משמרות כהונה חלק ג שכ

דאתי' ר"ט ל"מ אלא בפי' ומתני' דהלוקין אתיא כר"ט וביוצא ונכנס ולא אתיא כר"עק ואע"ג דסיפא דמתני' שם מוקי לה הגמ' כר"עק דס"ל המקיים בכלאים לוקה י"ל האי תנא ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא

הלכה כ' שהוא מטמא למתים או שפרע וכו' ק' מאי אירייא כ"ג אפי' כ"ה מוזהר ע"ז ולדעת הר"מ בפ"ה מה' ט"מ דרביעית דם וגולל ודופק אינן מד"ת וכהן אינו מוזהר עליהם ניחא שפיר דכהן גדול מוזהר אפי' על רביעית דם כדנ"ל בריש סנהדרין מעל כל נפשת מת לא יבא נפשת כתיב ואפשר דאפי' לגולל ודופק מוזהר כ"ג איברא דדברי הר"מ דפוטר שם בנטמא ברביעית גם על ביאת מקדש ע"ש הם תמוהים דמהגמ' בחולין דע"ב ע"א נר' שהוא מדאו' דנ"ל במת בנפש ומוכח שם דדרשא גמורה ועיין להרא"ם שהביא הש"י בה' כ"ה ומאי דקתני פורם עיין במסכ' הוריות די"ב ע"ב דתנן כ"ג פורם מלמטה והדיוט מלמעלה ע"ש בגמ' ועיין להש"י

פרק ה' הלכה א' אבל כל ז' וכו' בירושלמי הביאו התוס' בפ"ג דמ"ק יליף מדכתיב ויעש לאביו אבל ז' ימים ופריך וכי למידין מקודם מ"ת וק' מאי פריך הא אמרי' בסנהדרין דנ"ט כל מצוה שנאמרה לב"נ ולא נשנית בסיני ליש' נאמרה ולא לב"נ וה"נ כיון דלא כתיב בישראל לישר' נאמרה וי"ל דטעמא דליש' נאמרה משום מי איכא מידי וכו' כדאי' התם ובחולין דל"ג כ' התוס' דר"ל ל"ל מי אי' מידי וכו' ע"ש וא"כ י"ל דהירוש' אזיל אליבא דר"ל ועיין בספר אור חדש ע"הת בפ' ויחי מ"ש בזה

ובהמתו וכו' נר' פשוט דאסור להשכיר בהמתו ואפי' להג"א שכ' בפ"ק דע"ז דשכירות קנייה לחומרא משמע דספיקא איכא בדבר ובאבילות אזלי' לקולא מ"מ לא גרע מסחורה דאסור וברפ"ב דמ"ק אהא דהיו מושכרים פירש"י הוא או בהמתו ע"ש מש' רוקא היו מושכרים קודם האבילות ומשום פסידא דאחריני וכ"כ הרא"ש שם ע"ש: פרק ז' הלכה י"א כיצד לאלמנה וכו' עיין 'מה שהק' הרא"ם והביאו הש"י ועיין למהרש"א ביבמות דס"א מ"ש לקו' הרא"ם ע"ש. ועפי"ד ניחא מאי דק"ל במגילת אסתר דקרי להו נערות בבואם לבית אחשורוש וא"כ ששה חדשים בשמן המר וכו' ואח"כ עדיין קרי לה נערה בבואה אלא המלך והא אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים ועפי"ד מהרש"א ניחא. עוד נ"ל במ"ש התוס' ר"פ בן סורר דבדורות הראשונים היו מביאין סימני גדלות מהר ע"ש וי"ל דדוק' ב' שערות היו מביאין בין שתלויין בבריאות כדאמרינן בגמ' אבל סי' בגרות לא נשתנה עכשיו הדורות הא': מסכת עבדים פרק א' הלכה א' ע"ע והנרצע נוהגין ביובל וכו' ר"ל דוקא בזמן שהיובל נוהג כדאי' בערכין דכ"ט ומפיק לה התם מדכתי' עד שנת ביובל יעבור עמך ע"ש ורש"י בגיטין רס"ה ע"א כ' מדכתי' ואיש אל משפחתו תשובו ע"ש וצ"ע: אלא שהיובל דוחה שבת והא דל"ג שמא :יעבירנו עיין להרמב"ן בהח"ומ מ"ש בזה והביאו הש"י ונר' דאפי' לרפרם דאמר בפ"ג הבריתות אין. עיכוב והוצאה ליו"הך דברי הרמב"ן מוכרחי' ודוקא הוצאה הוא דשריא ביו"הך דמלאכה גרועה היא או מדכתי' גבי הוצאה ביום השבת כדאי' בפ"ק דביצה די"ב ע"ש אבל העברת ד"א בר"ה דהילבת' גמירי לה כדאי' בפ' הזורק מנלן דליתא ביו"הך ועפי"ז מ"ש ראיה ה' שאגת אריה סי' ע' דקי"ל יש עירוב והוצאה ליו"הך מדאמר ר"ה בפי"ט דר"ה שלא בזמן ב"ד לא והיינו משו' שמא יעבירנו ע"ש ליתא ועמ"ש בחי' ר"פ לולב וערבה ע"ש

