג' באיש לא מצי לאוכוחי דא"א ד' נינהו לסברת המתרץ משום דיש מקום לדחות דיובל ויובל דרצועה חשיב להו בחדא ולכך לא מוכח המתרץ ה"נ מסתברא אלא מדאשה ועפי"ז י"ל גם דברי מהרימ"ט שהביא הש"י ול"ק מ"ש ע"ד ע"ש

הלכה ג' הכותב שטר גירושין לשפחתו רחבג"א אינה ב"ח מ"ש הש"י דבקידושין דף ו' אמרי' פשי' א"ל לשפחתו ה"א מותרת לכל אדם ל"א כלום ומה שייך פשיטא בדבר שהוא פלו' דתנאי ע"ש נ"ל דל"ק דהתם בכתב בגט לשון שפחה אלא דא"ל הא' מותרת לכ"א וכיון שאינו לשון שחרור פשי' דל"א כלום אבל הכא מיירי שכ' גט כריתות גמור וכ' בו אנת אנתתי בנוסח גט אשה ובהא פליגי דרחבג"א אינה ב"ח דל"א מהנותן לה גט כריתות הודה שהיתה אשתו ובודאי שלא נשאה אלא א"כ שחררה דלא עביד איסורא ורבנן ס"ל דאמרי' הכי והיא והיא גופא פלו' דר"מ וחכמים בפרק השולח ד"מ אלא דהתם בשטר אירוסין והכא בשטר גירושין והיא היא והגמ' שם ל"מ למיפרך אני שונה וכו' מהאי בריית' דכיון דאתי ר' כחכמים לא ק"ל ולא הוק' לו אלא מהך ברייתא דר' אתי רלא כחכמים ובגופא דשמעתא שם בפ' השולח ק"ל מאי פריך מהך ברייתא דשטר אירוסין הא בקידושין לבד לא עביד איסורא וליכא אומדנא ולא קאמר רבי אלא עבד שנשא ב"ח דע"י נשואין עבד איסורא ולפמ"ש ה"ה בפט"ו מה' א"ב לדעת הר"מ דמפ' פלו' דאביי ורבא בפ' ע"י דע"ח בכל הלאוין א"