הלכה ב' ע"ע נקנה בכסף כ' התוס' ד"ח דאין ע"ע נקנה בחליפין ה' ארעא דישראל מערכת הב' אות ג' למד מכאן דגם פועל אינו נקנה בקנין סודר שהוא חליפין ויכול לחזור בו אפילו בקנין סודר ועוד הביא ראיה מפ' האומנין דע"ז דמאי פריך אדרב מר' דוסא לישני דה"ד בקנין ע"ש וכבר דחי לה שפיר הש"י ע"ש ומדאמרי' בגמרא שם ומי שאני ליה והתניא השוכר את הפועל ולחצי היום שמנו שמת וכו' י"ל דאפי' בקנין ל"מ דאי איתא דמהני נוקמה בקנין ולכך דוקא באנוס וי"ל דא"כ אמאי איכפל תנא לו' אם שכיר הוא אם קבלן הוא הא בקנין תרוויהו חד דינא אית להו ומהרימ"ט בחי' מייתי לחליפין מוהתנחלתם אותם בחליפין ולא ע"ע בחליפין ועמ"ש ע"ד הש"י ומה שהוכיח מדפריך ואימא אבל נקנית וכו' ול"ק ואימא נמי ע"ש ליתא דע"כ דכוונת הגמ' ואימא נמי דאי איתא דלא מרבי' אפי' לפום סברא דהשתא דלא ס"ד מיעוט' דאותם א"כ הו"ל לשנויי שכן מוצא באישות ולא אצט' ליה לאתויי קרא דאותם אלא ע"כ ואימא נמי פריך כיון דליכא מיעוטא אבל למסקנא דאיכא ריבוייא ומיעוט' אז הכל מתמעט מאותם ולא מייתינן מרבויא אלא חדא

כתב הריטב"א בחי' לדי"ד ע"ב דלמאי דקאמר הואיל ומקדשה זהו עיקר הטעם ולאו משום דקונה עצמה דלאו הא בהא תליא והש"י תמה ע"ד מברייתא דמכילתא ע"ש ונ"ל דהגמרא ידע לה שפיר דאיכא תנא דיליף שכיר שכיר ולדידיה אמה גופה נ"ל מדאיתקש עבריה לעברי כמ"ש התוס' שם וכוותיה אתו. הנך ברייתו' דלעיל ודמכילת' ולא אצט' להנך ילפותו' אלא למאן דלא יליף וכדפריך בתר הכי ולא ס"ד וי"ו מוסיף

ובשטר בגמ' די"ו נ"ל מדאיתקש אמה לאחרת ולמ"ד אב כותבו נ"ל מלא תצא כצאת העבדים וכו' ע"ש הסוגיא והע"י הקש' ת"ל מדקונה עצמו בשטר דלא גרע מע"כ כדכ' רש"י לקמן מקנה נמי בשטר וה' זרע יצחק תי' דאצט' לאמה דלא סגי לן למילף מדקונה נקנית באמה העבריה דהא איכא מיעוט' דכתיב גבי גירושין וכתב לה והוה ממעטי' מלה ודרשי' לה ולא לאמה והו"א דאינה קונה עצמה בשטר מהאי מיעוטא ולכך אצט' קרא לו' נקנית דכיון דנקנית קונה אבל בעבד אה"נ דמפקי' ליה מדקונה נקנה ע"ש ועפי"ד י"ל מה שהק' הריטב"א ושיטה שלא נודעה למי לעיל למאן דלא דריש ג"ש ונ"ל דנקנה בכסף מו' מוסיף ע"ע א' מוכר עצמו לישראל מנמכר לגוי תק"ל מנלן דמוכר עצמו נקנה בשטר הא לא נ"ל אלא מהני קראי דכתיב גבי אמה ומכרוהו ב"ד דנקנה בשטר יליף מדאיתקש עברי לעבריה ומוכר עצמו מנלן דהא נמכר לגוי ליתיה בשטר ותי' מדכת' כצאת העבדים בלשון רבים דמייתר למדרש אבל נקנית בקנין העבדים תרי דאפילו מוכר עצמו ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר המוכר עצמו נ"ל מדקונה נקנה ולא אצט' הני קראי אלא לאמה דהוה ממעטי' מלה אך קש' לדברי הז"י הללו אמאי לא משני הגמרא דאמה נ"ל מדאיתקש עבריה לעברי ועכ"ל דכיון דהיקש